"וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו. ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר. ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במדבר לא,ו-ח). '"ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם" וגו' "את בלעם בן בעור הרגו בחרב", בלעם מאי בעי התם? א"ר יוחנן: שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: היינו דאמרי אינשי: גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה' (סנהדרין קו,א). מדברי רב משמע שבלעם נענש אז על שבא לקחת כסף על עצתו. בספרי מובא: '"ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" – נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו'. יוצא שבלעם נענש על עצתו לישראל, שאמר שכביכול אינם יכולים על המדיינים. נראה שאין זו מחלוקת, אלא כוונת רב שבלעם הפיל את עצמו בכך שבא לקחת שכר, שלכן בכלל הגיע לשם, והתגלגל שנהרג שם. אבל על מה נהרג, זה בשל ה'עצה' לישראל (ובכלל מגיע לו עונש על שניסה לקלל את ישראל). [לכן מובן שברש"י מובא שבא לקחת שכר, ושנתן עצה רעה לישראל, שזה לא סותר (אלא שכ"ז הוא לא הביא את המשל של רב, אלא רק את דברי ר"י, כך שזה פחות מודגש)]. עוד נראה שאין זה סותר, אלא יש כמה סיבות להמתתו אז, כשכל סיבה מודגשת מצד אדם אחר. מצד בלעם כיון שבא לקחת כסף מגיע לו להענש (שזה כולל בתוכו את הסיבה שבלעם בא לקלל את ישראל ושיעץ להחטיאם, שהרי הכסף זהו שכרו על מה שבא לבלק בניסיון לקלל ולעצור את בנ”י – שבסופו גם נתן את העצה להחטיא), שכך מביא רב. מצד בנ"י הם שמעו את דברי בלעם שיעץ להם לוותר, ועל זה ראוי היה להורגו, ולכן מודגש 'נתנו לו ישראל שכרו משלם' שהדגש הוא על ישראל, כיון שהם לא ידעו שקודם בלעם בא לקללם ושיעץ להחטיאם (שעל זה עוד יותר ראוי לההרג, אולם כיון שהם לא ידעו זאת, אז בדעתם הרגוהו על עצתו לוותר), שזהו דברי הספרי. אולי אפשר גם שזה מחלוקת תנאים, כיון שבספרי מובא מיד: 'ר' נתן אומר: בב"ד הרגוהו, שנאמר (יהושע יג) "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב”'. שזה דומה לדברי רב בגמ': '(יהושע יג, כב) "הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם" אמר רב: שקיימו בו ארבע מיתות: סקילה, ושריפה, הרג וחנק' (סנהדרין קו,ב). כך שנראה שמיד מובא דברי ר"נ שאומר שהרגוהו בבי"ד, לומר שזה לא שהרגוהו מיד על עצתו כמו שמשמע מהת"ק, שבא לתת עצה ולכן נתנו לו שכרו והרגוהו – שזה נשמע שהרגוהו אז מיד. רב נוקט כר"נ שהרגוהו בבי"ד, וממילא על מה שנתן לבנ"י עצה לא היה מומת בבי"ד, שאין עונש מוות על עצה כזו (ומה שבנ"י המיתוהו לת"ק זה בשל שמפריע עכשיו לעשיה, שפוגע במורל), לכן העמיד רב שזה קשור לכך שבא לקחת כסף, שזה עונש על שהחטיא את בנ"י, שאז מובן שמגיע לו דין עונש מוות בבי"ד על כך (בשל חומרתו [אם כי הומת שלא ע”פ הדין הרגיל, שהרי הומת בכל ארבעת המיתות]). בגמ' מובאת ברייתא: 'תנא: לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו, שנאמר (בראשית לז,לו) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" וגו'' (סוטה מג,א). פנחס יצא למלחמה גם כדי לנקום על מכירתו של יוסף זקנו (ראה ברש"י [במדבר לא,ו] שמביא עוד סיבות), נראה שגם הריגת בלעם שנעשתה אז קשורה לנקמת פנחס על מכירת יוסף, שמובא ביהודי הקדוש: '"ארמי אובד אבי וירד מצרימה" [דברים כ"ו ה]. בשם הרב הצדיק היהודי הקדוש זצ"ל; קשה איך יש קשר בין לבן הארמי בין וירד מצרימה. ופירש דהנה אם היה יוסף הבכור לא היה השנאה עליו שעשה לכתונת פסים. רק מחמת שלא היה בכור, דלבכור ראוי כתונת פסים יותר מאחיו, דחזינן דהתורה נתנה לבכור חשיבות יותר מכל אחיו, דהא יורש שני חלקים. ואם לא היה לבן הארמי מחליף לאה לרחל היה יוסף הבכור ועשה לו כתונת פסים, ועל ידי זה בא כל השנאה והקנאה שאינו בכור, ועשה לו כתונת פסים. על ידי זה נתגלגל הדבר וירד מצרימה. וזה פירש "אל ישנה אדם בין הבנים" [שבת י:]. אבל אם היה בכור אין שנאה ואין קנאה, דהא שינה אותו מחמת הבכורה' (היהודי הקדוש, "כי תבוא"). ממילא לבן קשור למכירת יוסף (שגרם לזה), ובלעם קשור למשפחת לבן (בן של לבן [סנהדרין קה,א], או צאצא של לבן [תנחומא “בלק” סימן יב], או לבן עצמו [תנחומא "ויצא" סימן יג]). לכן פנחס קשור גם לנקמה בבלעם, בשל קשר למכירת יוסף. (גם הישמעאלים מכרו את יוסף, אולם אצלם לא מצאנו עונש, כיון שלא מענישים על מכירת יוסף, אלא שכאגב לכך שבאו לילחם במדיין על שהזיקו לישראל, אז ראוי לגלגל עליהם גם את הנזק שעשו במכירת יוסף).