פרשת ויקרא - פרשת המקדש

הקרבן – תיקון לפרט

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

המשנה במסכת מידות (ג, א) מביאה, בענין המזבח, ש'חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים' כלומר, בעולת העוף היו נותנים את הדם מעל חוט הסיקרא ובעולת בהמה היו נותנים למטה מן החוט. ומסביר ר' מאיר שפירא מלובלין, שאדם עשיר החושב שעשה גדולות בהביאו כבש או פר לקרבן – נותנים את הדם למטה מחוט הסיקרא שלא תגיס דעתו. ואילו עני שהביא עוף ואין ידו משגת, לפיכך מעלים את הדם למעלה מחוט הסיקרא.

מן הראוי להביא בענין זה את האמור בויקרא רבה ג, ה: 'ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה? וכל כך למה? - אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני. אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לכהן הקרב את אלו. אמר לו: המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום. א"ל אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי! נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך! שלח ואמר לכהן גדול לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום? א"ל: אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי הקרב את אלו. אמרתי לו: המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר: ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן? א"ל: יפה עשית כל מה שעשית!'

באותו יום בו הקריבו את קרבנו של העני ואת קרבנו של אגריפס - התממש הרעיון הנ"ל: אלף קרבנותיו של אגריפס הובא דמם למטה ואילו שני התורים שהביא העני הועלה דמם למעלה.

שבת שלום