"ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך" (בראשית טז,ה). 'אמר רב חנן: המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר (בראשית טז, ה) "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך", וכתיב (בראשית כג, ב) "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". והני מילי דאית ליה דינא בארעא' (ב"ק צג,א). 'דאיכא דיינא בארעא - ובימי שרה היה ב"ד של שם קיים' (תוס' ד"ה 'דאיכא'). שרה נענשה ומתה מוקדם יותר, על שמסרה את הדין לה' שישפוט. ר"ח מביא את הפס' "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך", והכוונה לראיה מסוף הפס': "ישפט ה' ביני וביניך", שאמרה שה' ישפוט ביניהם. לכן מתה מוקדם יותר, כמבואר במדרש: 'רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא: כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ. רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה: יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה' (ב"ר מה,ה). מה היה הדבר שעליו כעסה שרה? מביא רש"י מהמדרש (ב"ר שם): '"חמסי עליך" - חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש. כשהתפללת להקב"ה: "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", לא התפללת אלא עליך; והיה לך להתפלל על שנינו, והייתי אני נפקדת עמך. ועוד - דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק' (רש"י). שני הסברים אלו קצת קשים: להסבר שלא התפלל בצורה מבוארת שיחול גם עליה, מה עוזר שעכשיו היא מפנה לשמים את הדין ביניהם, הרי מה שהיה אין להשיב? ולהסבר ששמע אברהם את בזיונה ושתק, לא מובן מדוע שתק אברהם אם שמע שהגר מזלזלת בה? רש"י מביא בפס' קודם (ד) בשם המדרש מה אמרה הגר: '"ויבא אל הגר ותהר" - מביאה ראשונה (ב"ר). "ותקל גברתה בעיניה" – אמרה: שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת, ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו ואני נתעברתי מביאה ראשונה (ב"ר)'. לכן נראה שאברהם כששמע את הגר אומרת את זה, הוא ודאי העיר לה שאין לומר כך על שרה. אלא שאברהם לא לקח על עצמו את האחריות על אי הלידה של שרה מול הלידה של הגר, בשל צורת התפילה שהתפלל. שלא ראה זאת כסיבה אמיתית (משום ענוה, שלא חשב שתפילתו כ"ך מעולה), או שלא רצה לומר כך על תפילתו שבכך היה נשמע כעין גאוה, שתפילתו מתקבלת בדיוק רב בשמים. לכן כששרה אומרת "חמסי עליך" זה חל ע"י שני הדברים יחד, שכיון שלא לוקח אחריות על נוסח תפילתו, אז מה שאומר להגר שלא לבזות את שרה אינו מחזיק מעמד, והיא חוזר לטענתה שוב פעם. אבל אילו היה מסביר להגר שזה בשל שתפילתו התקבלה בדיוק רב, ולכן התעברה ממנו (כיון שהדגש בתפילתו היה עליו, שמשמע קצת שלא ממנה, ולכן כשתפילתו התקבלה בדיוק רב, כך נעשה), הייתה הגר נמנעת מלבזותה שוב. אברהם קיבל את העניין הזה, כמו שמובא מיד שאומר לשרה: "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה" (ו). שמבין שהגר הגזימה וצריך עכשיו דבר קיצוני. נראה שבגמ' מובא פס': "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה", ולא סתם אומר שמתה קודם זמנה (כמו שבמדרש לא מובא פס'). כדי לרמז שכיון שמתה על שהעבירה דינה לשמים, בא אברהם ומחבר במותה למה שהעבירה, שזה היה על שהגר ביזתה אותה. לכן כאן ספד לה, להראות את מעלתה וצדקותה. שההספד מראה את מעלתה (בנוסף לכלל הפרשיה ששם), כדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א: 'בכל התורה אין מונין שנות הנשים, פרט לשרה, ואין כתוב הספד על נשים פרט לשרה.. הוי אומר ששרה לא היתה בפיתקה של חוה, והיא לא נידונה רק כאשת אברהם אלא להיפך, הוא חייב היה לציית לה, לכן נמנו שנותיה בנפרד, ונתיחדה פרשה מיוחדת עבורה, והספידה אברהם בגלל היחוד שבה, על פני כל הנשים בעולם' ('המעלות לשלמה', פרשת "חיי שרה”). גם נראה שאברהם קנה לה קבר בא"י, רמז למעלת הארץ, שגם זה מוזכר כאן, שנתנה את הגר כיון שעברו עשר שנים מאז שהגיעו לארץ ועדיין לא ילדה ("מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" [טז,ג. ראה ברש"י]). הקבר הוא במערת המכפלה ששם פתח גן עדן, רמז לחיבור שמים וארץ, שבזה הראה את ההבדל בין הגר לשרה, שהגר התעברה ללא קושי, כי אין בה את המעלה של שרה, שלכן היה לה את העיכוב הקשה: 'א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים' (יבמות סד,א). שרה נפטרה 38 שנים לפני זמנה, מניין 'חל', רמז שכיון שיש בי"ד בעולם, והיא הפנתה לה', זה כעין חילול ה', כאילו הוא כמו אחד מדייני בי”ד. נראה עוד שהגמ' הביא את הפס' של "ויבא אברהם" וגו', כדי לומר כמו במדרש, שירדו מחייה 38 שנים, כיון שהייתה צריכה למות ביום פטירת אברהם ולא מחשבים ע"פ מניין השנים שחי אברהם (שאז זה 48), לכן מביא "ויבא אברהם" שהוא חי.