"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ב). '"דבר נא באזני העם" וגו' אמרי דבי ר' ינאי: אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. שלא יאמר אותו צדיק: (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין, ונותנין לך ממון הרבה. ואומר להם: בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום' (ברכות ט,א-ב). מה החשיבות הגדולה דווקא שלא יאמר אברהם, הרי אם ה' הבטיח, אז צריך לעמוד בזה מצד עצמו ולא שמא יאמר אברהם? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'התורה לדורנו' שמות ['הגלות והגאולה'] “ואחרי כן...”') מביא תשובה לזה מ'הכתב והקבלה' שמסביר שהרכוש הגדול זה רכוש רוחני, אלא שמא אנשים לא יבינו כראוי ויחשבו שהכוונה לרכוש ממוני שהובטח לאברהם, לזה אמר שיבקש שיוציאו ממון בגלל הטועים. (ראה שם בהרחבה, וכן הרבה הסברים על כלל העניין של לקיחת הממון ממצרים). לכאורה זה קצת דחוק, לכן נראה יותר מה שמביא הכלי יקר (בפס') שמצד הבטחת ה', אם בנ"י לא היו רוצים בזה, אז לא היו חייבים לקחת, לכן הבקשה שיתרצו לקחת זה במיוחד בגלל אברהם שראה בכך צורך חשוב, שרוצה בתשלום על עבודתם, ולכן יש חובה לקחת. (ואכן בגמ' מיד אח"כ מובא על לקיחת ממון ממצרים בעל כורחם, כרמז שבגלל זה יש את העניין שלא יאמר אברהם [כי לא היו רוצים]). אולי אפשר שאין כוונת הגמ' לומר שזה הטעם שיקחו, אלא זה חלק מדברי משה לבנ"י, שמשה יאמר לבנ"י שיקחו בגלל אברהם, שבזה יזרזם לקחת את ממון מצרים ברצון. שמה שה' אמר לקחת, יכולים לראות בזה קצת אי שלמות ראויה (שה' כביכול תאב לממון), לכן אומר להם מצד אברהם, שבזה יתרצו לקחת בשלמות. או שזה תוספת סיבה, ולא שזה העיקר, שאמר להם כדי לחזק את העניין שיקחו ממון ממצרים. אולי אפשר שבאו לומר בזה שיש עניין הקשור באברהם, מעבר לסיבות הרבות שניתנו ללקיחת הממון (ראה ב'התורה לדורנו' שם), שהנה אברהם היה דבוק בא"י, וכן בהפצת שם ה' בעולם. לכן היה חשוב לו שיקחו את ממון מצרים, שבזה תתפרסם הסיבה בכל העולם (שכך היתה דרכו של אברהם להפיץ את האמונה בה' ע"י השפעה למלך שממנו יתפרסם לשאר [כדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “לך לך" (א)] כך גם כאן דרך מצרים יתפרסם בכל העולם). שמביא האבן עזרא בקשר ללקיחת הממון: 'ויש מתאוננים ואומרים: כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו כי מצווה עליונה הייתה ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, כי הכל שלו הוא' (שמות ג,כב). ממילא כשידברו על זה בכל העולם יתפרסם שלטון ה' בעולם, ולכן אברהם מאוד הקפיד שזה יתקיים. בנוסף דרך זה גם מתחזקת הטענה של בנ"י לקחת את א"י, שטוענים שה' ברא והוא המחליט למי לתת (רש"י. בראשית א,א). לכן היה לאברהם חשוב שבנ"י יקחו את כסף מצרים, ואף לה' היה חשוב מטעמים אלו שהם מתגלים בדרכי אברהם, ולכן העמיד כאילו שהוא הסיבה (ואולי אף זהו הטעם שה' אמר לאברהם שיצאו עם ממון, כך שכל הסיבה זה בגלל אברהם שרואה לנכון שיקחו ממון מצרים, וזהו שאמר שלא יאמר אברהם.. שזהו פנימיות הסיבה להבטחת ה' ליציאה עם הממון). אולי עוד באו לומר בזה שיש כאן תוספת חשיבות מצד אברהם, שזה קשור בגלות מצרים (זהו שיאמר ש'עבדום וענו אותם קיים בהם'. וכן קודם לזה דובר על זמן הגאולה והחפזון, שזהו סיומה המהיר של הגלות, כרמז שהגלות היתה מסיבה מסויימת, ולכן מיד כשנגמר זמן העונש מיד יצאו) והנה מובא כסיבות לגלות מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). ממילא כיון שהעונש בא על מעשה אברהם, לכן כנגדו יש לבא בטענה ללקיחת הממון. מהטעם שהשתמש בת"ח, הרי גם שילם להם (בר' יד,כד), ולכן אע"פ שנענש על השימוש, שלכן כנגדו השתמשו בבניו כעבדים במצרים, הוא נתן להם ממון, ולכן ודאי שלבנ"י גם ראוי לתת ממון. מהטעם שהפריש אנשים מלהתגייר, שכנגד זה בנ"י נפלו לשער המ"ט, והיו צריכים לסבול בדרך לקבלת תורה שהיא כגרות, ואף היו עבדים כעין אותם שאברהם שיחרר מהשבי (שבשבי נעשו לעבדים). הרי היה במעשיו שלא לקח ממון קידוש השם, ולכן ראוי כנגד זה לזכות את בנ"י בממון. לכן אברהם זהו הטעם של ההבטחה לנתינת ממון. והטעם שהרהר על מידות ה', הרי כיון שה' אמר לו שיצאו עם ממון, ולא היו יוצאים כך, הרי שבזה היה מוכח שצדק אברהם שהרהר על הבטחות ה', וממילא כל הבסיס לגלות מצרים שהוא על זה שה' מקיים את הבטחתו היתה נופלת, ולכן כיון שהיתה גלות, חובה שיצאו עם ממון. זהו שלא יאמר אברהם, שהכוונה כאילו יאמר- לרמז שזה קשור אליו, שמרמז בזה על צד האמת שהגלות מחוייבת יציאה עם ממון כמתגלה מהסיבה שהגלות היא עונש לאברהם. ועוד, הטענה "במה אדע כי אירשנה", זה על קבלת א"י, והיא קשורה לכך שה' קובע למי לתת, וזה קשור גם לסיבה ליציאה עם הממון, לכן ראוי שיצאו עם ממון כדי לקיים את קבלת א"י כראוי ע”פ האמת, זהו שלא יאמר אברהם, שמרמז על העונש לאברהם ושלכן כנגד זה ראוי לצאת עם ממון.