ובצאתו" - מדוע?
(אוסף מקורות - ובו יתבאר מחלוקת הרמב"ן והחזקוני האם השמעת הקול היא לצורך גבוה או לצורך העם, ודברי הרש"ר הירש הנפלאים שתוך בשיטה הב')
רמב"ן - נטילת רשות מהמלך בכניסה וביציאה
ומה שאמר למעלה ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו', הוא ביאור למצות הפעמונים, כי אין בהם צורך בלבישה, ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן. וציוה בהם שישמע קולו בבואו, ויכנס לפני אדוניו באלו ברשות, כי הבא בהיכל המלך פתאום חייב מיתה. וירמוז למה שאמר ביומא דירושלמי: וכל אדם לא יהיה וגו', אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם, על כן ציוה להשמיע קולו, כמי שיקרא הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד את המלך ביחוד. וכן בצאתו לצאת ברשות, וכדי שיוכלו משרתי המלך לשוב שמה...
חזקוני - לצורך הכהנים והעם (ולא כנטילת רשות מהמלך)
ונשמע קולו - כדי שידעו זמן העבודה, ובכך יכוונו לבם לאביהם שבשמים. דבר אחר ונשמע קולו, כדי שיהא ניכר ונבדל להיות קדש קדשים משאר הכהנים המשרתים שם, אבל ביום הכפורים לא היה צריך הכירא, שהרי כל עבודות אינן כשרות אלא בו. (שם שם לה).
עקידה - לצורך הציבור, כדי שיהיה פרסום למעלתו האצילית של הכהן הגדול
המעיל מכפר על לשון הרע, כי היה המנהג בכל הדורות ללבוש מלבושים נאותים לאיש כמעשהו, ועטיית המעיל נתייחדה לחסידים ולפרושים, כבשמואל א' כ"ח "והוא עוטה מעיל", וראוי שיתאימו מעשיו הפנימיים לכך, וכן ילבש הכהן המעיל המורה על הפרישות והנקיות, ועל שוליו הפעמונים, שיהיה פרסומו מתאים למלבושיו. אמנם הם רמוני תכלת וארגמן ובתוכם פעמוני זהב שאין קולם רם, רוצה לומר שלא ישתדל לפרסם דבריו, ואפילו המעט שיפרסם יהיה מעט ממה שיש בו, ולא יעשנו עיקר. אם כן יבטל המעיל ממנו לשון הרע, וילמדו שאין ראוי לדבר בגנאי האנשים, שאפילו הריקים מלאים מצוות כרימון...
רש"ר הירש - למען החיבור והערבות
(הפעמונים מחברים את הכלל אל עבודת הכהן הגדול בתוך הקודש)
המעיל עוטה את האדם הנקי המקבל עליו את התורה, והשואף למלא את חובתו, וזהו סימן הצבע האלקי, התכלת...
על ידי הפעמונים "ונשמע קולו", לא כיחיד ולא למען עצמו יגש הכהן הגדול לפני ה', אלא כבא כוח כלל הציבור ובשביל כלל הציבור, (וגם כדי לעורר א הציבור למשמעות עבודת הכהן:) למען ישים את כלל הציבור את ליבו למשמעות גישתו לפני ה'... [ולכן ונשמע קולו גם בצאתו, לקראת העם, ולא רק בבואו אל הקודש. עיין שם] (שמות כח, מ).
העמק דבר - לצורך הכהן עצמו, לעוררו לעבודה בהרגש הלב
שהפעמונים ניתנו כדי שישרת ברגש.
אלשיך הקדוש - רמז לכל אדם, שהדיבור יהיו מועטים (ורק דיבורים יקרים כזהב)
מעיל האפוד - מכפר על הקול, שרבה רעת האדם בו, עיין שם. והנה ז' תועבות מסתבכים בדבור: גניבת דעת וחונף, שמע שוא והוצאת דבה, ליצנות ודברי ריבות, לשון הרע וספור בגנות חברו, רכילות לשלח מדנים, נבלות פה, ואמן של כולן היא שיחה בטלה. וכל זה רמז במעיל: כליל תכלת - שהדבור יתייחס רק לדברים אלקיים שהתכלת רומזת עליהם. ופי ראשו בתוכו - שיהיה תוכו כברו ולא יחניף. שפה לפיו - לבלום פיו מלהוציא דבר, וגם אם יקניטהו חברו לא יקרע - שעל ידי זה לא יבא לידי פירוד. פעמון ורמון - בין שני רימונים פעמון, לומר שידבר רק חצי מהשתיקה, וכן נתן ה' לאדם פה אחד ושתי עינים, שחצי מה שיראה יגיד, ומלבד מה שדבריו מועטים יהיה בנחת ובקול נמוך, ויהיו דבריו יקרים כזהב, ולא ידבר היתול וליצנות המרגילים שחוק.
מלבי"ם - מרמז שידבר רק דברי קדושה
המעיל הוא שישמור על שפתיו שידבר רק בתורה ובמצוות, ובו שפה לפיו, ופעמונים שישמע קולם רק בבואו אל הקודש (שמות כח א).
