ז,כג: וימח את כל היקום: מה מטרת מחיית היצורים בעולם? הנצי"ב: "הן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם (דינוזארים וכדומה; אי"מ), ומזה שפטו הרבה שהיה לפני בריאה זו עולם אחר ואז היו בריות אחרות ... והייתה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבוא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע, וזהו כבודו יתברך". ה' הכל ברא ועשה לכבודו, גם מחיית היצורים.

ח,ז: וישלח את העורב: מדוע שלח נח דווקא את העורב ואת היונה, והלא יש עופות שפורחים טוב מהם, ומניין הייתה רשות לנח להוציא חיות מן התיבה לפני זמן היציאה לכולם? הנצי"ב: "נראה לפי הפשט דעורב ויונה הללו לא היו מן הזוגות שנכנסו להחיות זרע בדבר ה' (ולכן הייתה לנח רשות להוציאם), אלא בשביל שהיה נח לפני מי המבול כאחד מן השרים שמנהגם היה גם אז לגדל עורבים ויונים (בבלי שבת קכח,א) ... והיה מנהג העורב הגדל בבית שלא לשלחו במרחקים, מה שאין כן יונה היא מלומדת לכך (לשליחות) לשאת מכתבים למרחוק ולהביא איזה דבר בפיה". נח שלח מה שמוכר לו ויעיל למשימה, ולא דווקא העוף הפורח הטוב ביותר מכל העופות.

ח,כב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר ... יום ולילה לא ישבותו: מהו המסר מפסוק זה? הנצי"ב: "זנות בא מבטלה, הבאה משפע ברכה ורוב בריאות הגוף, אבל מעתה יהיו 'כל ימי הארץ זרע וקציר', וכל זה מביא לידי עבודה ולידי חולאים על ידי שינוי אווירים, ובזה יודיע אשר 'יום ולילה לא ישבותו', וממילא לא יחטא כל אדם". השפע משחית, העבודה והצרות- מתקנות את קלקולי הזנות. מעניין.

ט,ח: ויאמר אלוהים אל נח: מדוע דווקא 'אל נח' ולא 'לנח', כפי שפנה אליו ה' לפני המבול (ו,יג; ז,א)? הנצי"ב: "משמעות 'אל' הוא בחביבות יותר מלמ"ד ... לפני המבול שהיה עידן ריתחא כתיב בלמ"ד, מה שאין כן אחר המבול היה ה' בהארת פנים יותר עם נח, וגם זכה נח הרבה על פי שעשה הכל כפי הציווי, ומשום הכי כתיב 'אל'". כדאי לעשות רצונו יתברך ולזכות בהארת פניו ובפניה ישירה אלינו, לא רק לנו.

ט,יט: שלושה אלה בני נח, ומאלה נפצה כל הארץ: מה באים שלושת בני נח ללמד על בני האדם בעתיד? הנצי"ב: "רצון ה' היה שהעולם יתנהג על פי שלושה אופני בני אדם, היינו, (א) אנשים פשוטים עובדי אדמה ואין להם הרגשה דקה (בני חם), (ב) ואנשים אפרתים (חשובים; שמואל א' א,א – רש"י) מרגישים בשכל אנושי הרבה (בני יפת), (ג) ואנשים אלוקיים דבקים בה' (בני שם), והמה מרכבה לשכינה לפי ערך האדם והמקום". גם חשובה התרכובת האנושית המכילה את כל שלושה הסוגים וגם חשוב מקום ישיבתם, שיהיו נפוצים בעולם ומעורים אלה באלה.

יא,ט: על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ: מדוע לא קרא למקום 'בלל'? הנצי"ב: "'בבל הוא משני שורשים, מלשון 'בלל' וחסר למ"ד הפועל, ומלשון 'יבל' (מלשון להוביל ממקום למקום, ולכן "הפיצם") וחסר פ"א הפועל, ומשום הכי בא השם בשני ביתי"ן". ניתוח לשוני מבריק.

יא,לא: ויקח תרח את אברם ... ללכת ארצה כנען: מדוע ההליכה לכנען נזקפת לזכות תרח ולא לאברם? הנצי"ב: "כיוון שהיה אברם שקוע ברעיונות אלוקיים או חכמות, ולא יכול להנהיג נסיעה הוא וביתו, על כן נמסרה הנסיעה לאביו, והוא לקח את אברם וכל הכבודה על ידו". תרח – מעשי, אברם – בתהליך.

שבת שלום, שבת של הכרת מעשי הבורא מאז ומעולם, דבקות במשימות האל, הבנת ערך העבודה והמוסריות, שנזכה להתחבב על ה', ולהתערות בחברה המגוונת, ולהגיע למעשיות מתוך רוחניות. אורן, בן וכו'.