עבודה מעשית בשאיפה אידיאלית
בסוף הפרשה מופיעות בזו אחר זו שתי פרשיות
הבטחה לכניסה לארץ, שההבדלים ביניהם רבים, כמוצג כאן:
פרשיה ראשונה – אידיאלית (כ"ג,
כ'-כ"ה)
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ
לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ, וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע
בְּקֹלוֹ, אַל תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.
כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ
וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר, וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת
צֹרְרֶיךָ.
כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ
וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי
וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו.
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא
תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.
וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ
אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.
פרשיה שניה – מעשית (כ', כ"ו-ל"ג)
לֹא
תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.
אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ
וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם, וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ
אֵלֶיךָ עֹרֶף.
וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ,
וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת
הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.
לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת, פֶּן
תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.
מְעַט
מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת
הָאָרֶץ.
וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף
וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר, כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ
מִפָּנֶיךָ.
לֹא
תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית.
לֹא
יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי, כִּי
תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.
ההבדלים:
|
פרשייה ראשונה |
פרשייה שניה |
מי נשלח מאת ה' |
מלאך ששם ה' בקרבו |
צרעה |
כמה אומות מנצחים |
6 |
3 |
כיצד נעשה הניצחון |
השמדה (והכחדתיו) |
גירוש |
אזהרת עבודה זרה |
הרס ושבירה |
אין לכרות ברית ולהושיבם בארץ |
ברכה |
ברכת הלחם והמים, הסרת מחלה |
לא תהיה משכלה ועקרה, מילוי ימים. |
כלומר: הפרשייה הראשונה אידיאלית, מבטיחה גדולות ונצורות. ה' ישלח
עמנו מלאך ששם ה' בקרבו. יושג ניצחון על ששה אומות (רק אחד - הגרגשי - ברח מראש),
וניצחון זה יהיה מוחלט: השמדה גמורה (והכחדתיו). את העבודה זרה נהרוס ונשבור,
ולבסוף לאחר שנשמע בקול ה' מקבלים ברכה על איכות החיים: ברכת האוכל
והשתייה, הסרת מחלות.
לעומת זאת, בפרשייה השנייה ישנן הבטחות הרבה פחות "בומבסטיות".
במקום מלאך, מגיע סיוע בדרך הטבע, על ידי צרעה. הניצחון שיושג יהיה הדרגתי: רק על
שלושה אומות, הוא יהיה בדרך של "מעט מעט", וגם לא בצורת השמדה, אלא
בגירוש בלבד. אם כן, ישנה נוכחות של עובדי עבודה זרה בארץ, ולכן הציווי אינו על
שבירת וניתוץ המצבות, אלא על קשר עם האנשים: לא לכרות להם ברית, לא לאפשר להם
ישיבה ביננו (בחלק שנכבש), מחשש שנלמד ממעשיהם. הברכה המופיעה אינה על איכות
החיים, אלא על קיום עצם החיים בלבד: לא תהיה משכלה ועקרה, את מספר ימיך
אמלא.
נראה לפרש שהתורה באה ללמד אותנו כאן דרך בעבודת ה'.
מצד אחד צריך האדם לצייר לו ציור עליון ואידיאלי, לא להסתפק במועט אלא
לשאוף לקרבה הגדולה ביותר לקב"ה, להשמדת הרצונות הרעים שבקרבו לגמרי
ובמהירות, ולזכות לחיים רוחניים איכותיים. אסור לאדם להסתפק בבינוניות, כאמרת
הגר"א שפירא זצ"ל: "בינונים תלויים ועומדים - ולא נעים להיות
תלוי".
מאידך, האדם צריך לדעת את מצבו. אם ינסה לדלג מהיום למחר למדרגה שאינה
מתאימה לו - הוא ייפול, כאמרת העולם: "כשקופצים מדרגות - עלולים ליפול מכל
המדרגות ולהיפצע". צריך להכין כלים ולמצוא מה ה"לכתחילה" במצב
ה"דיעבד" של האדם.
לכן העצה היא לצייר לעצמו את השאיפות הגבוהות, להציב לפניו דמויות
מופת של צדיקי ישראל ולכסוף למדרגתם, ומאידך למצוא מה למעשה הדבר הקטן שמתאים
ויקדם אותו לפי מצבו.
לדוגמה: מצד אחד לקרוא על מעלת לימוד התורה של הגר"א, שלא פסיק
פומיה מגירסה, ולא ישן אלא שעתיים ביממה, וגם זה בחלקים, לא יותר מחצי שעה ברצף,
ועוד היה עושה תשובה בסוף השנה על דקות בודדות של ביטול תורה שהצטברו לו לאורך
השנה, אותם היה רושם בפנקסו.
אבל מי שחושב שממחר בבוקר הוא יהיה הגר"א - ייפול מהר מאוד. אין
לו בכלל סיכוי. אז בשביל מה לקרוא את הסיפור הזה בכלל, אם אין לנו נגיעה אליו? בוודאי
שאין עניין לקרוא ולנסות כדי להתייאש מהכול ולומר שאין לי נגיעה בזה. אני קורא את
הסיפור כדי לכסוף, ולתרגם את זה למצבי. לדוגמה: להחליט לקבוע שעה אחת ביום שאותה
אלמד ברצף בלי הסחות דעת ובלי לבזבז זמן בפינת קפה ובשיחות חולין (כל אחד לפי עניינו).
זה הגר"א שאצלי. הרי הקב"ה לא ישאל אותי אחרי 120 למה לא הייתי
הגר"א, אלא למה לא הייתי זושא.
וזה מה שהתורה מלמדת אותנו. צייר לעצמך את הפרשייה הראשונה של מלאך,
השמדה מלאה ומהירה וברכה גדולה. אך למעשה תרגם זאת לפי מעלתך לכיבוש בדרך הטבע,
עם צרעה בלבד, לגרש, צעד אחרי צעד מה שביכולתי. גם אם עוד לא הגעתי ל"איכות
חיים" של הצדיקים", לפחות יש לי הבטחה על "קיום החיים".