מורא אב ואם

גם בעולם החילוני קיים המושג כיבוד הורים אך זהו כיבוד שמתבטא בהתנהגות נימוסית בדרך כלל, כבוד שאין בו הערכה אמיתית[1]. סיפר לי יהודי שהולך ומתחזק בתורה ומצוות (חברותא שלי), על בנו המתבגר שעדין לא שומר מצוות: הבן שלי אכן מכבד, אך זה בתוך ההקשר של 'תן וקח', שווה לו לדבר יפה לאבא כי אח"כ הוא יצטרך אותי. אני לא מצפה מהבן שלי להרבה כי אין אצלו את המושג של כיבוד אמיתי.

למצוות מורא מאב ואם (ולא רק לכבדם) יש אמנם פירוש מעשי, מה לא לעשות: "לא ישב במקומו ולא יסתור דבריו" (רש"י יט, ג). אך מלבד זאת היא חושפת בפנינו השקפה עמוקה על מה הם אב ואם, השקפה שבסופו של דבר נותנת לאדם עמידה ויציבות. כך שמעתי מהרב יצחק ערד (ראש ישיבת חב"ד ברחובות): ההורים הם ה'ראש' של האדם. אדם שבעיניו ההורים שלו אינם חשובים, אין לו ראש. ממילא זה יתבטא בחייו, למשל יקשה עליו להיות ראש לילדיו, ובעל עמידה יציבה בכלל.

רבי אלעזר אזכרי[2] בספר חרדים כותב על מצות כיבוד אב ואם בליבו ולא רק במעשים (פרק א, לה) "שידמה בליבו שהם גדולים ונכבדי ארץ, שזהו עיקר כבודם... שיאהב אותם אהבה עזה כדרך שהיו הם אוהבים אותו, ולא יהיו עליו למשא וטורח". זוהי השוואה מדהימה, ההורים כאנשים במעלה הראשונה, כמלך ומלכה[3]. כאשר היחס להורים הוא יחס של הערכה ואף הערצה, ממילא הכבוד אליהם יהיה ממקום אמיתי.

בימינו היחס של כבוד אמיתי להורים הוא כל כך לא ברור לאנשים רבים. לפעמים אף מאשימים את ההורים בחלק מהבעיות או ה'תקיעות' שלי בחיים. בסדנת כיבוד הורים אמרו על כך דבר יפה. כשיש לך דילמה או קושי משמעותי, כשאתה ניצב בפני החלטות חשובות, תשתף גם את ההורים. הם אוהבים אותך יותר מכל אדם בעולם, הם קשורים אליך ורוצים בטובתך, והם גם יודעים מה טוב לך (!). יתרה מכך, ה' שלח אותך דוקא להורים אלו כי הם הכי טובים עבורך, הכי מדוייקים לך. אל תפסח על ההורים שלך כשאתה צריך עצה.    

לא לחינם מצות מורא אב ואם היא המצוה הראשונה בפרשתנו אחרי הכותרת "קדושים תהיו". זוהי אמירה: אם רצונך להיות קדוש, מוקדש לה' ועליון משאר עמי הארץ, היחס להורים הוא השער. אם אתה מודע לראש שלך כאן בעוה"ז, תהיה מוכשר לצעוד הלאה ולהגיע לקרבת ה'.