מבנה המציאות הרחבה

בתנ"ך מדובר על עולמות. דוגמה בספר תהילים פרק קמ"ח:

"א  הַלְלוּ-יָהּ: הַלְלוּ אֶת-ה’, מִן-הַשָּׁמַיִם; הַלְלוּהוּ, בַּמְּרוֹמִים. ב  הַלְלוּהוּ כָל-מַלְאָכָיו; הַלְלוּהוּ, כָּל-צְבָאָו. ג  הַלְלוּהוּ, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ; הַלְלוּהוּ, כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר. ד  הַלְלוּהוּ, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם; וְהַמַּיִם, אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. ה יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם ה’: כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. ו  וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם; חָק-נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר. ז  הַלְלוּ אֶת-ה’, מִן-הָאָרֶץ תַּנִּינִים, וְכָל-תְּהֹמוֹת. ח  אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר; רוּחַ סְעָרָה, עֹשָׂה דְבָרוֹ".

בציטוט זה מדובר על עולמות עליונים, כמו שָּׁמַיִם, מְּרוֹמִים, שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, והַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם, שהם 3 עולמות מטאפיסיים גבוהים, ומצד שני הָאָרֶץ ותְּהֹמוֹת, שהם עולמנו ועולמות תחתונים. בעליונים שוכנים מַלְאָכָיו, צְבָאָו, שֶׁמֶשׁ  וְיָרֵחַ  וכָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר, המטאפיסיים, ובעולמנו ובתחתונים שוכנים תַּנִּינִים, אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר; רוּחַ סְעָרָה.

בספר בראשית, פרק א', כתוב: "כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ ......". מדוע נכתב בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ ברבים?

כדי לומר שמבנה אדם ראשון זהה למבנה הנשמות בכל העולמות, הן העליונים והן התחתונים. דמות כל העולמות כדמות אדם, כולל עולם תאי הגזע של האדם.

מה פירוש הדבר?

כל העולמות (כולל עולמות המלאכים השונים שנמצאים בעולמות השונים) הם בעלי מבנה זהה, הם במבנה של גוף אדם, וכל עולם משתקף באחרים. מהתבוננות בגוף האדם אנו יכולים ללמוד על עולמות עליונים ומהבנת עולמות עליונים אנו יכולים ללמוד על גוף האדם.

כל מה שנברא על ידי הקב"ה ושכינה עליונה זה אדם ראשון וחוה, וכל מה שקיים זה השתקפויות של תאי נשמתם בעולמות נמוכים יותר, ככתוב בבראשית, פרק ג': "כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה:  כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי". אדם ראשון אמר זאת לפני שחוה ילדה את הילד הראשון שלה, ואין הכוונה בציטוט זה לומר שהיא ילדה חי וצומח, אלא לומר שכל הקיים הוא חלק מנשמתה ומנשמת אדם ראשון, כבעלה.

כל אדם הוא תא או חלקי תא בגוף אדם או חוה, וכל עם הוא איבר בגופם.

לאחר המבול התחילה האנושות להיברא מחדש. אבותיה הם בני נח, שם, יפת, וחם. נח מסביר לבניו, בבראשית פרק ט', את מקום נשמתם בגוף אדם וחוה: "כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.  כז יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ".

גוף האדם מתחלק לשלושה חלקים עיקריים והם: ראש, גוף (מהצוואר עד למותניים) וחלק תחתון (מהמותניים ועד כפות הרגליים, כשאיברי המין כלולים בו).

יפת שוכן באוהלי שֵם. שֵם הוא בעל הבית, הוא בעולם גבוה מעולמו של יפת. שֵם בעולמות הראש ויפת בעולמות הגוף, מהצוואר עד המותניים.

חם עבד ליפת ולשם. הוא כפוף לשניהם. הוא מתחת לעולם יפת, מקומו של חם מהמותניים, מאזור איברי המין של חוה אמנו, ומטה עד כפות הרגלים. הוא עבד להם כי הוא נושא את כל גוף האדם.

בספר משלי, פרק ל"א, כתוב: "כד  סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;  וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי (=שבט חם)", שפירושו שסימנה, על ידי מקום החגורה, את הגבול העליון של נשמות הכנעני (שבט חם) בגוף האישה.

בני שבט חם נמצאים בעולמות המין והרגליים של חוה אמנו בכדור הארץ.

תהילים ק"ה: "כג  וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם"

תהילים ק"ו: "כא  שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם--    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם. כב  נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם"

מצרים היא אחת מהארצות של בני שבט חם.

מה מקומה של מצרים (מצרים המטאפיסית שכוללת את כל אפריקה וחלק מאסיה) בגוף אדם וחוה?

מקומה של מצרים היא באיברי המין של חוה, ככתוב במשלי פרק ז', שבו מסבירה זונה למאהבה על איברי המין שלה שמייצגות את מצרים: "טז מַרְבַדִּים, רָבַדְתִּי עַרְשִׂי;  חֲטֻבוֹת, אֵטוּן מִצְרָיִם".

מקום נוסף שבו קושרת התורה את מצרים ואת הכנענים (שבטי חם) לפתחי הערווה של האישה  נמצא בספר ויקרא פרק י"ח: "ג כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ....  ו אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה:  אֲנִי ה'  ז עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה:  אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ........",

כלומר בני חם שישבו במצרים, ובני חם שישבו בארץ כנען, עסקו בגילויי עריות, כי מקומם בפתחי הערווה של כדור הארץ. 

מקומם של בני יעקב בעולמות הראש, ובמדויק יותר, בעולמות העיניים:

דברים פרק ל"ב: "ט כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ".

דברים ל"ג: "כח וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב".

תהילים י"ז: "ח שָׁמְרֵנִי, כְּאִישׁוֹן בַּת-עָיִן", זו בקשת דוד המלך.

זכריה ב': "יב כִּי כֹה אָמַר, ה' צְבָאוֹת, אַחַר כָּבוֹד, שְׁלָחַנִי אֶל-הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם:  כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ".