פרשת לך לך[1]

אבהותו של אברהם אבינו

בפרשה זו אנו עולים 'קומה נוספת' ונפגשים בראשית יצירתה של האומה ע"י שלשת האבות. האב הראשון אברהם אבינו המכונה 'עמודו של עולם' (שמות רבה ב' ב', רמב"ם ע"ז פ"א ה"ב) וכן 'איתן האזרחי' (תהלים פ"ט א', בבא בתרא ט"ו ע"א). הרב חיים מוולוזי'ין בפירושו למסכת אבות רוח חיים (ה' ג') מבאר מדוע שינתה המשנה לשונה. במשנה שלפניה נאמר 'עשרה דורות מאדם ועד נח...עשרה דורות מנח ועד אברהם...ובמשנתנו מתוסף היחוס אבינו, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה...וזלה"ק:

כאן אמר אברהם אבינו, ירצה בזה עפ"י מ"ש [מה שנאמר (משלי כ' ז')] 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו' כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ יהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו (לאור כשדים) [באור כשדים] על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להיישיר הדרך לפנינו. וכן ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש הוא מנסיון 'לך לך'[2], וקבלת 'כל דעבדין משמיא לטב' מנסיון הרעב שלא הרהר אחר מדות ה' יתברך...עכ"ל ר' חיים מוולוזין. כלומר אברהם אבינו הוא הראשון שטבע בנו מדות ותכונות מיוחדות, ולאחריו בניו יצחק ויעקב, ומהם כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, לא רק במשמעות הפיזית אלא ובעיקר בהשתלשלות הרוחנית ובכחות הנשמתיים שנטבעו בנו ונמסכו בדמינו.

על דברי חז"ל (תנא דבי אליהו רבה כ"ה): ...כל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב. הקשו בבית מדרשו של האדמו"ר מפשסיחה, מי יכול לומר מתי יגיעו למעשה אבותי?! הרי דרגתם גבוהה מאוד ונשאה היא?!

אלא משיבים, מתי תהיה 'נגיעה' כל דהו, מגע ולו הקטן ביותר הנלמד ממעשי האבות!

האדמו"ר מאפטא האוהב ישראל (וירא ד"ה וה' אמר) הסבר אחר לו: ...אין הכוונה שיגיע למעשי אברהם בעצמו, רק למעשיו של אותו האדם עצמו שעשה בעודו כלול וכמוס בעצמותו של אברהם אבינו ע"ה לפי שהיה אז כלול שם בשרשו, נמצא שהוא בנקל לכל אדם כיוון שכל אדם עשה כבר כל המצוות כשהיה עדיין בכוחו של אברהם אבינו ע"ה, א"כ אינו צריך רק לשוב לשרשו ולכחו של אברהם אבינו ע"ה כדי להוציא הדבר מכח אל הפועל, ואז יוכל להשיג בחינה של עשיית המצוות שעשה אז בכוחו ועצמותו של אברהם אביו ע"ה...וזהו שאמר הכתוב [בראשית וירא י"ח י"ט] כי ידעתיו [למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט...] למען אשר יצוה לשון צותא וחיבור, היינו שמכוין בעשיית כל מצוה לייחד ולחבר את עצמו את בניו וביתו אחריו עד סוף כל הדורות ועושה המצוה עמהם. וז"ש ושמרו לשון עבר, שהרי הוא נחשב כאלו כבר עשו בעצמם כל המצוות ונמצא שכבר שמרו דרך ה' אף שעדיין היה בכח, וגם עשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיהא בנקל אח"כ להם... עכ"ל האוהב ישראל.

ובממזרח שמש לרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (שיחות שנאמרו בשנחאי בתקופת השואה. פרשת לך לך מוצש"ק תש"ג) ביאר בדרך דומה:

...על מאמר חז"ל (אבות ב' א') כל מעשיך בספר נכתבים, פירש הרמח"ל שהכונה ב'ספר' הוא הנשמה, שכל המעשים והפעולות של האדם נרשמים בנשמה הפעולה שתוציא להכח של הנשמה שכבר יש אל הפועל...נפשו של אדם שהיא מקושרת ומודבקת במקורה שלמעלה, וכל מעשה ומעשה פועל במקורה הראשון ובנפשו, אבל הכל נגמר בספרו של אדה"ר, שם כבר היה ה'בכח' של כל אותן התולדות עד סוף כל הדורות[3], אלא שמעשיו של כל אחד הם להוציא חלקו בפועל, וזהו 'ותן חלקנו בתורתך' - כי החלק נמצא, צריך רק להוציאו. עכ"ל הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל.

מה בין 'אדנותו' של אדה"ר לאברהם אבינו?

מצינו בחז"ל שתי דעות מי הראשון שקרא לקב"ה 'אדון'? בברכות (ז' ע"ב) אמר ר' יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר [בראשית ט"ו ח'] ויאמר אדני... במה אדע כי אירשנה. אך בבראשית רבה (י"ז ד') נאמר שאדם הראשון קרא אדון לקב"ה.  א"ר אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה, ואת החיה, ואת העוף, אמר להם זה מה שמו, ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל. ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך, א"ר אחא (ישעיה מ"ב ח') אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון...

בספר אש קודש לאדמו"ר מפיאסצנה (בעהמ"ח חובת התלמידים) זצוק"ל הי"ד (סוכות תש"ב) כתב לבאר כי שתי דרכי גילוי השגחת ה' יתברך לימדונו אדה"ר ואאע"ה. אדם הראשון לימדנו לקרוא בשם ה' בזמן שניכר לכל  שהוא יתברך אדון לכל, כמו שאמר 'לך נאה להקראות אדון'. ואברהם אבינו הוסיף שגם בזמן הגלות החשיכה והצרות הוא יתברך אדון, שהרי קריאת שם זו של אברהם נעשתה בסמיכות לברית בין הבתרים ש'אימה חשיכה גדולה נופלת עליו'. רבים הם דרכי העבודה והתגלות מלכותו יתברך, ישנה התגלות מלכותו שהיא דוקא בעת ההתגלות וטוב לישראל, וישנה שהיא בזמן ההסתר והגלות דוקא, שכולם רואים איך בני ישראל סובלים כל כך צרות למען שמו יתברך ומקבלים עליהם עול מלכותו במסירות נפש...עכ"ל האש קודש זיע"א.

באמרי אמת לאדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי זצ"ל (בנו של שפת אמת) בפרשה זו (שנת תרס"ז ד"ה דורשי ה') הבנה דומה בביאור מדרש והכרת אאע"ה את בוראו מתוך ההסתר, וזלה"ק:

...וזה דאיתא באברהם אבינו, [(בראשית רבה לך לך ל"ט א'): ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו', ר' יצחק פתח (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם...עכ"ל המדרש] שזהו הכח מאברהם אבינו להכיר את בעל העולם בכל מקום, משה רבינו ג"כ ראה 'בירה דולקת' דכתיב (שמות ג' ב') והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, וכתיב (שם שם ו') ויסתר משה פניו, זהו שנאמר (משלי כ"ה ב') כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר. אברהם אבינו היה מלך והוא בירר הבריאה כדכתיב (תהלים י"ד ב') אלקים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים. וזה הכח הוא מאברהם אבינו שבכל המדריגות הן בעליות והן בירידות והסתרות יכולים להכיר את מי שאמר והיה העולם. היום הוא ג"כ בירה דולקת כדאיתא (יומא ב' ע"א) כל המקדש כולו קרוי בירה, שנאמר (דברי הימים-א כ"ט י"ט) הבירה אשר הכינותי, ואעפ"י שהוא נשרף וחרב יכולים להכיר את בעל הבירה ע"י תשובה, כדאיתא במדרש (ראה במדבר רבה נשא י"א ב') הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, זה כותל מערבי שלא זזה ממנו שכינה לעולם. וזה הכח מאברהם שיכולים להכיר את בעל הבירה בכל ההסתרות...שכח אברהם אבינו הולך תמיד בכל הדורות אף במדריגות הנמוכים. עכ"ל האמרי אמת.

לימוד מוסר מהנהגת אברהם בזריזות יציאתו

וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה' וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן (בראשית י"ב ד')

בהעמק דבר לנצי"ב מלמדנו בפירושו לפסוק זה הדרכת יסוד בעבודה ה', שכאשר ישנה התעוררות לדבר מצוה שבאה לאדם, אין לו להמתין אלא להתחיל לקיימה מיד וזלה"ק :אי אפשר לפרש 'כמו שדבר' שהרי במקרא הסמוך פירש הכתוב יותר. ותו, למאי כתיב וילך אתו לוט, הא מפורש בסמוך שלוט הוא בכלל  כל הנפש?! אלא משמעות 'כאשר דבר' תיכף ומיד כשדיבר ולא המתין על הכנה הדרושה לזה. וכדי שלא יהיו לו עכובים ממכירת הנחלאות וכדומה, יצא תיכף ומיד ולוט הלך עמו, והניח אשתו ושאר בני ביתו עד שמכרו הכל, והוא נתעכב מעט בדרך. ומאחר שכבר יצא מעירו והחזיק בדרך, ראו אנשיו להכין הכל ובאו כולם אצלו. עכ"ל הנצי"ב.

ובבית מדרשה של תורת החסידות מצינו הדרכה דומה. כך כתב ר' צדוק הכהן מלובלין בתחילת ספרו צדקת הצדיק:

ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות. עכ"ל צדקת הצדיק.

ברכת קדושת הארץ

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ ... וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה. (בראשית י"ב א'-ב')

בבעלי ברית אברהם[4] לרבי אברהם אזולאי זצוק"ל (בעהמ"ח 'חסד לאברהם', סב סבו של החיד"א) כתב:

... או יאמר 'והיה ברכה' מלשון 'בריכה' כי יהיה כמו הבריכה שיקוו בה המים להשקות ממנה הרבה שדות ופרדסים, כן יהיה הוא כי זאת הסגולה לא יקנה אותה אלא באותה הארץ בפרט. ולזה אמר 'אל הארץ אשר אראך' והענין הוא כי ארץ ישראל הוא לב העולם כלו שממנו מתפשט החיות והשפע לכל הגוף כלו כי הוא שער השמים...והנה הצדיק היושב בארץ ישראל מושך השפע מלמעלה משער השמים. והענין שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ בגשמיות אלא ע"י הצדיקים שהם חלק אלקי ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורתם יורידו השפע הפך טבעו, ויעזור להם טהרת המקום כמו הפתילה הטובה ושמן הזך שהם נושאים האור, כן בצדיקים נאחז האור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה, והנה אין דרך להוריד השפע כי אם מארץ ישראל לא זולת, שהוא שער השמים כנ"ל...עכ"ל הרב אברהם אזולאי זלה"ה.  

עומק ביאור ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו

בפחד יצחק לרב יצחק הוטנר זצ"ל (ראש השנה א' פרק ב') מבאר בעומק טעם לברכה המיוחדת הנוספת לברכת המצוות של ברית המילה, אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה, ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. יסוד לדבריו ביאור דברי הגמרא (כתובות ח' ע"ב) אמר ליה, קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים, פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו. הנה נתיחסה תכונת 'גומלי חסדים' במהותו של אברהם אבינו ונשתרשה בנו בניו. בזמן ברית המילה כאשר מברכים ברכה זו של להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אין זה רק קביעת עובדה ומצב, אלא גם חיוב נובע מכך, חיוב להתעלות במדת החסד בה הוקבעה תכונתו של אברהם כדברי הגמרא שהובאו לעיל, וככל שאנו מתעלים במדת החסד, כך גדלה הכללותנו בברית זו.

להבנת חיוב מיוחד זה, מבאר הרב יצחק הוטנר זצ"ל את ההבדל בין מדת החסד, לבין שאר המדות הטובות שעלינו לדבוק בהן ולקיימן. שרש ההבדל נעוץ בנקודת ההתחלה של המדות, דהיינו שאר המדות הרי פעולתם החלה לאחר בריאת העולם ויציאת העולמות מן 'האין'  אל ה'יש'. אך מדת החסד – קדמה לעולם והיא זו ששמשה 'אבן השתיה' לבריאתו של העולם, זהו עומק הכתוב (תהלים פ"ט ג') עולם חסד יבנה, לא רק שהנהגת העולם תהיה מושתת ומקויימת על יסוד החסד, אלא עצם הבראותו של עולם, מחסד יסודה! ומאשיות עבודת המדות היא 'דמיון צורה ליוצרה' מה הוא אף אתה, (ראה רמב"ם דעות פ"א ה"ו ובנו"כ שם) הכרת אברהם אבינו את בוראו נעשתה ע"י הצצה לבירה, ומתוכה הציץ עליו בעל הבירה. ו'הבירה' במשמעות זו היא הבריאה כולה שנתהוותה ע"י בחינת החסד, א"כ ראיית אברהם את בוראו נעשית ב'אור החוזר' של מדת החסד מהבירה-בריאה לבורא, שוב בנתיב החסד פסיעותיו של אברהם אבינו מהלכות! ובלשונו של הרב הוטנר: א"כ אי אפשר לאדם שירגיש בהצצתו של בעל הבירה מתוך הבירה, כי אם ע"י ההשתייכות למדת חסדו של בעל הבירה... ובעוד שבשאר המדות הטובות והמעלות העליונות עבודתנו ההשתדלות לקנות ולהוות את הליכות עולמנו, הנה בהתעלותנו במדת החסד יוצרים אנו את עולמנו, כי ע"י חנוך עצמנו במדות של חסד, בחובות הלבבות של חסד ובחובות האברים של חסד הננו בוראים ומהווים את עולמנו הפנימי של אישיות – צלם אלקים. עכ"ל הרב הוטנר זצ"ל. 

לימוד מוסרי לעשות עבודת ה' בחום מאברהם אבינו

אברהם אבינו הוא עמוד החסד, הבא לידי גילוי סמלי במים שהינם נתינת שפע וחיים. אמנם גם הם בשימוש ובמדה שאינה נכונה יכולים להיות במקום מים חיים מים זידונים (ראה מכתב מאליהו ח"ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות).

הרב חיים קלמן שלנגר[5] זצ"ל בספרו פיטטיא דאורייתא (ח"ב בדרשה לברית מילה עמ' ק"ב) כתב ...דאמר לי אבי מורי ז"ל בשם צדיקים, דאעפ"י דמים הינם מקור הטהרה לבית ישראל, אעפי"כ כאשר המים קופאים אפשר לחרוט עליהם 'שתי וערב' [סמל הנוצרים] לפי שמנהג הגוים בערי גליציה היה שכאשר מי הנהר קפאו בימי החורף הקרים, ואז היו הגוים הולכים על גבי הנהר וחורטים עליו 'שתי וערב' בכדי להתגרות בשכניהם היהודים, באמרם לשכניהם היהודים, ראו נא כי הנהר הוא גם 'משלנו' ומבני אמונתנו (עפר לפיהם), וזה המוסר השכל לגבינו, כי גם הדבר הטהור ביותר אשר איננו מקבל טומאה והוא מטהר את הטמאים, אבל ע"י קרירות כאשר המים קופאים אפשר לחרוט עליהם 'שתי וערב'.

והא דת"ר (ברכות ל"א ע"א) אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק...אלא מתוך שמחה של מצוה. היינו לפי שהתפלה צריכה להיות מעומקא דליבא ומתוך ריתחא דליבא ומתוך שמחה של מצוה, כמאמר דוד מלכא משיחא קדישא (תהלים ל"ט ד') חַם־לִבִּ֨י׀ בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר־אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי, לאמור: מה היא הכנה לתפילה? חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש, ורק אז, דברתי בלשוני, [כלומר, התפללתי]. עכ"ל הרב שלנגר זצ"ל.

הבוחר בנביאים טובים – מן ההפטרה

איים שבים רמז לישוב הדעת הרוחני

ההפטרה (ישעיה מ' כ"ז – מ"א ט"ז) עוסקת באברהם אבינו 'מי העיר ממזרח צדק' ורש"י עפ"י חז"ל מבאר שזהו אברהם אבינו. וגם עוסק בעדוד ובנחמת ישראל לעתיד, אני ה' ראשון – להפליא פלא ולעזור. ואת אחרונים אני הוא – אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור לכם. ע"כ עפ"י רש"י.

על הכתוב (ישעיה שם ה'): ראו איים ויראו. פירש רש"י עובדי ע"ז [יראו] הגבורות שאעשה, וייראו.

הרב שמואל לאנידו בכלי פז (ישעיה שם) פירש דברי חז"ל (בראשית רבה מ"ד ז') אל תירא אברם ממי נתירא, ר' ברכיה אמר משם נתירא, הה"ד (ישעיה מ"א) ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו וגו', מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם. ['מדרש רבה המבואר' פירש: מה איים מסומנים וידועים מקומותיהם בים למצוא בהם מבטח ומפלט מסערת גלי הים, כך היו אברהם ושם באותו דור מסויימים בעולם למצוא בהם מבטח ומפלט מסערת רשעי העולם] מה שהכריח חז"ל להוציא הפסוק מפשוטו שמדבר על איים, כי האיים אינם רואים ואינם שומעים...כל זה הכריחם לפרש הפסוקים על שם ואברהם. והענין כי שם מלך שלם רודף צדקה וחסד להיישיר העולם באמונת ה' יתברך, אך לא כאברהם, כי שם בצנעא ואברהם בקולי קולות שלזה נרדף אברהם מנמרוד ואל נרדף שם. אבל הצד השוה שבהם שהיו מסויימים בעולם כאיים הללו שכל יושבי תבל ושוכני ארץ מכירים את שניהם, כל אחד דרוש לה' יתברך ואמונתו והשגחתו. ולזה המשילם לאיים שבים, מה איים שבים מסויימים אצל יורדי הים באניות לקחת להם מים קרים על נפש עיפה מהמעיינות שבאיים, כך בהיות כל העולם כים זועף באמונות כוזבות ודעות נפסדות, שם עם אברהם ושם בן נח, ינוחו יגיעי כח ...שהיה כל מבקש ה' ישכון באהלי שם... עכ"ל הרב שמואל לאנידו זלה"ה.

נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000  [email protected]