האברבנאל מסביר את עשרת מכות מצרים כמענה לדברי פרעה: 'באמרו "מי ה'” כפר בעיקר, רוצה לומר במציאותו (-של ה'). ובאמרו: “אשר אשמע בקולו" כפר בהשגחתו (-של ה'), כלומר: אין לו קול, ולא השגחה וציווי בדברים השפלים. ובאמרו עוד : “לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח" כפר בפינת היכולת המוחלטת. כאילו אמר: אף שנודה שהוא נמצא, אין ראוי שנאמין שהוא משגיח בדברים אשר בכאן בעולם השפל. ואם נאמין בהשגחתו, הרי הוא כאחד מהשרים העליונים, שיכולתו רק על אומה מיוחדת ואין לו יכולת על שאר האומות, ולכן, אם הוא "אלוקי ישראל" אינו אלוק שלי, ואין יכולתו עליי, וזהו "לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח". באו המכות מכוונות לאמת הפינות האלוקיות האלה. ולכן תמצא, כי בתחילה אמר משה "בזאת תדע כי אני ה'” שהוא מציאות הסיבה הראשונה, ועשה לאמת הפינה הזאת שלוש מכות: דם, צפרדע, כינים... ומפני זה עשה רבי יהודה באלה השלוש מכות סימן בפני עצמו: דצ"ך- להיותן מכוונות שלושתן לאמת הפינה הזאת. ובתחילת המכה הרביעית, שהיא ערוב, אמר "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" רצונו לומר: יודע ומשגיח על דרכי בני אדם. ולאמת הפינה השנייה הזאת באו שלוש מכות אחרות, שהן: ערוב, דבר, שחין. ולהיות שלושתן מכוונות לתכלית המיוחד הזה, עשה רבי יהודה בהן סימן בפני עצמו: עד"ש. אחר כך, בתחילת המכה השביעית, שהיא ברד, אמר "בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ" שהוא פינת היכולת, ועליה באו ארבע מכות האחרונות: ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. ולהיותן מכוונות לתכלית אמיתת העיקר הזה, עשה רבי יהודה בהן סימן אחר: באח"ב' וכו'. גם המלבי"ם מסביר כמותו, ומדגיש ששתי המכות הראשונות בכל סדר היו עיקר הראיה, והמכה השלישית היא כעונש (ולכן בה אין הוכחה לעניין של אותו חלק בסדר המכות). ראה באריכות ב'התורה לדורנו' ['הגלות והגאולה'] 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. אולי אפשר קצת לדרוש רמזים בשמות המכות, הרומזים לעניינים אלו. בכל סדר השתיים הראשונות הם המוכיחות (מלבי"ם), ולכן בסדר הראשון זה 'דצ', שפרעה אמר שאין ה' אלוק אלא רק שאר הע"ז, וכנגד זה כביכול מוכרז שאין כלל 'צד' אחר מה', אלא ה' הוא האלוק היחיד. וכן כביכול עכשיו ה' 'צד' את עינו של פרעה שיראה שיש ה'. (וכן צד את היאור שהוא הע"ז שלו). בסדר השני זה 'עד' שכעין מכריזים שה' 'עד' לנעשה בעולם, שרואה ויודע מה קורה בעולם. (וכן יש בו צד של ידיעה- 'דע'). בסדר השלישי זה 'בא', שה' הוא 'אב' של כל הקיים, ולכן אין כמוהו ביכולותיו. ויחד עם המכה הנוספת של העונש, זה הכאות על שעבודו את בנ"י, ולכן 'דצכ' רמז ל'צד-כ' שקיבלנו את הלוחות פעמיים, שהם כנגד שתי דרגות של בנ"י (ראה ב'תורת המקרא' “יתרו" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן 'צד-כ' פעמיים עשרת הדברות (כ) שתלוי באיזה מעמד בנ"י, באיזה צד, עליון או תחתון. וחטא העגל (שבגללו נפלו בדרגתם) קשור לערב רב שהחטיאו, שהם יצאו עם בנ"י ממצרים, וכן קשור למה שמצרים הרגילה את בנ”י לחטא, שכך יכלו לימשך אחר הערב רב. ובכלל יצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה. 'עד"ש' רמז לתפילין שהם זכר ליציאת מצרים (שמות יג,ט) שהתפילין הם אות ה' עלינו, כשתפילין של ראש מפילים אימה על אויבנו כי בהם שם ה' נקרא עלינו (ברכות ו,א) לכן זהו 'עד-ש', שיש ש' בולטת בתפילין של ראש, והתפילין הם עדות ששם ה' נקרא עלינו. 'באח"ב' רמז 'אב-חב' שה' נותן לנו דברים בזכות אבות, כעין חוב של ה' לאבות (שהברית עם האבות מחייבת), כך גם יציאת מצרים קשורה לזכרון אבות (שמות ב,כד). כך ששלושת אלו שהם קשורים למצרים, ויש בהם כח חזק לבנ"י, בהם מוכה פרעה. (נראה ששלושה סדרים ובכל אחד שלוש מכות, כנגד שמנע מללכת דרך שלושת ימים לעבוד את ה'). נראה שגם בשמות המכות מרומז עניין הסדר שאליהם שייכים. 'דם' אותיות 'מד' (מודד) שמראה שהיאור אינו עיקר, אלא ה' הוא האלוקים. צפרדע- 'דע צרף' שידע שה' הוא האלוקים, וכל הכוחות שבעולם- הם בעצם ממנו (צרף-תחבר אליו). כינים- 'מי כ(א)ני', שה' הוא האלוקים היחיד (כמו שאמרו החרטומים "אצבע אלקים היא” שאינם יכולים לעשות כמותו). ערוב- 'ע בור' שגם במקומות הנסתרים מעין אדם, כבור, עין (ע) ה' כביכול רואה (וכן 'ערבו' שה' ערב לכל אדם שישלם לו גמול על מעשיו בעולם). דבר- שפרעה אמר שכביכול ה' לא שומע, לכן לשון דיבור, שה' שומע (וכן 'ד רב' גם ב-4 צדדי העולם הרחוקים [שהם במרחק רב] ה' יודע הכל). שחין- 'שח ס', ה' מדבר (שח) עם נביאיו בבנ"י, ששומעים קולו, ואפילו כל בנ"י ס' ריבוא שמעו קול ה' בסיני [וכן 'שח- י-נ' דיבר אל בנ”י את עשרת הדברות בשבועות, שזה לאחר נ' ימים] (כנגד דברי פרעה שלא שומע קול ה'). ברד- 'רד ב' ששולט-רודה בשני העולמות, ולכך מכה מעל הרגיל. ארבה- 'בראה' הוא ברא את העולם ולכן יכול לעשות הכל. חושך- יכול להחשיך אפילו את היום (או 'כוחש' את מה שירצה, כיון שהוא נותן הכוח).