'רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" זה אדם הראשון, שהיה ללמה ולא כלום. "וָבֹהוּ" זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. "וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי וְגוֹ'". "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום". "וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ". אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה! "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' וכו' (בראשית רבה ב,ג). על האור של בראשית דרשו חז"ל גם על משה: 'וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא "ותרא אותו כי טוב הוא" וכתיב התם (בראשית א, ד) "וירא אלקים את האור כי טוב"' (סוטה יב,א). נראה שזה לא במקרה (זה לא סתם שתי דרשות שונות), אלא יש קשר בין אברהם ומשה. אברהם היה הראשון לבנ"י, הוא היסוד לבנ"י, יסוד מהותנו הפנימית. לעומתו משה הוא מוסר התורה, הוא בא להוציא לגילוי את מה שנטוע בנו כבנ"י מאברהם, שזהו התורה. כבר אברהם שמר את כל התורה: 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'... אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי" - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). אברהם שמר את התורה מכוח מעלתו וחיבורו לקדושה: '"ובתורתו יהגה", אמר ר' שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד: (תהלים טז) "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי"' (ב"ר סא,א). שזה מכוח מעלתו העצמית. לעומת זאת בא משה והוריד את התורה במעמד מחייב של מתן תורה לכלל ישראל, ולכן כבר לא כפרטי, אלא כחובה לכלל העם. משה הוא כמשלים לאברהם. לכן על שניהם נדרש ה"אור”, שזהו תורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). נראה שלכן אלפיים שנות תורה מתחילות אצל אברהם (סנהדרין צז,א. רש"י ד"ה 'ושני אלפים תורה'), כי הוא הבסיס שעל גביו בא משה ומוריד את התורה לעולם. לכן זה מהזמן של "הנפש אשר עשו בחרן", 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (שם צט,ב). אברהם לימד תורה בעולם, כמו שמשה לימד תורה לבנ"י. נראה שלכן הציווי הראשון שנאמר לאברהם הוא "לך לך" (בראשית יב,א), ללכת לא"י, כי שם זהו מקום הקדושה והתורה. שם יוכל להקים את בנ"י 'ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים' (רש"י שם) כך גם בנ"י נעשו כעם ביציאת מצרים, בהליכתם ממצרים לא"י, כשבדרך ניתנת התורה, כמו אצל אברהם שבא עם גיוריו לא"י. נראה ששורש יציאת מצרים תלויה ב"לך לך". כמו שדרשו על הרבה דברים שניתן לבנ"י מכוח זכות אברהם: 'אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. (בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם" (במדבר יא, לא) "ורוח נסע מאת ה'". "ויקח חמאה וחלב" (שמות טז, ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". (בראשית יח, ח) "והוא עומד עליהם תחת העץ" (שמות יז, ו) "הנני עומד לפניך שם על הצור" וגו'. (בראשית יח, טז) "ואברהם הולך עמם לשלחם" (שמות יג, כא) "וה' הולך לפניהם יומם". (בראשית יח, ד) "יוקח נא מעט מים" (שמות יז, ו) "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם". ופליגא דר' חמא בר' חנינא, דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר חמאה וחלב, זכו למן. בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד הענן. בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב). שיש קשר בין אברהם לנעשה אצל משה (לדורו. בנוסף גם הבאר והעננים בסוף נעשו ע"י משה [תענית ט,א]). על זמן המדבר נאמר שהיה כדי שהתורה תספג בנו בזמן הזה (תנחומא "בשלח" סימן א), שלכן גם נאמר: 'מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה' (שם סימן כ). נראה שזה כמו אצל אברהם, שהיה קשר בין הנתינה לאחר, כעין הנתינה לנו מהשמים, לבין הקדושה: '"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י). הרי קשר לה' דרך הנתינה. ושניהם גדולי החסד והרחמים (כידוע מהזוהר חלק א, קו,א).