אהבת עולם

"יוצר אור" ו"אהבת עולם"

מה הם הדרכים לעורר את הלב אל אהבת ה' ויראתו?

מביא הרמב"ם שתי דרכים. 

א. ע"י הסתכלות בבריאה שכולה חכמה נפלאה (הלכות יסודי התורה ב, ב). 

ב. ע"י התבוננות בתורה ומצוותיה, שהם טובות גדולות ונשגבות שנתן ה' לבניו (ספר המצוות מצוה ג, עיין שם במתק לשונו).

על שני יסודות אלו בנויות שתי הברכות שלפני קריאת שמע, כהקדמה שנועדה להכין את הלב לייחוד ה' ואהבתו (עד כאן שמעתי מרב גדול לפני שנים).

ברכת יוצר אור וברכת המעריב ערבים מיוסדות על התבוננות בבריאה. יש בזה מעין קריאה לאדם: שים לב לעולם הגדול והמופלא של ה'. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", גם מה שנראה חזק ויציב ומובן מאליו הוא בעצם נברא. בברכה יש הדגשה של ענין האור והחושך המתחדשים בעת אמירת הברכה, שהם השינויים שמורגשים ונראים באותה עת (אגב למדנו מכאן ענין חשוב- כדי לעורר את הלב יש להתבונן תחילה בדברים הבולטים לעין, כמו אור וחושך. כלומר לאו דוקא למהר לחפש פרטים סמויים ונסתרים בבריאה ובנפלאות הבורא. האריך בזה חובות הלבבות שער הבחינה בענין דוגמאות של נפלאות הבורא ודרכי התבוננות).

ברכת אהבת עולם עוסקת במעלת התורה, בחסד הגדול ובאהבה העליונה שיש בנתינת התורה. כלומר, לפני קבלת עול מל;כות שמים אנו מתעוררים להבין שעול מלכות שמים הוא עול אהוב, עול שבא מתוך אהבה. אהבה זו מתבטאת בנתינת התורה, שהיא כולה חסד וטוב נפלא.

אם כן, ברכת אהבת עולם בנויה על חסד ה' בנתינתו לנו את התורה. על כן מבואר בהרחבה בברכה זו נושא נתינת התורה.

 

אהבה כהקדמה לקבלת עול מלכות שמים

כל מסגרת הברכה היא אהבה. כך פתיחת הברכה וכך גם חתימתה (בשחרית וגם בערבית). גם המילים שראשונות אחרי פסוק ראשון של שמע הם "ואהבת...", "לאהבה...". יש בזה מסר עמוק בנוגע לקבלת על מלכות שמים: הדרך לקבל עול מלכות היא מתוך הכרת חסדי ה', ובפרט החסד הגדול והנפלא ביותר, מתן תורה. אין חסד גדול מזה שה' לימד אותנו את חוקיו ונתן לנו את ההזדמנות לעשות את רצונו, "לעשות רצונך בלבב שלם". מתוך הכרה בגודל טובו של ה', הכרה בחסדים הגדולים שעשה לנו, קבלת עול מלכותו כבר תהיה מוארת באור ורוד ונעים.

הדרך להכנס לקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות היא ע"י ידיעת אהבתו של ה' אלינו, אהבה גדולה שאינה תלויה בדבר (שהרי גם אחרי חטא העגל עדין נשארנו עמו אהובו). כשאנו מתמלאים ברגשי שמחה על שאנו עמו הנבחר, זוהי בדיוק ההזדמנות לקבל עול מלכות שמים. אפשר לומר שברכת אהבת עולם באה ללמדנו את הפנימיות של ק"ש, את הפנים האמיתיות של עול מלכות שמים. מלכות שמים אינה עול אלא חסד גדול ועצום. זהו חסד שיש בו פלא עצום: היכולת להיות קרובים אל ה' ע"י עשיית מצוותיו. ע"י הכנה זו ממילא פורצת מאליה הקריאה "ה' אלוקינו ה' אחד".

 

הערות על לשון הברכה

(שני ביאורים שאינם קשורים דוקא לנאמר לעיל)

 

·        "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו"- ביארו המפרשים שמדובר כאן על רחמי ה' אחר חטא העגל. ה' ריחם עלינו בחמלה יתרה ולא החליפנו בעם אחר. אף שפירוש זה נראה מחודש (לא פשט), מצאתי שני סימוכין לפירוש זה. ראשית, באופן מילולי. המילה 'חמלה' בתנ"ך מובאת בהקשר להצלה ממוות (כגון אצל עמלק "אשר חמל העם" על הצאן, ואצל מסית ומדיח "לא תחמול ולא תכסה עליו"). שנית, מצד התוכן, מהו "חמלה יתרה"? חטא העגל, כרונולוגית, בא סמוך למתן תורה. בחטא העגל הראה לנו ה' את אהבתו הגדולה, "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו" בזה שלא השמידנו למרות שבגדנו בו והיה מגיע לנו עונש כליה.

 

·        "בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם..."- מי הם 'אבותינו'? היה נראה לומר שמדובר על אברהם יצחק ויעקב, שבהם היה ניכר בטחונם בה' בכל המצבים הקשים שעברו. אך יותר נראה לפרש שמדובר בבני ישראל שקבלו תורה בסיני וזה על פי המשך המילים "אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם" (שכוונתו לכך שה' לימד את בנ"י באופן מפורש וישיר. לא כאברהם ששתי כליותיו לימדוהו).