מחשבות של מקלטים
נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 5/5/2019
לא נבראו אזעקות אלא...
בדיחה: מבצע חדש בחנות הכיפות. כיפות סרוגות, כיפות עור וכיפות ברזל.
ועכשיו ברצינות. היום התכנסנו, ילדי ת"ת מהעיר גדרה שכפו עליהם יום חופש, אמרנו את ההלל של ראש חודש אייר ועשינו חזרות על הנלמד בחומש בראשית. התורה שאנו לומדים, התהילים, והברכות שאנו מברכים, הם הם כיפת הברזל האמיתית, הם יוצרים שכבת הגנה שהולכת ומתעבה, הולכת ומתרחבת.
עשיתי ללילדים מעין דמיון מודרך וזה באמת נפלא. דמיינו איך הבל הפה של התורה והברכות הם כמו שכבת הגנה נעימה, שעולה ועוטפת את כל היישוב והעיר, ואף מתרחבת על כל יישובי הדרום. כמה טוב עושה ה'הבל פה' הזה. כמה שווה להוסיף עוד מאמץ ועוד פרק תהילים.
לא פעם אני יורד למקלט או שומע אזעקות מהישובים הסמוכים.
חושב אני לעצמי: יום אחד של לימודים, של לימוד התורה, כבר התבטל. מי יודע כמה עוד ימים כאלו יהיו.
כמה זמן זה ימשך.
אחר כך עולה שאלה יותר ישרה: מה תפקידנו בעת הזאת. מה אני יכול לתקן, מה אני יכול להוסיף טוב.
באמת, רבות הן האפשרויות:
- להתפלל יותר על מה שעם ישראל עובר, שהמצב ייגע לי לפחות כמו שלרבי רפאל לוין זצ"ל היה נוגע מצבו של ילד חולה,
- להוסיף פרק תהילים במניין שבו אני מתפלל (או לארגן תהילים לילדים או לחלק פרקי תהילים בווצאפ),
- לחזק קשרים בין שכנים,
- לדון לכף זכות, לראות את בני משפחתי בעין חיובית יותר (להיכנס לנעליים שלהם, או לנעליים של ה' שמסתכל עליהם באהבה...),
- להוסיף בלימוד תורה או לקבוע חברותא טלפונית,
- להתחזק בברכות או בעניית אמן,
- לתת אמון ברצונות הטובים שעולים במחשבתי, לשמוח על כך שאלו הם מחשבותיי בעת הזאת (כדברי הרב קוק זצ"ל: צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם... אורות התשובה פרק ז, ו).
חשוב לזכור ש'העולם מתבשם' כלשון הרב קוק מהזמנים הללו, זמנים שבהם הלב נשבר, נסדק מעט, זמנים בהם מתעוררות מחשבות טובות ומחפשים להוסיף טוב.
אם אמרו חז"ל "לא ניתנו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב" (ברכות נט ע"א), ארשה לעצמי להוסיף: לא נבראו אזעקות אלא לסדוק במעט את הלב. תנו ללב להיסדק...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
