'"בימים ההם כשבת המלך אחשורוש". אמרו: כשעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את בית המקדש, הגלה את צדקיהו ואת ישראל לבבל, והוציא את הכסא שעשה המלך שלמה בחכמתו, שנאמר: ויעש המלך שלמה כסא שן גדול מכובש באבנים טובות ומרגליות... וכשהגלוהו ונבוכדנאצר רצה לישב עליו ולדון את צדקיהו ברבלתה, באותה שעה אמרו ישראל: נתקיים עלינו מה שנאמר "ואויבינו פלילים”. ולא היה יודע מנגנין, פרש רגלו, פקע תנין של כסף שהיה חוזר בתוך המנגנין והכה אותו על ירכו של שמאל, והיה מצטער ממנה עד יום מותו. וי"א, פרעה נכה שבה אותו מירושלים והביאו למצרים, ובקש לעלות וליבש עליה וכה אותו הארי על ירכו והיה צולע, לפיכך נקרא פרעה נכה. וכשהחריב נבוכדנאצר הרשע את ירושלים ובא לכבוש את מצרים מצא הכסא שם ונטלו והוליכו לבבל לישב שם, והכישו הארי ונפל ממנו, וכה"א "איך נפלת משמים”, וכי משמים נפל? אלא שבקש לישב על הכסא של מי שנתנה לו חכמה מן השמים. וכשמלך דריוש והחריב את בבל נטל את הכסא והביאו למדי, ולא ישב אדם עליו. וכשמלך אחשורוש שלח והביא חכמים למצרים לעשות כדמות הכסא ולא יכלו לעשות, ועשו לשמו כסא אחר, לכך נאמר "כשבת המלך אחשורוש על כסא" וגו'' (ילקו"ש נ"ך [אסתר] רמז תתרמ"ו). במדרש דורשים את הפס' "כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה" (אסתר א,ב) שרומז שיש מעלה מיוחדת בכסא הזה, שלכן מדגיש הפס' את כסאו, ובפרט שהוא בשושן. לכן למדו שזה כסא מיוחד, ושהוא קשור לכסא שהיה במקומות שונים עד שעכשיו הוא בשושן. אולי דרשו גם "כסא מלכותו" (מלכות שלו) שבא לרמז שיש כסא מלכות אחר, ולכן למדו שבא לרמז על הכסא שעשה שלמה, שהוא של מלכות ישראל, ואילו אחשורוש לא ישב עליו אלא על כסא המלכות שלו. אולי למדו שקודם נאמר "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" שמכאן שאחשורוש מלך בכיפה, כמו שאומרת הגמ': 'תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה. ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר' וכו' (מגילה יא,א). לכן למדו שיש כאן עניין של כסא שלו שאינו של אחר, וזה קשור למלוכה בכיפה, ואף שלמה מלך בכיפה (כמו שמובא שם בהמשך הגמ') ולכן למדו שזה קשור בזה (ומובא שנבוכדנצר הביאו, כיון שהוא ואחשורוש מלכו בכיפה). עוד נראה שדרשו זאת כתוספת לדרשה של "המלך": '"בימים ההם כשבת המלך" וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"? אמר רבא: מאי "כשבת", לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב (ירמיהו כט, י) "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" וכתיב (דניאל ט, ב) "למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה", חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך, ותרתי דידיה, הא שבעים. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' (שם, ב). ממילא כיון שדרשו שהתיישבה דעתו, כיון שחשב שבנ"י כבר לא יגאלו ויחזרו לירושלים, אז גם דרשו את הכסא כקשור לירושלים, וזהו כסאו של שלמה. בנוסף, כיון שמרומז על חזרה לירושלים והקמת בית המקדש, אז זה מזכיר את שלמה שהיה בונה המקדש. אולם צריך להבין, מה זה משנה שישב על חיקוי הכסא הזה? נראה שזה בא לבטא את מחשבת הגדלות של אחשורוש, שלכן רצה לשבת על כסא כזה מפואר, שבזה בא לומר גם על מעלתו וגם על אי גאולת ישראל (כי הכסא סימל את מעלת מלכות ישראל, כסא שלמה), כמו שמיד עשה את המשתה לרגל אי גאולת ישראל, והשתמש בכלי המקדש המפוארים. אחשורוש בא לומר בזה את היותו ממשיך דרכו של נבוכדנצר (ולכן מסופר שהוא שהגלה את הכסא) שהחריב והגלה את ישראל, כיון שאחשורוש היה שונא ישראל: '"וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן" (אסתר ג,י) רַבָּנָן אָמְרִין: אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵהָמָן הָרָשָׁע' וכו' (אסת"ר ז,כ). נראה גם שהוא חשב שהוא כשלמה שמלך בכל, לכן היה כסא שלמה מקולקל ועשו לו רק חיקוי, כיון שכסא שלמה היה מסמל את מלכותו על הכל, ולכן היו בו חיות ויונה שמביאה לו ס"ת ומקום לכה"ג וסנהדרין, כרמז לשליטה בכל העולם ובעליונים, כמו שהגמ' מבדילה בין שלמה לאותם שמלכו בכיפה: '... שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'”' (מגילה יא,ב). לכן אצל אחשורוש היה רק את החיקוי, כיון שלא מלך בכל כשלמה, אלא רק בכיפה, ולכן אצלו זה רק על "כסא מלכותו" שלו, ש'רק' מלך בכיפה, ולא כשלמה. אולם אחשורוש לא הבין זאת, וחשב שמולך על הכל, ולכן העיז להוציא ולהשתמש בכלי המקדש (כאילו שולט אף על העליונים לגמרי). אולי יש כאן גם רמז על מה הולך להיות, שהכל הולך להתהפך. אחשורוש בא כעין המשך לנבוכדנצר, כיון שטען שלא יגאלו, ולכן קשור לכסא שנבוכדנצר הגלה. אלא שעכשיו מתחיל להתגלגל השמדת זרע נבוכדנצר, ועליית אסתר: 'ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: "וקמתי עליהם" וגו' "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'”... ונכד זו ושתי. רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס"... "תחת הסרפד" תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה', דכתיב "רפידתו זהב". "יעלה הדס" זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר "ויהי אומן את הדסה"' (מגילה י,ב) ומזרע אסתר יהיה המלך שיבנה המקדש בימיו (ר"ה ג,ב. תוס' ד"ה 'שנת') וכן ימותו המן ובניו שפעלו למנוע את בניית המקדש (אסתר ט,י. רש"י ד”ה 'עשרת'). לכן מרמזים על שלמה המלך שנבנה המקדש בימיו, ונבוכדנצר הגלה והחריב, לכן כאן בא על עונשו ונשמד זרעו (ושתי). עוד נראה, ששלמה הקים את המקדש הראשון שנחרב, וכאן באים לקראת בניית המקדש השני כעין תיקון למקדש שלמה שנחרב, לכן יש מצד אחד דימוי לשלמה, שגם אחשורוש היה עם הרבה נשים, אלא שבסוף בחר באסתר והיא הייתה היחידה, ולכן זה כעין תיקון למעשה שלמה שהיה עם הרבה נשים. גם אצל שלמה בעקבות נשיו חטא בע"ז (מלכים א,יא,ד) ואף כאן יש קשר לחטא ע"ז שעשו: 'ומרדכי ידע. בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ושנהנו מסעודת אחשורוש' (אסתר ד,א. רש”י). לכן מקרה פורים קשור כעין תיקון לקשר הע"ז (שיקרה אח"כ בעקבות נשיו שכבר עכשיו ישנן) של שלמה שבנה את המקדש, ואף המקדש נחרב גם על ע"ז (יומא ט,ב), כאן בעקבות ע"ז וקשר לחטא שמחה על אי גאולה (שזהו סעודת אחשורוש) התגלגל צרה שבסיומה כעין היה תיקון, ומתו המן ובניו המעכבים את בניית המקדש, ומתגלגל מאסתר בניית המקדש. לכן קשור לשלמה (כסא, נשים וע"ז) ולנבוכדנצר (חורבן, כסא וצלם ע"ז) ולאחשורוש (כסא, נשים ואי גאולה [ואף ע”ז שעשה המן, וכן מרדכי שלא השתחוה שלכן נקרא “יהודי” (מגילה יג,א)]). אולי גם מרמז לכסא מלכות שלמה, כרמז ל: 'קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי?... ורבנן אמרי: משפחות מתגרות זו בזו. משפחת יהודה אומרת: אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא. ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי. רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני. מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל' (מגילה יב,ב-יג,א). דוד אמנם לא הרג את שמעי, אבל אמר לשלמה שבמלכותו יהרוג את שמעי (מלכים א,ב,ח-ט). לכן מרומז בתחילת כל סיפור פורים על הקשר למלכות שלמה, ושהכסא הוא התחליף, כעין רמז לשלמה שבמלכותו שהחליף את אביו, לא עשה כמו דוד, אלא הרג את שמעי. וכל סיפור פורים קרה בגלל שדוד לא הרג, ועכשיו זה בא לידי ביטוי בתוצאותיו אצל אחשורוש (ולכן הכסא שלו).