"ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה. ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'” וגו' (בראשית כה, יט-כב). '"ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה" כמה בנים הניקה שרה? אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו, עשה סעודה גדולה. היו כל אומות העולם מרננים ואומרים: ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק, ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם. מה עשה אברהם אבינו? הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה, ומניקתה לא הביאה. ונעשה נס בשרה אמנו, ונפתחו דדיה כשני מעיינות, והניקה את כולן. ועדיין היו מרננים ואומרים: אם שרה הבת תשעים שנה תלד? אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו: (בראשית כה, יט) "אברהם הוליד את יצחק"' (ב"מ פז,א). כיון שהאנשים בעולם היו מרננים על אברהם שאין יצחק בנו, לכן ה' עשה שיצחק ידמה לאברהם. לכאורה למה נאמר שהיו אומרים שהוא אסופי (שנמצא בשוק) ולא שהוא מאבימלך? כנראה פחדו לומר כך בגלל אבימלך, שלא יתנכל להם, ולכן אמרו שהוא אסופי. או שעיקר טענתם היתה שאברהם ושרה מבוגרים, כמו שהיו אומרים גם אחרי ששרה הניקה. ממילא כיון שטענם היתה גם ששרה בת תשעים ולכן לא יכלה ללדת, לכן אמרו שהוא אסופי. לכאורה מכך שדווקא כאן התורה גילתה לנו את העניין הזה – שנעשה נס ויצחק נדמה לאברהם בגלל מה שאמרו האנשים, נראה שיש גם קשר לנאמר כאן שלכן היה צורך לומר זאת. נאמר "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה" ומובא במדרש: 'א"ר יצחק: אם ללמד שהיא מארם נהרים, והלא כבר נאמר מפדן ארם. מה ת"ל ארמי – "בת בתואל הארמי"? מה ת"ל "אחות לבן הארמי"? אלא בא ללמדך אביה רמאי, ואחיה רמאי, ואף אנשי מקומה כן. והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה? לשושנה בין החוחים. ר' פנחס אמר: כתיב "וילך פדנה ארם" מה תלמוד לומר "אל לבן הארמי"? מלמד שכולן כללן ברמאות' (ב"ר סג,ד). הרי שהפס' מלמד שכל אנשי מקומה של רבקה היו רמאים, ורבקה יצאה צדקת. ואף קודם נרמז שאנשי מקומה היו רשעים (כמו שלומד ר"פ), כך שנראה שכאן נאמר שוב כדי להדגיש זאת, כדי לרמז על רבקה, בהקשר לדימוי יצחק לאברהם. שאולי היו האנשים עדיין חושדים שאולי בכ"ז יצחק אינו בן אברהם, ולכן כאשר ראו שאליעזר נשלח לקחת אשה ליצחק ממקום של רשעים, ולא נתנו לו את בתו של אליעזר שהיה צדיק ('אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, ב) "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", אר"א: שמושל בתורת רבו' [יומא כח,ב]) אע"פ שהיתה לו בת שרצה להשיאה ליצחק ('"ויאמר אליו העבד", הה"ד (הושע יב) "כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב". כנען, זה אליעזר. בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא, או אינה ראויה. לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק. אמר: אולי לא תאבה ואתן לו את בתי? אמר לו: אתה ארור, ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך' [ב"ר נט,ט]) וכן לא נתן לו את בנות ענר אשכול וממרא ('"אשר לא תקח" הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכל וממרא'. [שם,ח]) ואף לא אחרת מהגיורים של אברהם. כך שאולי זה גרם לאנשים לחשוד שאולי אברהם לא רואה בו כבנו ממש, אלא יש לו את ישמעאל, ושרה היא זו ששכנעה אותו עד עכשיו לעשות הצגה על יצחק כבנו, ולכן עכשיו אחרי מות שרה הוא בא לתת לו מישהי שלא קרובים לצדקות, כי לא ראוי לתת לו מאחת הצדיקות, וכן בא ופועל שיתחתן עם רשעה, ואח”כ ירחיקו בטענה שמשפחתו אינה צדיקה. לכן מדגישה כאן התורה שאנשי מקומה של רבקה היו רשעים, בהקשר לטענה שיצחק דומה לאברהם ולכן זה ראיה שהוא בנו, שזה מוצרך גם עכשיו לומר שהוא בנו. או להיפך, מזה שרצה דווקא ממשפחתו, ראו בזה חיזוק שהוא בנו, ולא אסופי. נראה שלכן גם נאמר כאן: “ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה'”. שלמדו חז"ל: 'אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר (בראשית כה, כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו" על אשתו לא נאמר, אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו. א"ה ויעתר לו – ויעתר להם מיבעי ליה? -לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע' (יבמות סד,א). שגם זה בא להדגיש את מעלתו של יצחק כבן אברהם, שאולי גם בזה ראו האנשים ראיה שיצחק הוא בן אברהם, שלכן יש לו בעיות בהולדה, ונפקד בנס בתפילתו.