פרשת משפטים - מי היו שבעים מזקני ישראל ?

 מאת: אהובה קליין

בפרשה זו מצווה משה לעלות להר סיני- כדי לקבל את לוחות הברית- כפי שהכתוב מתאר:  "וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.   וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה,  [שמות כ"ד, א- ה]

בהמשך נאמר: "וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם. וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹהִים.  וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.  וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר"  [שם,כ"ד,י"א- ט"ז]

השאלות הן:

א] מי היו  שבעים הזקנים ומדוע לא מוזכרים שמותיהם?

ב] מה מרמזים לֻחֹת הָאֶבֶן?

תשובות

שבעים הזקנים

ראיתי מדרש מעניין  בספר: "פרפראות לתורה שמות" מאת: מנחם בקר: נאמר:" למה לא נתפרשו שמותם של הזקנים? אלא ללמד: שכל שלושה שעמדו שנתמנו - פלוני הדיין - כמשה ואהרון?, פלוני - כנדב  ואביהוא? פלוני  כאלדד ומידד?- החשיב הקב"ה שלושה קלי עולם= [קטנים בחכמה ובמידות] כשלושה חמורי עולם [גדולים וחשובים] לומר לך: ירובעל [גדעון] בדורו- כמשה בדורו: דן [שמשון] בדורו כאהרון בדורו- יפתח בדורו- כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס [מנהיג] על הציבור, הרי הוא כאביר שבאבירים [כגדול שבגדולים]

רש"ר מסביר: בעת שניתנו עשרת הדברות , משה היה עם העם למטה, רק במסירת המצוות אחריהן משה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים, בכל אופן, נאמר  לפי [הרמב"ן] לאחר סיום החלק הראשון של מתן תורה בסיני בעוד שהעם הוזהר להתרחק מן ההר בפעם נוספת ורק משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים הזקנים הורשו לגשת אל ההר, גם פה היו  דרגות שונות, משה לבדו עלה לראש ההר ואילו המלווים הקרובים לאחר  שהביעו את הכנעתם לפני ה' כשהם משתחווים יחד עם משה- עומדים מרחוק בזמן שמשה עולה למעלה  וקרב אל ה' כך היו שלוש קבוצות של קהל עדת ישראל:

העם היה מורחק לגמרי מההר ואילו הקבוצה של אהרון הכוללים גם את בחירי העם - היו במרחק מסוים מראש ההר.

הרמב"ן סבור: כי הזקנים נכללים בתוך הקבוצה: "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" יחד עם נדב ואביהוא ומדוע נקראו בשם זה? תשובתו: לפי שנאצל עליהם רוח אלוקים, וכך גם אומר הנביא ישעיהו:

"וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ" [ישעיהו  מ"א, ט] נאצל  עליהם מרוח אלוקים., או הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות.

"כלי יקר" מסביר בדומה לדברי הרמב"ן:

"אבל אלו הזקנים נדב ואביהוא ושבעים זקנים  היו מן האצילים אשר הואצל עליהם רוח הקודש שעל משה וניתן עליהם, לפיכך לא היו כמשה בנבואתו שלא אכל ושתה כשחזה פני אלוקים, אלא המה חזו את אלוקים ויאכלו וישתו, שהיו משתמשים בשני החלקים בחלקי השכל ובחלקי החומר- כי מצד השכל חזו את האלוקים ומצד החומר אכלו ושתו"  במילים אחרות- הזקנים גם שרתה עליהם רוח הקודש- אלא שברמתם הרוחנית היו פחותים ממשה, כי בעוד שמשה היה שרוי בצום כאשר היה בקרבת אלוקים, הרי הזקנים - לא ראו באספקלריא  המאירה בדומה למשה. משה היה ברמה כה גבוהה - שפניו האירו כחמה מכל  צד הוא היה מאיר בשני חלקיו - בחלק הרוחני ובחלק הגשמי. אך פני יהושע היו כלבנה - שמצד אחד  מאירה מצד שני הוא היה זך ונקי מבחינת הרוח ובכל זאת הוא לא זז מתוך המחנה כמו אחד מתוך העם -  ומצד החומר - היה אוכל ושותה בדומה לאותם הזקנים – האצילים - שרוח ה' שרתה עליהם.

רבינו בחיי מסביר: יהושע היה  משרתו של משה ונכלל בתוך שבעים הזקנים-אך הוא היה גדול מכולם מבחינה רוחנית.

מדרש תנחומא (בהעלותך, יד) מביא הסבר מעניין מי היו אותם שבעים זקנים?

"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" והיכן היו אותם הראשונים... עד שהיו ישראל במצרים היה להם שבעים זקנים שנאמר: "לך ואספת את זקני ישראל" (שמ' ג: טז), ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה עלו עמו (שמ' כד)... כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד בסוף מ' יום, כיון ששהה ולא ירד (שמ' לב)... נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים אמרו להם: משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום ולא ירד ושש שעות יותר אין אנו יודעין מה היה לו, אלא "קום עשה לנו אלהים" (שמ' לב: א). כיון ששמעו כך אמר להם: למה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן הנסים והנפלאות? ולא שמעו להם והרגום... כיון שראה אהרון מה שעשו לזקנים... נתיירא הרבה שנאמר: "וירא אהרן ויבן מזבח" (שמ' לב: ה)... אחר זמן כשסלח להם הקב"ה אמר למשה: אספה לי שבעים איש, תחת אותן שבעים שנהרגו על קדושת שמי.

לוחות האבן.

מדרש חז"ל אומר: לוחות האבן - הם משל למדבר שהוא משובש בגדודי שודדים, מה עשה המלך? מיד הושיב שם גדודי צבא כדי לשמור על המקום, הנמשל: הקב"ה קרא לתורה בשם: "אבן" – לפי שנאמר: "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן",

יצר הרע קרוי "אבן" לפי שנאמר: "ַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". [יחזקאל ל"ו, כ"ו]

לפי זה, התורה היא אבן ויצר הרע –אבן- האבן- התורה  תשמור את האבן- יצר הרע- כלומר יש בכוח התורה להילחם נגד יצר הרע.

לסיכום, לאור האמור לעיל, נראה ששבעים הזקנים- היו אנשים בדרגה רוחנית גבוהה, אלא שלא היו זהים בדרגתם הרוחנית למשה, הוא היה ממש זך - הן מבחינה רוחנית והן מבחינה  גשמית ,לא אכל ולא שתה כששהה  במחיצתו של בורא עולם בהר  סיני ואילו שבעים הזקנים לא פסחו על אכילה ושתייה, למרות היותם קדושים.