יום העצמאות יוצא בה' באייר (אמנם הוא נדחה פעמים רבות [בדר”כ יוצא שהוא נדחה], אבל במקור הוא בה' באייר [בנוסף שע"פ שיטת מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א תמיד התאריך של יוהע"צ, לעניין הלל, נשאר בה' באייר]). תאריך זה הוא הזמן בו מתחילים ללמוד הלכות חג שבועות, ע"פ הכלל שמתחילים ללמוד 30 יום קודם החג. נראה שזה התגלגל כך משמים, כיון שבקום המדינה היו רוב מכריע של חילונים שהקימו את המדינה, ולכן יש שרואים בכך כסימן שאין זה ע"פ רצון ה' (שזו ראיה בעייתית כשלעצמה – לתת לקב"ה הוראות איך לנהל את עולמו...). לכן גלגל ה' כך שיצא הזמן שבו מתחילים להתקשר לשבועות, לומר שקום המדינה יש בה משום עניין גדול לקראת הופעת אור ה' בעולם, כש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג). לכן יוצא שבו מתחילים להתחבר לשבועות – זמן מתן תורה, שיבוא אח"כ, שכך גם במדינה בהמשך יבוא החיבור לתורה, וכרגע זה התהליך המוביל לשם. (בפס' מחולק בין ציון ובין ירושלים, אולי מרמז על דורנו, שיש יום העצמאות ואח"כ יש את יום ירושלים). מרן הרב (קוק) זצ"ל מסביר שהחילונות באה בעקבות תפיסה לא נכונה של התורה, שחושבים שאין בה את האידיאלים העליונים, כי תופסים את התורה בצורה קטנה ונמוכה. יוצא שמקורם הוא כביכול רצון לתורה אחרת, ואת זה הם מוצאים בצורה של האידיאלים הציוניים. אולם בסופו של דבר, בהמשך, זה יגרום לחיבור חזק ואיכותי לתורה בצורה אידיאלית. זה מזכיר טיפה בעקרון את המציאות של מעשי חז"ל בהקשר לתורת בבל וא"י: 'ר' זירא כי סליק לארעא דישראל, יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה' (ב"מ פה,א). אמנם כמובן שיש הבדל גדול, שר"ז עשה זאת כדי להתחבר לתורת א"י כראוי, ולא שח"ו כדי להתרחק מהתורה. אולם העקרון הזה, של שינוי תורה וביטול הקודמת, מזכירה את החילונים של דורותינו, שעזבו-ביטלו את התורה הקודמת שלהם, בשביל תורה חדשה, מתוקנת יותר, שאליה יתחברו בהמשך – כמו שרואים כיום את המשיכה הגדולה שיש בציבור (ברובו) לתורה ומסורת ישראל ('ההדתה' בלשון המתנגדים לזה). לכן יצא שיוהע"צ חל בתחילת הלימוד של הלכות חג שבועות, כרמז שכעין עכשיו זה חיבור לתורה (כשבועות שזה קבלת התורה) וכעין חיבור חדש (שעכשיו מתחילים ללמוד מחדש את ההלכות), שזה מתגלה גם בקום המדינה, כשלב בחיבור לתורה בצורה אידיאלית וטובה יותר (וזה קשור לא"י, כעין ר”ז שצם כדי לשכוח ולהתחדש בחיבור לתורת א”י. ותורת א"י היא גדולה יותר, שהיא “על הגאולה” שמתחברת וגואלת ומעלה את העולם כולו לה' בצורה גדולה, ולכן אותם שכפרו בתורה 'הרגילה' זה משום שרצו תורה גדולה הגואלת את כל העולם, ולכן זה בא לידי ביטוי בעיניהם בצורה של גאולת א”י לישראלים). נראה גם שזה בא לרמז שיש לנו לפקוח עיניים, ולהביט על קום המדינה כשלב לחיבור ראוי לתורה, שהתורה מקומה הוא דווקא בא"י (שבחו"ל זה חובה משום "הציבי לך ציונים" שלא יהיו כחדשים כשנחזור [ספרי "עקב" מג]). לכן החיבור לא"י, זה שורש לחיבור לתורה בשלמותה. לכן הקמת המדינה שזה יסוד לחיבור ראוי לא"י (גם שבפועל כך יכולים לשבת בא"י, וגם שבשלטון יהודי זהו ישוב א"י [שבלא שלטון יהודי זהו חורבן שעליו עושים קריעה]) חל כהתחלת זמן הקשר לשבועות-מתן תורה, שדווקא על ידה יכולים להתחבר בשלמות לתורה, כמו שראוי בשלמות, שזה עם חיבור לא”י..