בלא מעט מצבים מדגישים רק את החלק הראשון של המשנה המובאת כאן במלואה, שתעזור ללא מעט מאיתנו להציל את חיי הנצח של העוה"ב ולעשות תשובה ע"פ הנדרש:

"כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אֶרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר' (יְשַׁעְיָה ס כא). וְאֵלּוּ שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ד' רֹפְאֶךָ' (שמות טו). אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו" (משנה, סנהדרין י, א).

[-] כמו האפיקורוס גם אותו לא מצרפים לשום דבר שבקדושה, ואם הוא העשירי אי אפשר להוציא ספר תורה ולומר קדיש, קדושה, ברכו וחזרת הש"צ, אסור להעלותו בין שבעת העולים בשבת שצריכים להיות שומרי שבת אלא רק בתור מוסיף, ואם הוא כהן אסור לתת לו לעשות את ברכת הכהנים. כששומר שבת שהוא העשירי בביהכ"נ נחשב לעשירי אף אם נרדם לגמרי ולעומת זאת מחלל השבת בפרהסיא לא מצטרף לעשרה אף כשהוא ער גם אם מדובר באישיות חשובה ומכובדת בעיני העם.

[-] בעשרת הדיברות שמסודרים מהכבד אל הקל הדיבר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" הוא הרביעי והעונש עליו כמו למי שעובד עבודה זרה הוא מוות בסקילה שהוא הקשה והנורא מכולם, בזמן שהדיבר "לֹא תִרְצָח" הוא השישי והעונש עליו הוא אמנם גם במיתה אך בדרגה הרבה יותר קלה, ומכאן שחומרת החטא והעונש של מחלל השבת חמורים מאלו של הרוצח עד כדי כך שהרוצח נחשב עדיין ליהודי אך מחלל השבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבר.

[-] יינו יין נסך כך שאם פתח או מזג בקבוק יין לא מבושל או טלטל כוס או בקבוק פתוח היין שבהם נאסר לשתיה.

[-] גם אם שחט את העופות והבהמות הבריאות והמהודרות ביותר שחיטתו פסולה ואסור לאכול מהבשר הזה.

[-] אוכל שבישל מחלל שבת בפרהסיא אסור במאכל.

[-] אם עשה קידוש לכל בני משפחתו לא יצאו לידי חובה וחייבים לעשות שוב.

[-] אף ע"פ שגמילות חסדים מהוה את אחד משלושת העמודים עליהם העולם עומד כדאיתא במשנה (אבות א, ב), אין מצוה לגמול עמהם חסד כפי שמחויבים כלפי כל אחד מישראל (אהבת חסד ח"א ג, ג).

[-] הרבה יהודים נזהרים לצום ביום הכיפורים ולכבדו כשהם אינם יודעים כלל שהעוון והעונש על חילול שבת הרבה יותר חמור מחילול יום הכיפורים, שמטרתו לכפר לעם ישראל על חטאיהם, שהרי בשבת קודש יש את המספר הגבוה ביותר של העולים לתורה, שבעה, בזמן שביום הכיפורים יש שישה, ביום טוב חמישה, בראש חודש ובחול המועד ארבעה ובימי שני וחמישי שלושה עולים.

[-] הוא פסול לעדות מאחר ואם לא אכפת לו מגופו שעלול למות במהלך חייו ונשמתו שתיכרת מחיי הנצח, כיצד יוכל לשמש כעד ראוי בצורה שתגרום לבית דין לגזור מיתה על אדם אחר? ואם שימש כאחד משני העדים בחתונה אותו זוג אינו נחשב לנשוי ועליו להינשא שוב עם שני עדים כשרים שומרי שבת.

[-] לא ניתן לקברו יחד עם יהודים שומרי שבת אחרים אף אם הם רוצחים או פושעים שפלים מכל סוג אחר, ואם עשו כן צריך לפתוח את קברו ולהעביר את גופתו למקום אחר הראוי לו, כפי שפסק הש"ע: "אין קוברין רשע אצל צדיק. אפילו רשע חמור אצל רשע קל. וכן אין קוברין צדיק וכשר ובינוני אצל חסיד מופלג" (יורה דעה שסב סימן שסב, ס"ה).

[-] אחד מארבעת הדברים עליהם מעיד עקיבא בן מהללאל במשנה הוא: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות רשע שעת אחת לפני המקום (הקב"ה)" (עדיות ה, ו), ורשע הוא לא בהכרח מי שנתפס כזה בעיני רוב הציבור אלא יכול להיות גם אדם משכיל, מכובד, מנומס, אדיב ונוח לבריות, מאחר ורשע ע"פ הגדרת התורה הוא אדם שאינו שומר את התורה, עובר במזיד על חוקי הבורא ומורד בו.

[-] על אף חשיבותה של מצות השבת אבידה שמחייבת להחזיר את האבידה לבעליה אף אם הוא יהודי רשע שאוכל נבלה לתאבון, אסור להחזיר אבדה למחלל שבת בפרהסיא כמו לעכו"ם ולאוכל נבלה להכעיס שהרי הוא כאפיקורוס.

[-] הרמב"ם פסק שאין מקבלים קרבן ממחלל שבת ומעובד עבודה זרה, ואף קרבן עולה שמקבלים מהגוי אין מקבלים מהמשומד הזה.

[-] אחת העבירות החמורות ביותר שאסור ליהודי לעשות היא להלוות בריבית והעונש על כך שלא יקום בתחיית המתים, ואעפ"כ כשמדובר במחלל שבת בפרהסיא מותר להלוות בריבית מאחר ואין כל סכנה שלא יקום בתחיית המתים שהרי הוא כגוי גמור, ולגוי ע"פ ההלכה מותר להלוות בריבית, כדכתיב: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ" (דברים כג, כא).

ומתוך כל הדברים האלה מובן מדוע אינו נכלל בתוך אותם ישראל שיש להם חלק לעוה"ב, והוא נידון למוות הן בעוה"ז בצורה שיקצרו לו את שנות חייו שנקבעו לו והן בעוה"ב, כדכתיב בתורה הקדושה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא, יד), אע"פ שלמרבה הפלא לגויים צדיקים שקיימו שבע מצוות בני נוח ולא הזיקו או שנאו יהודים יש חלק לעוה"ב למרות שהם כלל לא מצווים לשמור שבת, כאשר גוי ששומר שבת מתחייב במיתה כמו יהודי שמחלל שבת, אלא אם עשה תשובה והתחיל לשמור שבת כהלכתה, כדכתיב: "אין לך דבר העומד בפני התשובה", ללמדנו על האהבה האינסופית שיש לבורא עולם כלפי ישראל שנתן לנו אותה כאחת משלושת האותות שמסמלים את הברית הנצחית ביננו, כאשר כל המחלל את השבת דומה לאדם שהוריד את השלט מעל לבית העסק שלו ומכאן כל הלקוחות מבינים שפשט רגל או פשוט הפסיק את פעילותו, וכך גם סימן ההיכר הבולט ביותר של היהודי הוא שמירת השבת, כפי שאנו אומרים בברכה האמצעית שבתפילת העמידה בשחרית של שבת קודש.

"יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקו, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּו. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁו נָתַתָּ, בְּעָמְדו לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. שְׁנֵי לוּחות אֲבָנִים הורִיד בְּיָדו, וְכָּתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת, וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתָךְ: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂות אֶת הַשַּׁבָּת לְדרתָם בְּרִית עולָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אות הִיא לְעלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ד' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: וְלא נְתַתּו ד' אֱלהֵינוּ לְגויֵי הָאֲרָצות, וְלא הִנְחַלְתּו מַלְכֵּנוּ לְעובְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתו לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּו בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ: יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עונֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבָךְ, וְהַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו, חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ".