סוגיות לשוניות בפרשת ויחי
נכתב על ידי איתיאל, 21/12/2018
פרשת "ויחי" מעלה הרבה סוגיות לשוניות סבוכות, בשל ברכות יעקב לבניו הכתובות בסגנון שירי.
מה פירוש סגנון שירי?
ישנו סגנון של הרצאת דברים של סיפור מעשה או ציוויים, וזהו הסגנון של רוב פרקי התורה.
אך השירה היא סגנון אחר, של לשון מליצית וגבוהה, הבאה לשוות חגיגיות ומשמעות גבוהה יותר למילים.
בהמשך הדורות הונהג לשלב מוטיבים נוספים קישוטיים לשירה, כמו חרוזים, משקל, אקרוסטריכונים ופזמון חוזר.
בתנ"ך אין חרוז ומשקל, ויש שימוש נדיר באקרוסטריכונים (בעיקר סדר א'-ב', כמו ב"אשרי") ובפזמון חוזר (כמו "כי לעולם חסדו").
המוטיבים הבולטים יותר בתורה לשירה הינם:
שימוש רב בדימויים ובמטאפרות, הקבלות בין צלעות, הטיות לשון נדירות ויוצאות דופן, שימוש במילים יחידאיות ולא מוכרות, חידתיות.
כלל התופעות גורם לריבוי פרשנויות.
אבקש להדגים זאת בברכת יהודה:
{ח} יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ:
{ט} גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃
{י} לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א (שילה) שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃
{יא} אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ (עירה) עִיר֔וֹ וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים (סותה) סוּתֽוֹ:
{יב} חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃
ניתן לזהות כמה הקבלות:
כרע רבץ כאריה - וכלביא מי יקימנו
לא יסור שבט מיהודה - ומחוקק מבין רגליו
אוסרי לגפן עירה - ולשורקה בני אתונו
כבס ביין לבושו - ובדם ענבים סותה
הטיות נדירות:
שימוש בה"א סופית לציון חולם, במקום ו"ו כמקובל (בכתיב, הקרי כנהוג): שילה, עירה וסותה.
מילים נדירות:
יקהת, שורקה, סותה, חכלילי.
דוגמה לפרשנויות רבות למילה אחת:
"סותה" - מילה יחידאית. ברור שהכוונה לבגד, מההקבלה ל"לבושו".
ראב"ע מביא (ודוחה) פירוש שבמקור המילה היא "כסותו" והכ"ף נפלה. נראה שהתרגומים כן פירשו כך. אגב, אצל השומרונים הגירסה היא "כסותה", אבל זה תואם למגמה כללית אצלם, בכל מקום שיש לשון מעורפלת - הם מתקנים כדי שיהיה ברור (עוד ראייה על כך שהם הגרסה המאוחרת ואנחנו הקדומה, הרי הגיוני שסופר יתקן דבר מוזר, לא הגיוני שמעתיק יכניס דברים מוזרים בכוונה).
רש"י וראב"ע - מלשון "מסווה" = כיסוי והסתרה (כמו שמשה שם על פניו כשקרן עור פניו, כדי שיוכלו להסתכל עליו). הבגד תפקידו לכסות ולהסתיר את הגוף.
רש"י ע"פ חז"ל: בגדי צבעונים, שהועדו להסית (=למשוך) את עיני הגברים ולפתותם.
נמצא שיש כאן אפשרות ל-3 שורשים: כס"י/ה, סו"י/ה, נס"ת.
ומעניין מאוד שבאנגלית "suit" = "סות" זו חליפה...
כפלי משמעות בפסוק:
גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ
מי הוא הבן? מה הטרף?
רוב המפרשים מסבירים (ע"פ חז"ל):
יהודה ניקה והוציא את עצמו מהעבירה של מכירת יוסף והשקר של "טרוף טורף יוסף". לפי זה: מטרף-בני (מטריפתו של יוסף) עלית.
ראב"ע מפרש שהכוונה "מטרף, בני עלית" - יהודה הוא הבן, והוא דומה לאריה החוזר ועולה עם טרף (המשך הדימוי של גור אריה). פירושו של ראב"ע תואם לטעמי המקרא המפסיקים בין "מטרף" לבין "בני עלית".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
