"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" וגו' (שמות יט,א). התורה מדגישה שבאו לסיני בחודש השלישי, משמע שיש עניין של רמז בחודש השלישי למתן תורה שהיה בסיני (כי בסיני נתנה תורה ולכן כשנאמר סיני משמע שקשור למתן תורה, ובפרט למ"ד שסיני אינו שמו, אלא חורב ורק נקרא כך מלשון 'שירדה שנאה לעכו"ם עליו' [שבת פט,ב] אז ודאי שסיני כאן מרמז על מתן תורה), מה באה התורה לומר בזה? אולי אפשר שזה רמז על העתיד (שבא לומר כבר מראש), שכמו שבאו למתן תורה בחודש השלישי ליציאת מצרים, כך בדומה לאחר העגל כשבאו לבנות את המשכן שהוא המשך וכתחליף למעמדם שהיה קודם-במתן תורה (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) סיומו היה בחודש כסלו שהוא החודש השלישי מתשרי, שבו (בתשרי) נאמר "סלחתי כדבריך", והורדו הלוחות השניים, והצטוו והחלו בבניית המשכן. שבא להדגיש את השלישי לרמז על דימוי ביניהם, לומר שזה יהיה כתחליף לזה, אולם זה קצת דחוק. אולי אפשר לומר שהחודש השלישי מרמז על שלושת האבות, שאנו קיבלנו את התורה בזכות האבות: '"וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר" בזכות ההר, ואין ההר אלא אבות, שנאמר (מיכה ו,ב): "שמעו הרים את ריב ה'"' (שמו"ר כח,ב). עוד אפשר, שקבלת התורה קשורה להכנסת האורחים של אברהם, כיון שמובא במדרש שוח"ט (מזמור ח) שהמלאכים התנגדו למתן תורה... ולאחר העגל אמרו שבנ"י חטאו ולכן שלא נקבל שוב את התורה, וענה להם הקב"ה שהם אכלו בשר וחלב אצל אברהם. כך שהתורה אצלנו קשורה להכנסת האורחים של אברהם, ויותר מזה נאמר בשמו"ר: 'באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אי אתם מתביישין הימנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?' וכו' (שמו"ר כח,א) הרי שמתן תורה קשור להכנסת האורחים שאברהם עשה למלאכים. לכן מודגש החודש השלישי, כרמז לשלושת המלאכים שהתארחו אצל אברהם, שזה קשור למתן תורה. אולי זה קשור גם לכך שזמן התורה מתחיל אצל אברהם: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן. שני אלפים תורה מאימת? אי נימא ממתן תורה, עד השתא ליכא כולי האי, דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי. אלא (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן" וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה' (ע"ז ט,א). לכן כיון שאברהם מתחיל את האלף השלישי שקשור לתורה (שהתחיל מאברהם וגם היה באלף השלשי את מתן תורה), לכן מודגש שזה החודש השלישי, שקשור לעניין השלישי, שהוא האלף השלישי, שאברהם החל את גילוי התורה, ובמתן תורה זה ממשיך את כוחו. אולי לכן חג מתן תורה הוא היום ה-50 שבספירת העומר, כרמז לאברהם שהחל את זמן התורה בגיל 52, והחל להכיר את הקב"ה בגיל שלוש: 'ואמר רב אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי" חושבניה מאה ושבעין ותרין' (נדרים לב,א). לכן יוצא שהזמן שעבר מתחילת הכרת הבורא ועד תחילת זמן התורה הוא 49 שנה, ולכן סופרים 49 ימים בספירת העומר, ולמחרת זהו חג מתן תורה, כרמז להמשך מאברהם (שלכן אחד יותר-כהמשך), אולי לכן גם החודש השלישי כרמז לגיל שלוש שאברהם הכיר את הקב"ה, שלכן כנגדו אנו מתקשרים לקב"ה בתורה בחודש השלישי, כעין הכרת אברהם. (גם מתן תורה הוא היסוד הגדול ביותר לאמונה בה', ולכן זה כעין הכרת אברהם את הקב"ה). אולי החודש השלישי בא לרמז שבמתן תורה אנו באים לתקן את העולם, וגם להעמידו, ולכן זה כנגד שלושת הרגלים של העולם. יש שלושה של 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים. על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"' (אבות א,יח) שבשלושה האלו: 'העולם עומד - ישובן של בני אדם מתקיים' (ברטנורא), שכך זהו התורה בעולם, שמתקנת את העולם שיתנהגו ישר כרצון ה', שכך זהו שיישוב העולם מתקיים (שהאמת משפט ושלום הם ע"פ דרכה של התורה). ויש שלושה שהם: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב) שבזה 'העולם עומד - לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו' (ברטנורא), והשלושה האלו באים לידי ביטוי בתורה (שבה מובא גם עבודת הקרבנות והגמ"ח). לכן התורה קשורה לשלושת רגלי העולם, ולכן מודגש שמתן תורה קשור לשלושת אלו, כיון שייעודו לתקן את העולם. אולי שלוש מרמז על כך שהתורה צריכה להיות מחוברת גם לבנ"י ולא"י, שכך היא באה לידי שלמות, לכן מודגש עניין של שלוש לרמז על שלושת הדברים שעליהם הקדושה עומדת (תורה, בנ"י וא"י). אולי החודש השלישי מרמז על כך שמתן תורה שנרמז בלשון (הרביעית) "ולקחתי", הוא עומד על גבי שלושת הלשונות הקודמים שקשורים ישירות ליציאה הפיזית מעבדות מצרים. שבזה בא לומר שעבד ה' אמיתי הוא רק מי שאינו משועבד לאחר (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בכמה מקומות) לכן מודגש החודש השלישי, שמתן תורה עומד על יסוד היותנו בני חורין, שאז אנו יכולים לקבל את התורה בשלמות כראוי. אולי גם מרמז על כך שביום השלישי בבריאה נברא הצומח, שזה כמרמז שבמתן תורה באנו לתקן את העולם שקולקל בעץ הדעת (שלכן במתן תורה היינו במעמד של אי מיתה [ע"ז ה,א] והמיתה באה מעץ הדעת). אולי גם מרמז על שלושת הגאולות (יציאת מצרים, גאולה מבבל והגאולה השלישית) שבשלישית יתוקן לגמרי העולם, שאז יחשב כקבלת התורה בשלמות שכך חלה בתיקון כל העולם. אולי גם יש בחודש השלישי רמז לכך ש-'דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות' (משנה ברכות א,ב) שכך אנו בני מלכים- בניו של הקב"ה, ולכן את מעשינו אנו מתחילים כביכול בשעה השלישית, שזהו בחודש השלישי (שיש 12 שעות ביום, וכן 12 חודשים בשנה, וכך במקום אדם פרטי ובמעשה קטן, זה מתגלה בעם ובמעשה גדול- ולכן מתגלה בחודשים שהוא כעין גדול מהשעות), שאז אנו מתחילים את מעשינו בעולם, שזהו קבלת התורה (שהיא התחלת התורה אצלנו, ובתורה אנו פועלים בעולם). אולי שלושה כנגד לימוד תורה בשלושה: 'ומנין אפילו שלשה, שנאמר (תהלים פב) "בקרב אלהים ישפוט"' (אבות ג,ו), שזה מרמז על שכאשר בנ"י 'שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם' (שם), ונאמר דווקא בשלושה (אע"פ שזה אפילו באחד) כדי לרמז שבמתן תורה: '... מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו' (שבת פט,א), 'שנאה לעכו"ם - שלא קבלו בו תורה' (רש"י), שזה דין-אשמה על שלא קיבלו את התורה, לכן זה בא לידי ביטוי בשלושה וסיני ("בחדש השלישי.. באו מדבר סיני"), שהלימוד על השלושה שלומדים תורה ששכינה איתם, זה נאמר בפס' בהקשר של דיינים ומשפט.