בסוכות יש מצוות ניסוך המים. אלא שבתורה לכאורה לא מופיע מצוה כזו, לכן חלקו חז"ל מהו המקור למצווה זו: '...דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני (במדבר כט, ו) "ונסכיהם", ונאמר בששי "ונסכיה", ונאמר בשביעי "כמשפטם", הרי מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים. מכאן רמז לניסוך המים מן התורה... רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר, שנאמר בששי "ונסכיה" בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין, ואימא תרוייהו דחמרא? סבר לה כר' יהודה בן בתירה דאמר רמיזי מיא ... תניא, ר' נתן אומר: (במדבר כח, ז) "בקדש הסך נסך שכר לה'” בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין... דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני' (תענית ב,ב-ג,א). הרי שמובאים שתי דעות, דעה אחת היא שזה רמוז בתורה (בלימודים שונים), ודעה נוספת היא שזה הלכה למשה מסיני. בירושלמי מובאת עוד דעה: 'ר' בא בר זבדא בשם ר' חונייא דברת חוורן: ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הם' (יר' סוכה ד,א). הרי שמובא שזו תקנה מהנביאים. אלא שמיד מסביר היר': 'מה ופליג? ר' יוסי בי ר' בון בשם לוי: כך היתה הלכה בידם ושכחוה, ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שנותנין נפשם בית דין עליו, סופו להתקיים בידן, כמה שנאמר למשה בסיני'. הרי שהיסוד נביאים היה בשל ששכחו את ההלכה למשה מסיני, אלא שאח"כ התגלה שזה היה הלל"מ (אולי ע"י כאלו שזכרו והעידו אח"כ על מסורת זו). בהלכה נקבע ע"פ הדעה שזה הלל"מ: 'כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח; ודבר זה הלכה למשה מסיני' (תמידין ומוספין י,ו). בפשטות ודאי שחלקו מה המקור. אולם נראה שאפשר לומר שבמקור זה נאמר כהלכה למשה מסיני, אלא שאצל התנאים באו למצוא רמז לזה בתורה ולכן מצאו בפס' רמזים כאלו ואחרים (ולכן למדו מזה מה עיקר זמן ניסוך המים. אולי אפשר שלא חלקו שעשו כל שבעה, אלא חלקו מה עיקר הזמן של ניסוך המים, מהו הזמן השורשי הכי חשוב שלו). אבל עיקר הלימוד ניתן כהלל"מ, ולכן שלא כשאר התושב"ע שלמדים את ההלכה יחד עם הלימוד מהפס' (שמסיני ניתנו ההלכה וחיבורה בתורה), כאן ההלכה נאמרה כשלעצמה, אלא שבתורה רמוז הכל, ולכן גם רמוז להלכה זו כמו שמצאו התנאים, אבל אין זה לימוד גמור בפס' כתושב”ע. והנה צריך להבין מה המיוחד כ"ך במצווה זו שלכן היא נאמרה בצורה כ"ך חריגה, נאמרה כהלל"מ, ונשכחה, והתגלתה אחרי מיסוד חוזר של הנביאים, וגם יש רמזים כאלו ואחרים בפס', דבר שלא מצאנו במצוות אחרות? נראה שיש בזה מיוחדות בשל חשיבות מצוות ניסוך המים. בניסוך המים יש מעלה: 'ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה' (ר"ה טז,א). הרי שניסוך המים קשור לגשמים. ומובא: 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים - דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב). מפתח של חיה מנין? דכתיב: "ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה". מפתח של תחיית המתים מנין? דכתיב (יחזקאל לז, יג) "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם"' (תענית ב,א-ב,ב). הרי שנתינת גשמים זה דווקא ע"י ה'. כך שמראה על חיבור לה' בגשמים, לכן נראה שזה מרמז על תיקון העולם, שמקדשים את העולם לה'-מחברים את העולם לגילוי ה'. נראה שלכן במפתחות שע"י ה' יש גם לידה ותחיית המתים, רמז להגעה לעולם כדי לתקן את העולם שיהיה קדוש כלעתיד לבא, שכך גם הביאה לעולם היא כניצוץ מזה (לידה כניצוץ של תחיית המתים-הבאת חיים לעולם), שקשור בזה-בתיקון העולם, שלזה בא האדם לעולם. לכן כיון שבגשמים יש את הקשר הישיר לה', לכן "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם" וגו' (ויקרא כו,ג-ד) הגשמים קשורים למצב הרוחני שלנו. לכן בסוכות, שהסוכה היא כעין עולם מתוקן, שיושבים תחת כנפי השכינה שבסוכה, בו מראים את קשרנו לקדושה ותיקון העולם. לכן מנסכים מים, כעין קרבן של מים, שמעלים את העולם בקדושה לה'. ובפרט שזמן תשרי קשור לבריאת העולם, שלכן העולם נידון בר”ה, וסוף הדין הוא בהו"ר, כך שכעין קשור לבריאת העולם. לכן אנו מנסכים מים, כעין בריאת עולם חדש מתוקן, כנגד התחלת העולם שהיה בו מים: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" וגו' (בראשית א,א-ב). לכן, העולם נברא ע"י התורה (תנחומא "בראשית" סימן א) ואנו פועלים דרך התורה לתקן את כל העולם כולו, זה תלוי בנו- במעשינו. לכן ניסוך המים שמרמז על תיקון העולם כולו על ידנו בא כהלל"מ, להדגיש את התלות בנו, והתיקון נעשה בכל דור ודור בדברים הראויים לאותו דור, לכן בשל הקשר לדורות, היתה כאן התגלות של גילוי בדורות, שזהו ששכחו ויוסד מחדש ע"י הנביאים, והתברר שזה הלל"מ מסיני, כיון שבכל הדורות אנו מתקנים, והכל קשור לתיקון שניתן לנו בסיני. ויש רמזים בתורה, כיון שתיקון העולם קשור לקדושת התורה, (שהיא דבר ה' ו)בה נברא העולם, ולכן בה מתקנים את העולם (והרמזים אינם כמו לימוד גמור רגיל, כיון שתיקון העולם מתקיים לא רק בקיומם של תרי"ג המצוות המפורשות, אלא מתקיים גם בהרבה דברים שנימשכים מכוח התורה, מכוח "ועשית הישר והטוב" [ויקרא ו,יח. ראה ברמב"ן]. לכן זה נילמד בתורה כי מקורו-שורשו בתורה, אבל לא רק כלימוד ממש, אלא כמרמז שתלוי בנו, שעושים גם מה שלא מפורש, אבל הכל נעוץ בתורה).