ב' אייר תשע"ט

הרי אבות

עפ"י חז"ל (שוחר טוב תהלים קכ"א) אשא עיני אל ההרים אלו האבות

לקט מגדולי הדורות למסכת אבות (פרק א')

 

פתיחה[1]

בתקופה זו בה אנו מעפילים מתחתיות בור טומאת מצרים לפסגת הר המוריה וערפילי טהר שנגלה ה' יתברך אלינו, נהגו כלל ישראל ללמוד בשש השבתות בין פסח לעצרת, תלמוד המביא לידי מעשה, את מסכת אבות. נתבונן במקורות המנהג ובטעמיו.

[הכנת כלי קיבול ל'אורות' התורה]

בתחילת פרק ששי פרק 'קנין תורה' (שאיננו חלק מהמסכת אבל צורף אליו בגלל עניני התורה הנמצאים בו והוא מהווה השלמה להכנה לשבועות) כותב היעב"ץ (ממגורשי ספרד) התורה לא תשכון כי אם בריקן ממדות רעות ומלא ממדות החשובות. ולזה כיוון השם יתברך ואמר (שמות י"ט ט"ו) הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה, וכן כבוס הבגדים שיטהרו מן הטומאה ולכלוכים המונעים את הנפש מהשגתה. וכל הפרקים הקודמים לזה [חמשת פרקי מסכת אבות]  מלאים מדברים חשובים מקרבים את הנפש לבוראה ומעוררים אותה לעבודתו, ולזה נהגו לקוראים באלו השבתות קודם מתן תורה, כדי שיתעוררו לאנשי קודש רחמי האלקים אשר קרה לאבותינו בזמן הזה, ואף להם עצמם...עכ"ל היעב"ץ.  

מן הענין להוסיף כי יש מנהג לקרוא דהיינו ללמוד בעיון בעמקות ובמתיקות את המסכת בכל שבתות הקיץ. הרב אליהו מונק בספרו עולם התפלות (שבת ומועדים עמ' נ"ט) כתב: ...ארבעה חודשי קיץ שהה משה רבנו על הר סיני [להוציא את הימים מי"ז בתמוז עד ר"ח אלול, אבל תקופה אחת היא] כדי לקבל את התורה, מחג שבועות עד ליום הכיפורים, על כן הולם הוא שנקרא בעונה זו את פרקי אבות המתקשרים אל אותו אירוע של משה קיבל תורה מסיני. ובדרך דומה כתב בילקוט מעם לועז בפתיחת המסכת.

[שני טעמים על דרך המוסר]

בילקוט מעם לועז מביא כמה טעמים ביניהם: ימים אלו קדושים ונוראים, כיוון שהם ימי דין, שבהם מתו תלמידי רבי עקיבא, ולכן צריך האדם להתיירא בימים אלו כמו בימי ראש השנה[2], ולכן נהגו לקרות פרקי אבות שיש בהם דברי תוכחה ומוסר, שבהיות לבו של האדם שבור, הוא עשוי יותר לקלוט דברי תוכחה, ועוד שנוהגים בהם כמה מנהגי אבלות וגם בגלל כן לבו של אדם שבור, ודברי מוסר נכנסים לתוך לבו.

טעם נוסף מפני שלאחר ימי המועד מריבוי האכילה ושתיה וביטול מלאכה שלא ימשך האדם אחר יצרו ותאוותיו. ואם ישאל הרי לאחר סוכות בהם גם מרבים באכילה ושתיה ולא תקנו למוד מסכת אבות? התשובה מכיוון שימי שמחת סוכות באים לאחר ימי חרדת הדין של ר"ה ויוה"כ וטעמם של היראה עדיין חופפים על האדם, מה שאין כן ימי הפסח.

[טעם לזכירת וקביעת הלימוד]

לחלק מהקהל (בד"כ בני אשכנז) נוהגין לקרות מסכת אבות במשך כל הקיץ עד לראש השנה. הסיבה שאדם חייב ללמוד כל ענין לפחות ארבע פעמים כפי שראינו בלמוד התורה של משה, שלימד ארבע פעמים (רמב"ם הקדמה לפירוש המשנה עפ"י עירובין נ"ד ע"ב) וא"כ בשבתות הקיץ לומדים את המסכת ארבע פעמים. 

טעמים לשמה של המסכת – אבות

בפתיחת רבינו בחיי למסכת כתב בלשון פיוטית ואלו דבריו הקדושים: המסכתא הזאת חלק אחד מן החבור המוקדם, הוא חבור התלמוד אשר הוא לתורה שבכתב יסוד ועמוד, נתלבש במדות חמודות ונתרחק מן הנמנעות בה נפיק רצון ונזכה למושעות, מסכתא היא מסדר ישועות נקראת מסכת אבות, יען היותה סדרן של אבות ראשונים, מספרת איך נשתלשלה בהם הקבלה הנצחית, כל המחזיק בה על במותי עב ירכב, ביום צרה ישוגב מן היושב במגדל עוז ועיר מבצר, צעדו ביום צר לא יצר. הוגה בה ילמד תורה ומוסר דור אחר דור נמסר, תוכחות מוסר דרך חיים, עליו תלויה כל התורה, ממה שאמרו אם אין דרך ארץ אין תורה. רצו חכמים לומר כי המוסר הוא שיגדל אדם את נפשו במעלות בעונות גופניות[3] לפי שהן סולם לעלות אל מדות השכליות עד שיעלה עניינו למדרגת מדות הנביא המתנבא ברוח הקודש שהוא עשירית למדות, כמו שהזכירו רז"ל...וא"כ הכל תלוי במוסר המדות להתהלך בנתיבתו, ומתוך רום מעלתו ויקר תפארת גדולתו הזהיר שלמה בחכמתו, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך...עכ"ל רבינו בחיי.    

בשולי ענקי עולם אלו אומר אני המלקט ע"ד דרוש כי שמה של מסכת אבות מלשון רצונות (אָבָה - רצה), דהיינו ממסכת זאת אנו למדים מה הם הרצונות אליהן צריך יהודי לכוון מחשבותיו ושאיפותיו. ואילן גדול וקדוש להתלות בו מצאתי בדבריו של השפת אמת [כעת נעלם מקום כבודו], בביאורו תפלת 'ברכת החודש' חיים שימלא ה' משאלות לבנו לטובה, שנדע לבקש משאלות נכונות וטובות.

ביאור הקדמת משנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב

מהספרים שהיו חביבים מאוד על אבי ז"ל, היו ספרי המהר"ל, לכן אביא מפירושו דרך חיים למסכת אבות, וכך כתב בביאורו את המשנה הנאמרת לפני כל לימוד: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס' כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ מעשה ידי להתפאר (סנהדרין פרק י' משנה א')...ואמר מעשה ידי להתפאר כלומר אי אפשר שלא יהיה אל ישראל הנצחית בעוה"ב, מפני כי הם מעשה ידיו יותר מן האומות, כי ישראל נקראים בנים אל ה' יתברך ואם לא יהיה לישראל נצחית לעוה"ב ח"ו יהיה חסרון במעשה ידיו ואין חסרון במעשה ידיו. ואף על גב כל הנבראים נאמר ג"כ עליהם 'מעשה ידיו' כמו שאמרו רז"ל (מגילה י' ע"ב) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. הפרש יש, כי אינם נקראים בנים למקום, ואם הם מעשה ידיו אינם מעשה ידיו בעצם, רק שנבראו בשביל לשמש את ישראל...אבל ישראל נבראו לעצמם והם נקראים בשביל זה 'בנים' וראוי שיהיה בהם התפארת ולא יהיה בהם חסרון...

וקבעו המשנה הזאת בתחילה, כי ראו חכמי הדור גלות ישראל וצרותם באורך הגלות המר הארוך הזה, וקבעו דברים אלו לנחם אותם על ליבם וידעו מעלתם הגדולה העליונה, ואם בני אדם שהם האומות שמחים בהצלחתם ובעושרם, יש להם לישראל לשמוח בחלקם ובהצלחתם האחרונה. לפיכך סידר הדברים אלו זה אחר זה: תחילה 'כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב' ואין זה שכר מצוות כלל רק מצד עצם בריאותם [בריאתם] שברא ה' יתברך אותם, וכמו שאמרו 'נצר מטעי מעשי ידי להתפאר' כי במה שהם מעשה ידיו יש בהם המעלה העליונה לכך זוכים לעוה"ב...הרי לך כי מצד עצם הבריאה שהם נצר מטעי הקב"ה ראויים לעוה"ב ואין זה מצד המצוה והמעשים. ואח"כ יש להם מדריגה אחרת הם המדות הטובות והישרות, ודבר זה נמשך ג"כ לישראל מאחר שהם בעצמם  הבריאה הטובה והישרה נמשך אחר המדות הטובות, ולא למי שתחילת יסודו רע ומר אין בהם מדות טובות...השלישי היא התורה היא על הכל אשר יש לישראל התורה. ולפיכך בא אחר זה [לאחר הלימוד של המסכת] דברי רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, וכל אלו המדרגות נמשכות זו אחר זו...

וראוי להתענג בזה בשבת ועוד כי ראוי לזה השבת, כי השבת אין ספק שהוא מורה על מדריגת ישראל שנתן להם יום מנוחה שלא נתן לכל האומות...כי השבת הוא קודש לה' יתברך ולכן מי שנוטה וסר מן ה' יתברך אינו ראוי לו השבת, וכנגד שבעים אומות והם גויי הארצות אשר הם סרים מן ה' יתברך לצד ימין, ולא נתן השבת לעובדי פסילים אשר הם סרים מן ה' יתברך לצד שמאל ג"כ אינו ראוי השבת, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים שהם סרים מן ה' יתברך מצד פחיתותם ושפלותם בעצמם שהם ערלים אינו ראוי להם השבת, והבן הדברים האלה כי הם ברורים, כי לזרע יעקב שנקראו 'ישורון' שאינו נוטה לא לצד ימין ולא לצד שמאל, שייך השבת...ומפני כי השבת מורה על מדריגת ישראל לכך נהגו לומר בשבת ג' דברים [ולא נתתו לגויי הארצות, ולא הנחלתו לעובדי פסילים, ובמנוחתו לא ישכנו ערלים]...שהם מורים על מעלת ישראל ג"כ ובפרט במנחה בשבת שזמן מנחה של שבת מורה על המעלה והמדריגה היותר עליונה...מכל מקום בשביל שנהגו לומר אלו הדברים שהם משנת 'כל ישראל' והפרק עצמו ומשנה דמכות רבי חנניה וכו' כדי שידעו ישראל מדרגתם העליונה אף אם הם בגלות... עכ"ל המהר"ל.

לעשות המצוה בסתר זהו גילוי האור

משנה ג' אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם.

מפרש הרב אריה לייב (מהרא"ל) צינץ[4] בפירוש המלוקט מדבריו למסכת אבות (הוצאה חדשה מכון מהרא"ל צינץ אשדוד תשס"ו) ויהי מורא שמים עליכם עיקר מגמת אדם היא מורא שמים, ליראה את ה' ולשמור מצוותיו. וכמו שאמר הכתוב (קהלת י"ב י"ג) סוף דבר הכל נשמע וגו'. ואל יקשה בעיניך לומר כי היראה לאו מילתא זוטרתא היא (עפ"י ברכות ל"ג ע"ב) על כל פנים ראוי שתאחוז בדרכי היראה, על כל פנים שלא יגרע בעיניך מורא שמים ממורא בשר ודם, כמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו [יה"ר שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו' (ברכות כ"ח ע"ב)] כי אדם שעובר עבירה אומר הלואי שלא יראני אדם [ברכות שם] אם כן יקל בעיניך יראת ה' כי זה כל האדם, יראה זו מפני כל אדם, כל שכן לפניו יתברך. ולזה אמר (קהלת שם י"ד) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט  על כל נעלם אם טוב ואם רע, וזה להיות שהאדם יש לו מורא בשר ודם, אם כן על כל נעלם היינו מה שעושה בסתר שענשו גדול יותר, ואם כן צריך משפט על כל נעלם, שעושה בהעלם, אם טוב  יגדל שכרו ביותר, בהצנע לכת שהוא עבודה הנבחרת, שאם עושה מצוה בהסתר נצול מיוהרא ופניה, אם עושה הרע בהעלם יגדל עונשו ביותר, שלא השוה מורא שמים אפילו לבשר ודם.

הזהירות בחידושי תורה שתנבע ממעיינות קדם ומעלתם

משנה י"א אבטליון אומר: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל.

מבאר הרב אברהם גלאנטי[5] תלמיד הרמ"ק, חיבר קינת סתרים פירוש ע"ד הסוד לאיכה, בספר אור החמה על הזהר הביא הרבה מפירושיו. בפירושו זכות אבות וזלה"ק:  הזהרו בדבריכם בפירושי התורה שאתם מחדשים שח"ו לא יצא מפיכם שום דרשות של דופי כמו שהיה דורש מנשה [סנהדרין צ"ט ע"ב] וכן נמי שלא יוציא פירושים מדעתו בלתי דברי רבותינו, אלא או הקדמות מרבותינו או מיוסדות על אדני פז האמונה התורית כדאיתא בזהר [יתרו פ"ז ע"א] שעל זה נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה...וכן אמרו ז"ל אין אדם דן גזירה מדעתו אלא אם כן קבלה מרבו [נדה י"ט ע"ב וברש"י שם]...וכן כולל שלא ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון...וכל אלו הדברים כיוון התנא בסתימות דבריו ואמר, חכמים הזהרו בדבריכם בהם שמא ע"י איזה עוון תחובו חובת גלות, כלומר תחובו לשכינה חובת גלות, שכמו שע"י חדושי התורה על אמיתתן עושה שמים חדשים אם הם ע"ד הסוד או ארץ חדשה אם הם ע"ד הפשט כדאיתא בפרשת בראשית [ זהר בראשית הקדמה ה' ע"א] חידוש בשמים העליונים ובארץ העליונה.

כמו כן להפך, כשאדם מחדש חידושין דלא כהלכתא אם עובר על איזה דבר מהנזכרים, גורם חובת גלות לשכינה, ושמים לובשים קדרות ונעשה מהם רקיעי שוא...וע"י זה כאשר עשית וגרמת לאביך העליון זה שכינה אם כל חי גלות וקדרות אור, כן אתה תגלה למקום מים הרעים במקום ששולטים כל החיצונים המים הזידונים...עכ"ל הקדושה.

ביאור מחודש בבחינת 'מי' ו'מה'

משנה י"ד הוא [הלל] היה אומר אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני וכו'

בספר מעשה אבות לרב חיים יהושע אלעזר הכהן חמצי[6] זצ"ל כתב ...ואפשר לפרש כוונת התנא בדרך רמז, עפ"י מה שאמרו במסכת בבא בתרא (צ"ח ע"א) האי מאן דיהיר, אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל, שנאמר (חבקוק ב' ה') גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה, מאי ולא ינוה בנוה שלו, ע"ש. נמצא דאדם שיש לו גאוה אינו מתקבל לשום אדם ואפילו לאנשי ביתו אינו מתקבל וכולם ירחקו ממנו. וכל קובל דנא, כשיש לו מדת הענוה, ואינו מחשב עצמו לכלום ונחשב עצמו לאין, אז כולם קרובים אליו. ופירשו רז"ל על פסוק (איוב כ"ח י"ב) וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א דהחכמה תמצא במי שמשים עצמו לאין, שיש לו מדת הענוה, ותיבת אני הם אותיות אין.

וזהו שרמז התנא ע"ה אם אין אני לי, רוצה לומר אם אין לי מדת הענוה לחשוב את עצמי לאין, הרמוז בתיבת אני שהם אותיות אין, ואני הולך בגאוה, אז מי לי, רוצה לומר מי יתקרב לי, דכולם ירחקו ממני ואפילו בני ביתי...ואמטו להכי דמדת הגאוה היא מאוסה בעיני אלקים ואדם, אי לזאת וכשאני לעצמי, דזכיתי לגדולה על דרך שפירש רבינו עובדיה ז"ל, אזי מה אני, שאני חושב לעצמי למה ולא כלום, על דרך שפירשו רז"ל ונחנו מה (שמות ט"ז ז') במדת הענוה. וזהו אומרו מה אני, והיינו דאפילו כשאני לעצמי שזכיתי לגדולה, לא הלכתי בגדולות ממני, אלא אוחז אני במדת הענוה ואומר בפה מלא מה אני, כמו שאמר משה רבינו ונחנו מה. עכ"ל הרב יהושע חמצי זלה"ה, ונאים הדברים למי שאמרם.

קבלת אדם בסבר פנים יפות – בחידושי תורה

משנה ט"ו שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

מבאר הרב שלמה קלוגר בספר מגן אבות (מהדורה מורחבת של מכון חכמת שלמה ירושלים תשנ"ט) ...הנה התורה נדרשת בכמה פנים, לכך חידושי תורה נקראו 'פנים'. לכך אמר אף שאני אומר לך שלא לפזר התורה, [בדבריו לפני כן שלא הובאו כאן ביאר ענין הפצת חידושי תורתו בזמנים שונים] רק אמור מעט, היינו דוקא באנשי עירך, אבל אם בא אליך אורח, זה הוי בכלל הכנסת אורחים וגמילות חסדים אם תאמר לו דברי תורה, לכך אני מתיר לך, והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות של תורה, ורשאי אתה לומר לו תורה, כי זה נחשב מצוה. עכ"ל המהרש"ק.

לראות את מכלול האדם

יהושע בן פרחיה אומר...והוי דן את כל האדם לכף זכות. פירש השפת אמת הווה ליה למימר כל אדם?! ונראה דהפירוש דוודאי הגם שבדבר פרטי אינו עושה טוב, מכל מקום את כל האדם בכלל יש בו דברים ומדות אחרים של זכות המכריע זה הדבר,  ופירוש כל האדם לפי המצב בכלל.

נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000 YBARKAI6 - AT- GMAIL.COM