בס''ד      פרשת חיי שרה: האם מותר לא להתחתן בשביל ללמוד תורה

פתיחה

בפרשת השבוע שולח אברהם אבינו את עבדו אליעזר, למצוא אשה ליצחק. מאז ומתמיד נודעה החשיבות העצומה של לימוד התורה, עד כדי כך שחז''ל בירושלמי (חגיגה א, ז) דרשו, שהקב''ה ויתר לעם ישראל על העבודה הזרה שהם עבדו, אבל לא ויתר להם על עוון ביטול תורה (ועיין עוד בשערי תשובה א, ח).

גם יצחק אבינו למד חלק מהתורה, ומסתמא לאחר נישואיו עם רבקה היה צריך למעט בלימודו. בעקבות כך נעסוק הפעם ביחס בין נשיאת אשה לבין לימוד תורה. האם אדם שלומד תורה חייב להתחתן? לכאורה אם מדובר במצווה כל כך גדולה, אול יש מקום לומר שעדיף להמשיך ללמוד. ואם אכן יש חובה להתחתן, יש לבדוק עד איזה גיל מותר לאחר את זמן הנישואין.

לימוד תורה כנגד נשיאת אשה

הגמרא במסכת קידושין (כט ע''ב) מביאה מחלוקת בין רב יוחנן לשמואל, האם עדיף ללמוד תורה ואחרי זה להתחתן, או קודם יש להתחתן ואחרי זה ללמוד. שמואל סובר שעדיף קודם להתחתן, כדי שילמד תורה בטהרה. רבי יוחנן דוחה את דבריו, שהרי כאשר אדם מתחתן עליו להביא פרנסה, הוא טרוד עם הילדים וכדומה, ולכן עדיף קודם ללמוד ורק אחרי זה להתחתן, ובלשון הגמרא:

''תנו רבנן: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואחר כך יישא אישה, ואם אי אפשר לו בלא אישה - יישא אישה ואחר כך ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אישה ואחר כך ילמוד תורה. רבי יוחנן אמר: ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?''

בסוף הדיון הגמרא מכריעה שלמעשה הם אינם חולקים, וכל אמורא דיבר על אזור שונה. אמורא אחד דיבר על התלמידים שבבבל, ואמורא שני דיבר על התלמידים שבארץ ישראל. נחלקו הראשונים בהתאמת האזורים לאמוראים: האם כוונת הגמרא שבני ארץ ישראל צריכים להתחתן ואחר כך ללמוד, או שמא בני בבל הם אלו שצריכים לנהוג כך.

מחלוקת הראשונים

א. רש''י (ד''ה האן, לן) פירש, שבני בבל שהיו הולכים ללמוד בארץ ישראל יתחתנו קודם ואז ילמדו תורה בטהרה, מכיוון שגם לאחר החתונה צרכי הבית לא מוטלים עליהם. לעומתם, בני ארץ ישראל שהיו נשארים ללמוד בארץ, מכיוון שהיו קרובים לבית, צרכי הפרנסה מוטלים עליהם דבר שמונע מהם ללמוד - לכן עדיף שקודם ילמדו תורה ורק אחר כך יתחתנו. ובלשונו:

''בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל, ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו, (לכן עדיף שיהיה) נושא אשה דהוה בלא הרהור ואחר כך הולך ולומד תורה. בני ארץ ישראל הלומדים במקומם אם נושא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו (לכן עדיף שקודם ילמדו תורה).''

ב. רבינו תם (תוספות ד''ה הא לן) הקשה על פירוש רש''י. שאם יעזבו בני בבל את נשותיהם בבבל וילכו ללמוד תורה בארץ ישראל, לא תיפטר בעיית הרהורי העבירה, שהרי הם אינם חיים בביתם עם נשותיהם[1]! עוד הקשה רבינו תם, שגם אם נאמר שאין לבני בבל הרהורי עבירה, אחרי הכל הם צריכים לדאוג לפרנסת ביתם גם אם הם רחוקים, דבר שיפריע להם בלימודם.

בעקבות שתי הקושיות הללו, פירש רבינו תם שעדיף שבני בבל יעסקו קודם בתורה, ורק אחר כך יתחתנו, משום שהם צריכים ללכת ללמוד בארץ ישראל, ואם הם יתחתנו לא יוכלו ללכת ללמוד ולהשאיר את האישה בבית בבבל. לעומת זאת בני ארץ ישראל, מכיוון שהם לומדים ליד הבית, ואינם זונחים את נשותיהם, הם יכולים להתחתן ואז ללמוד תורה, וכן כתב הריטב''א (ד''ה ויש):

''ויש מפרשים דשמואל איירי בבני בבל שהיו נשיהם עמלות וטורחות אחר מזונותיהם, ורבי יוחנן לבני ארץ ישראל שהיו נשיהם מעונגות והיו בעליהם צריכין לטרוח אחר מזונותיהם, ולא נהירא מההיא דרבי אביתר דאמר וימכרו הילד בזונה, אלמא צריכות היו לבעליהן להספיק להן מזונותיהן, והנכון כדברי רבינו תם.''

אמנם עדיין נשאר קושי, שהרי גם אם בני ארץ ישראל לומדים ליד הבית, עדיין הם יהיו טרודים בפרנסה! מוסיף רבינו תם, שבני בבל היו עניים, לכן כאשר היו מתחתנים הם היו צריכים לצאת לעבוד, ואז יהיו ריחיים בצווארם ולא יוכלו ללמוד תורה, לכן עדיף שקודם ילמדו ואחרי זה יתחתנו. ואילו בני ארץ ישראל היו עשירים, לכן גם אחרי החתונה יוכלו להמשיך ללמוד תורה.

ג. הר''ן (יב ע''א בדה''ר) צעד בשיטת רש''י, שבני בבל יתחתנו תחילה ובני ארץ ישראל ילמדו תחילה, אך מטעם אחר. הוא כתב שנשותיהם של בני בבל היו עוסקות במלאכת הבית, ומתוך כך היה לבעלים זמן ללמוד תורה, לכן עדיף שיתחתנו וילמדו בטהרה. לעומת זאת, נשות בני ארץ ישראל היו ''מעונגות ואוכלות ואינן עושות (מלאכה)'', לכן עדיף שקודם ילמדו, ורק אחר כך יתחתנו.

גיל הנישואין

אם כן, רבי יוחנן ושמואל כתבו שמותר לדחות את החתונה בשביל ללמוד, האם יש גיל בו חובה להתחתן? הגמרא במסכת קידושין (כט ע''ב) כותבת, שאפשר להתעכב עד גיל עשרים ולא יותר, וכך פסק השולחן ערוך ((וכמובן שמי שמנסה ולא מצליח, אין בידו עוון)). כמובן שמי שרוצה להתחתן יותר מוקדם מותר לו, וכפי שכותבת המשנה במסכת אבות (ה ,כא) 'שבן שמונה עשרה לחופה'.

כיום הזמנים השתנו, ובגלל ענייני פרנסה, בגרות והשתנות כללית של מוסד הנישואין בעולם, לא מאוד מקובל להתחתן בגיל עשרים, ומשום כך רבים הפוסקים האומרים שמותר להתחתן מאוחר יותר. האם אדם יכול להחליט שהוא לא רוצה להתחתן כלל, ורק ללמוד תורה? דנו בכך הפוסקים בעקבות דברי בן עזאי.

בן עזאי

הגמרא במסכת יבמות (סג ע''ב) מביאה את דברי בן עזאי האומר, שכל אדם צריך להתחתן ולהביא ילדים, ומי שלא מתחתן, כאילו שופך דמים וגם ממעט את התגלותו של ה' בעולם, מכיוון שאותו ילד יכול היה להיות צדיק ולגלות את שם ה' בעולם. חבריו הקשו עליו, שהרי הוא בעצמו לא התחתן! ואם כן כיצד דרש להתחתן ולהוליד ילדים?

בן עזאי תירץ, ששאר האנשים יכולים להוליד ילדים ולקיים את העולם, ואין צורך בו לשם כך. תשובתו לכאורה תמוהה, שהרי הגמרא במועד קטן (ט ע''ב) פוסקת, שכל מצווה שלא יכולה להתקיים על ידי אחרים צריך להפסיק בלימוד ולעשותה (למשל צריך להניח תפילין, מכיוון שאי אפשר להניח בשביל הלומד), וגם מצוות פריה ורביה מוטלת על האדם באופן אישי בלי קשר למעשי העולם!

מחלוקת האחרונים

נחלקו האחרונים ביישוב הקושיה:

א. הקובץ שיעורים (ב, יט) תירץ, שבן עזאי היה דבוק כל כך בתורה ולא יכול היה להפסיק מלימודו, עד שהוא נחשב אנוס - ואנוס פטור מכל המצוות, וכמובן גם ממצוות נשיאת אשה והולדת ילדים. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (אבה''ע א, יד), שאפשר שבן עזאי הרגיש, שאם הוא היה פורש מהתורה, הוא היה מת, לכן הוא היה פטור ממצוות נשיאת אשה, ובלשון הקובץ שיעורים:

''וקשה, כיוון דהכא איירינן לעניין ביטול המצווה לגמרי ולא לעניין איחור בלבד, אם מה שנא מצוות פרו ורבו מכל המצות שאי אפשר לעשותן על ידי אחרים דצריך לבטל מתלמוד תורה לקיים המצווה? ונראה דבאמת אינו פטור ממצות פ"ו אלא דנחשב כאנוס בביטולה, והיינו דבן עזאי היה דבוק כל כך בתורה שלא היה יכול להסיח דעתו ממנה לדבר אחר.''

ב. תירוץ שונה הביא שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג'). הוא תירץ, שהגמרא במועד קטן שחייבה אדם להפסיק מלימודו בשביל מצווה שאינה יכולה להתקיים על ידי אחרים, מתייחסת רק למצוות שלא נמשכות זמן רב ושלא גורמות לשכחת עיקרי התורה (וכמו נטילת לולב). חיי הנישואין לעומת זאת דורשים זמן רב, ובן עזאי חשש שישכח את עיקרי התורה, ולכן נמנע מלהתחתן.

להלכה

האם דברי בן עזאי נפסקו להלכה, ואדם יכול לשבת ללמוד תורה כל חייו ולא להתחתן? נחלקו בכך הראשונים והאחרונים:

א. הרמב''ם פסק (אישות טו א – ב), שאדם רגיל צריך להתחתן עד גיל עשרים, אך במקרה בו הוא לומד תורה מותר לו לאחר את גיל הנישואין ליותר מכך, וכן פסק השולחן ערוך (אבה''ע א, ד).

אמנם הט''ז (אבה''ע א, ס''ק ו) דייק מהרמב''ם שכתב שמי שעושה כבן עזאי 'אין בידו עוון', שלכתחילה אין לעשות כן וצריך להתחתן בשלב כלשהו, אך שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג') חלק על דבריו וכתב, שכל אדם שדבק בתורה כבן עזאי, מותר לו לכתחילה לא להתחתן כלל (ובתנאי שאין לו הרהורי עבירה).

ב. הרא''ש (קידושין א, מב) חלק על דברי הרמב''ם, ופסק שיש חובה על כל אדם להתחתן. בטעם הדבר נימק, שבן עזאי הוא דעת יחיד וכל חבריו חולקים עליו, ולראייה שרבי יוחנן ושמואל כפי שראינו לעיל דנו האם עדיף להתחתן או לישא אשה קודם, ולא הזכירו את האפשרות לא לשאת אשה כלל, וכן משמע מהרי''ף שלא הביא את דברי בן עזאי, ובלשון הרא''ש:

''ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואח"כ נושא אשה. וכולהו מודו (= וכולם מודים) דאם אי אפשר לו ללמוד אם יישא אשה, ילמוד ואחר כך יישא אשה וקצבה לאותו לימוד לא ידענא, שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה.''

ג. כיוון שלישי עם מסקנה דומה לדברי הרא''ש, מופיע בריטב''א בשם בעלי התוספות (סג ע''ב ד''ה מה אעשה). הם סברו שבעיקרון נפסקה להלכה כבן עזאי, שכל אדם שמסוגל לחיות ללא הרהורי עבירה יכול ללמוד תורה ולא להתחתן, אלא ''שאין בדורות הללו מי שיכול להיות כבן עזאי'', כך שלמעשה לפי שיטתם חובה על כל אדם להתחתן, וכן נקט ערוך השולחן (שם).  

כמה זמן אפשר לדחות

להלכה לא מעט פוסקים נקטו, שאדם לא יכול לא להתחתן כלל, וכן מנהג העולם. אמנם, כפי שכתב הרמב''ם, כל אדם שלומד תורה, גם אם הוא לא בוחר להיות כבן עזאי וללמוד כל חייו, יכול לאחר את גיל נישואיו יותר מגיל עשרים, עד איזה גיל מותר לו לאחר את נישואיו? נחלקו בכך האחרונים:

א. היש''ש (קידושין א, נז)  כתב, שעד סוף גיל עשרים וארבע מותר לדחות, וכן כתב גם החפץ חיים (ספר מצוות קצר מצווה מג). ראייה לדבריהם הביאו מדברי הגמרא בקידושין (ל ע''א) הכותבת, שאב חייב לחנך את בנו הכי מאוחר עד גיל עשרים וארבע. מוכח שזה הגיל המקסימלי בו אדם יכול לדחות הנישואין ולהפוך לעצמאי (ועיין בסוף דברי היש''ש).

ב. ערוך השולחן (יו''ד רמו, יב) והבית שמואל (שם, ס''ק ה) כתבו, שמדברי הרמב''ם עולה שאין קצבה לדבר, וכל עוד אדם מרגיש שהוא מסוגל ללמוד בלי שהרהורי עבירה או ענייני פרנסה יפריעו לו - מותר לו להמשיך ללמוד. רק בשלב בו הוא מרגיש שכבר זה מעבר לכוחותיו או שיש לו מקור הכנסה מספק - עליו להתחתן.

ג. שולחן ערוך הרב (שם) צעד בשיטתו אותה ראינו לעיל. כפי שראינו, הוא סובר שבן עזאי יכול היה להמשיך ללמוד למרות שמצוות תלמוד תורה מוטלת על כל אדם באופן אישי, מכיוון שחשש שבעקבות החתונה ישכח את עיקרי לימודו. הוא הדין בשאלה זו, אדם יכול לדחות את החתונה רק עד השלב בו הוא יודע את עיקרי הדינים בתורה שבכתב ובעל פה (וגם לשיטתו אין גיל מוגדר).