"... ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם" (במדבר כ,י-יג). משה ואהרן חטאו במי מריבה, מה היה חטאם? ע"פ רש"י חטאם היה שמשה הכה את הסלע: '"לְהַקְדִּישֵׁנִי" - שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע, ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו' (רש"י פס' יב). וכן מובא בחז"ל: 'לא האמנתם - שלא אמרתי לכם להכות והכית אותו' (ילקו”ש רמז תשסד). הרמב"ם פרש שחטאם היה מצד הכעס: 'ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים מרע״ה, כבר אמר אליו הש״י: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל”. "על אשר מריתם את פי במי מריבה”. "על אשר לא קדשתם אותי”. וחטאו ע״ה הוא, שנטה לצד אחד מקצוות ממעלות המדות, והוא הסבלנות, כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו "שמעו נא המורים" דקדק עליו השם יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל' (רמב"ם הקדמה לאבות, פרק ד). וכן משמע בחז"ל בתנחומא ("חוקת" סימן ט': '… שלא להקפיד כנגדן...'. ובסימן י': 'אני הקפדתי') וכן בבמדבר רבה (יט,ט), ובמפורש בדברים רבה: 'על ידי עון אחד שהיה ביד משה, שהוכיח את בניך ואמר להם: "שמעו נא המורים", יסרת אותו והוכחת אותו' (דב”ר ב,ב). ברש"י בפרשת מטות יש חיבור בין ההסברים: '… וכן ב"שמעו נא המורים .. ויך את הסלע" ע"י הכעס טעה' (רש"י במדבר לא,כא). בחז"ל מובא תיאור הרקע של מי מריבה: 'דבר אחר: למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה רבים ויגמלו אתה חסד. כך כיון שמתה מרים, ומשה ואהרן עסוקין בה, וישראל מבקשים מים ואין מוצאין, מיד נתכנסו עליהם. כיון שראו אותם באין, אמר משה לאהרן: תאמר מהו כינוס זה? א"ל אהרן: לא בני אברהם יצחק ויעקב הן, גומלי חסדים בני גומלי חסדים? א"ל משה: אי אתה יודע להפריש בין כינוס לכינוס, אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה, שאלו היה כינוס של תקנה היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות וגו', ואתה אומר לגמול חסד הן באין?! מיד הטיחו דברים כנגדו, שנאמר: "וירב העם עם משה”, כיון שראה משה ואהרן פניהם זעומות, ברחו להם לאהל מועד. משל למה הדבר דומה? לגדול המדינה שנזדעזעו בני מדינה וברח לפלטין של מלך. "וירא כבוד ה'” - אמר להן הקב"ה למשרתי צבור: צאו מכאן במהרה בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על הזקנה' (ילקו”ש רמז תשסג). מה באו חז”ל לומר בכך, למה סיפרו זאת? בפשטות נראה שבאו לומר מדוע כעס משה, שזה משום שהיו אבלים על מרים, ובנ”י לא רק שלא באו לנחם, אלא באו להתלונן. במקום להיכנס ולנחם כראוי לה, ואז לומר מה יהיה עם המים, הם כלל לא באים לנחם, אלא רק לדרוש מים. זה מאוד הכעיס את משה, לכן מודגש שאהרן רואה בזה כינוס לניחום, ומשה מסביר לו שזה כינוס לתלונות, שבזה מדגישים שזה ממש ההיפך ממה שהיה צריך להעשות. לכן משה כ”ך כעס עד שהגיע לחטוא באמירה בכעס "שמעו נא המורים” (רמב"ם) ובעקבות כך גם להכות בסלע (רש”י). לכן זה מובא לאחר: 'דבר אחר: "קח את המטה" - זה שאמר הכתוב: "אולת קשורה בלב נער" - אלו ישראל, שנאמר: "כי נער ישראל ואוהבהו", שהיו מכעסין בכל שעה לפני הקב"ה, ומי מרחיק אותה מהם? "שבט מוסר ירחיקנה ממנו”. לפיכך אמר הקב"ה למשה: מרדות הן צריכין, כשם שהנער הזה סורח והסופר הזה מכה אותו ומביאו לידי חיים, לכך נאמר: "קח את המטה”' (ילקו"ש שם), הרי שבאמת בנ"י היו ראויים להכאה, ולכן כעסו של משה היה צודק, כי באמת בנ"י פעלו ממש שלא בסדר. אולם בכ"ז היה אסור לו לכעוס!. אולם נראה שיש כאן גם הסבר, שמובא 'מיד הטיחו דברים כנגדו, שנאמר “וירב העם עם משה”', נראה שהמדרש כאן בא להסביר את השינוי, שנאמר: “ויקהלו על משה ועל אהרן” (כ,ב), ואח”כ: “וירב העם עם משה” (ג), ואח”כ “ולמה הבאתם” (ד). הרי שמשתנה, שפעם לשניהם, ופעם רק למשה? מסביר המדרש שבאו לפני שניהם בהגעה מתריסה ("ויקהלו..”) והטיחו דברים רק למשה (“וירב העם עם משה”). אולם אח”כ הטיחו לשניהם, או שדיברו ברבים, כדי שיהיה מכוון גם לאהרן, שלכן גם אהרן ברח לאה”מ. נראה שחז"ל באו להסביר בזה מדוע גם אהרן נענש, הרי הוא לא חטא במי מריבה (אלא רק משה שאמר או הכה)? אלא נראה שבתחילה לא רבו עם אהרן, בשל הראיה החיובית שלו את בנ”י. שהרי ברור שגם אהרן ידע שיש להבחין בין סוגי הכינוסים, אלא שדן אותם לכף זכות, שבכ”ז באו כדי לנחמם. לכן בנ”י בתגובה לא מיד תקפו אותו (כיון ששמעו את דבריהם), אלא בהתחלה רק את משה שראה את המציאות כמות שהיא, שזה שבאו להתלונן. אולם אח”כ גם פנו נגד אהרן כיון ששתק אז. נראה שבכך באו חז"ל לרמז מה היה חטאו של אהרן, שזהו שלא פעל לקיים את מחשבתו הראשונית שע”פ ראיתו לדון לכף זכות בכוח. שאילו היה מרגיעם ואומר: שבו לנחם ואנו נפעל למים, לא היו ממשיכים להתמרד ולהתלונן על משה (ואח"כ גם עליו), אלא שאחרי דברי משה אליו (שבאו להתלונן) אהרן שתק, ובכך נגרם שיקרה מעשה מי מריבה, ולכן נענש אף הוא ביחד עם משה. אולי רמז לזה שחז"ל מביאים שאהרן נענש אע"פ שלא חטא : 'ולפיכך הכתוב מקלסו "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה"' (במדבר רבה יט,ט), אולי אפשר בדרך הרמז במדרש, שבפס' סמוך "איש חסידך" לניסיון במי מריבה, לרמז שחטאו היה שלא קויים כאן היותו איש חסד-שהיה עושה שלום ומביט בעין חיובית על בנ"י.