אבל עברנו את פרעה
נכתב על ידי עדי אהרון, 2/2/2018
בס"ד
"אבל עברנו את פרעה.." (מאיר אריאל ז"ל)
" וכל העם רואים את הקולות" (כ', י"ד)
יש דברים שאני מתבייש להגיד בקול רם, ואני חושב אותם בלב. הודיעו לנו להתכונן כי בעוד שלושה ימים ה' ירד להר סיני לדבר עם כל העם, כולם יהיו שם, צעירים, זקנים, נשים וטף, מראשי העם ועד האנשים הכי פשוטים, כמוני. קשה לי לדמיין את זה, אפילו אחרי כל הנסים שראינו, רק שהפעם אני חושב שמה שנראה בעיניים זה לא העיקר , ביננו, כבר ראינו ורואים כל יום נסים. האם נשמע את קול ה'? באמת? הייתי רוצה כבר לפנות אליו עכשיו ולשאול אותו שאלות, יש לי המון, אבל זה מוזר, אני לא יודע איך בכלל להתקרב אליו, וגם הזהירו אותנו לא להתקרב להר, נשמע מפחיד ממש, אבל עם כל הפחד יש בי רצון לספר לו מה אני מרגיש, קשה לדבר לאל שאתה לא רואה אותו בכלל, ואיך אפשר לדבר אתו? כאן, במדבר הזה, ובכל מקום?
עד שהגענו לפה, היה שומם, ועכשיו, עם כל ההמון מסביב, בקושי אפשר למצוא רגע של שקט, עוד מעט יתעוררו כולם, ואם אתחיל לדבר פה לה', כאילו ככה חינם לאוויר, ויגלו אותי, יחשבו שבטח השתגעתי, או שיטעו לחשוב שאני מדבר פה לאבנים וזה נחשב יותר מקובל. הייתי רוצה להגיד לו שאני יותר ויותר מאמין שהוא קיים ושהוא האחד שמשגיח על הכול, ושהוא יודע מה טוב בשבילי ובשביל העם שלי, ואז הייתי מבקש ממנו במיוחד להתרפא, ולא רק לבקש רפואה בשבילי, גם בעבור המשפחה שלי ובעבור כולם פה, יש כל כך הרבה חולים, זה צועק לשמיים וכל כך נורא.
"ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה" (י"ט, ח')
משהו השתנה אצל כולנו, גם יש יותר התחשבות בין אחד לשני. במיוחד מאז שנקרע הים, ועוד לפני, מרגישים את זה לא רק באוויר, אלא אצל כל מי שאתה פוגש, יותר הבנה שכל הנסים זה לא להטוטים שמשה עושה במטה, למרות שלא כולם מקבלים את זה, וקשה להם לקבל שיש השגחה. בכל זאת כולנו ענינו יחדיו: "כל אשר דבר ה' נעשה", אחרי כל אלילי השקר, והדיבורים של המצרים.. הרבה פה חשדניים, ומוציאים את זה על משה, הם אומרים שהוא לא עבר מה שאנחנו עברנו, והוא לא משלנו, ואולי מה שמשה מצווה זה מהפה שלו ולא מאת ה'? אז הם, בצדק אפשר לומר, רוצים לשמוע את דבר ה'. אישית לא חושב שמשה בודה דברים מליבו, ולגבי מצרים, היום כבר לא מצטער שיצאתי משם. נכון, יש געגועים לבית שהיה, אבל אני יודע שמתחת לכל הקליפה המצרית, שכסתה את עין הארץ הזאת כמו ארבה, תמיד האמנתי שה' קיים, ושנים חיכינו שיבוא ויגאל אותנו מהסבל הנורא.. אז יש כאלה שרוצים לשכוח את הסבל, גם אני, אבל לתאר את מצרים כמקום הכי נפלא.. נו באמת! דווקא צריך לזכור את הסבל, ושהיינו עבדים, שנדע להעריך מה יש לנו. כל מה שראינו, מהמכות על המצרים ועד למן מהשמיים, ובמיוחד מה שקרה שם בים סוף.. לא יודע להביע את זה, אבל אני מרגיש שזה שינה אותי, לא רק אותי, הקריעה של הים כנראה קרעה את כולנו, וכל השירה האדירה שפרצה מהפה שלנו, זה לא רק הנס שראינו בעיניים, זה הרבה יותר מזה..
"והסירותי לב האבן מבשרכם" (יחזקאל ל"ו כ"ו)
לא יאומן, איך שפרעה היה בשבילנו אלוהים, הוא וכל המצרים, מלאים בביטחון ובגאווה, ככה ראינו אותם, וחשבנו שאנחנו יכולים לשפוט לפי מה שאנחנו רואים, וגם נמשכנו לזה, מאד נמשכנו, וזה נדבק בנו, חזק. חשבנו כמוהם שהכול בשליטתנו, כי, מצד אחד, חשוב שיהיו ביטחון ושליטה, אבל שם זה יצא מתוך השליטה, כל האכזריות הנוראה, מי כמונו יודעים, חווינו את זה ממש על בשרנו, ובכל זאת, אי אפשר היה שלא להיות חלק מזה.. מהמצריות, ואני חייב לומר שהיה גם הגיון בכל זה, וגם יופי, ככה חשבנו אז, כשהוא פיתה אותנו לעבודת פרך.. ותראה עכשיו, איפה פרעה ואיפה אנחנו? איפה הוא כולנו יודעים, עמוק בים סוף, שמה הוא שקע ביחד עם לב האבן שלו למצולות, ועם כל זה, במחשבה הוא עוד מלווה אותי, הפרעה הזה, איך נפטרים ממנו לא יודע, עד עכשיו רק ידענו שיוצאים לארץ אבותינו, עכשיו פעם ראשונה מדברים פה על תורה, אולי היא תלמד אותנו איך להתנהג, הלוואי, שה' יעזור.
.." ואתנה לכם את לוחות האבן" .. (שמות, משפטים, כ"ד, י"ב)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
