"מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה" - מה פירוש הפסוק? מעירים חז"ל הערה, המובאת ברש"י: שנמרוד המריד את העולם נגד הקב"ה, ומאחר שאשור ראה שהוא אינו יכול לשנות את דעתם של אנשי עירו, הוא לא רצה להישאר איתם ולמרוד גם הוא בקב"ה, לכן הוא יצא ופרש מהם, והלך ובנה את העיר נינווה.

מה מבקשים חז"ל לרמוז לנו בכך שהם מדגישים לנו את פרישתו של אשור? זאת ועוד, מה העניין שמבקשת התורה לומר לנו באמצעות הזכרת נינווה העיר הגדולה, הידועה לנו מההפטרה בספר יונה העוסקת בנושא התשובה שחכמים תיקנו לנו לקרוא ביום הכיפורים בתפילת מנחה. הספר מתחיל בכך שעקב החטאים של האנשים בעיר נינווה, יונה הנביא מקבל את הציווי מהקב"ה לומר להם לחזור בתשובה על מעשיהם הרעים (יונה א, ב): "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי".

נראה שרבותינו מבקשים לרמוז לנו במדרש זה, שאותה חזרה בתשובה של העיר נינווה מספר יונה נבטה מתוך מחשבה טובה. ההתעוררות והחזרה בתשובה הגדולה של העיר נינווה, מקורה ביסוד כשר הטמון בבניית העיר. מייסדה של העיר נינווה עזב את הארץכדי להימלט מנמרוד שהמריד את העולם נגד הקב"ה, ויסוד זה נותן את פירותיו לאחר דורות רבים וגורם לחזרה בתשובה של אנשי נינווה.

חז"ל רצו ללמד אותנו שני דברים יסודיים:

א. ללמוד את כוחו והאחריות הגדולה המוטלת על כתפיו של האדם היחיד. אותו דור היה 'שפה אחת ודברים אחדים', כולם היו בעצת המרידה בה' ואף אם 'השחית כל בשר את דרכו על הארץ', חז"ל מבקשים להדגיש לנו שלא כך הם פני הדברים. היה אדם בודד שהתנגד, שפרש מהם, ואף אם על פניו נראה מעשהו זניח, דע שמעשהו זה גרר את החזרה בתשובה הגדולה של אנשי נינווה. על האדם מוטלת אחריות גדולה למעשיו כפרט.

ב. בכך רוצים חז"ל ללמד אותנו שזרע של מחשבה טובה לא הולך לאיבוד ושאין להתייאש ממעשה טוב. גם אם תוצאתו לא נראית כעת וגם אם כרגע נראה המעשה חסר משמעות, זרע כשר שזורעים לעולם לא הולך לאיבוד ובסופו של דבר ישפיע השפעה חיובית - זהו קשר טבעי ומוכרח. כל מעשה אשר יסודו טהור, כל דבר אשר שורשו נעשה לשם שמים, יבוא יום והשורש יתגלה וייתן את פירותיו. דורות רבים עברו מהזמן בו פרש אשור והקים את נינווה, עד שזו האחרונה חזרה בתשובה. מחשבות טהורות לא הולכות לאיבוד.

הרב חיים סבתו, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il