וחי בהם – סוף פרשת בראשית – פרשת נח

בראשית

ו,ז: אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם... מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: על האדם להשתמש בבהמות, ברמשים ובעופות השמים. ה' ראה 'כי רבה רעת האדם בארץ' אך מחליט להשמיד יחד עם האדם גם את הבהמה, הרמש והעוף, כי הם נועדו לשמש את האדם, ואם אין אדם – אין להם זכות קיום.

נח

ו,ט: אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה: חשוב להתנהג במשך החיים בצדיקות. כאשר באים לסקור את תולדות חייו של האדם ("אלה תולדות נח"), הדבר החשוב הוא התנהגותו וצדיקותו, ולא רכושו ומעשיו. הדבר השני החשוב הוא המשפחה שהעמיד אחריו ("ויולד נח שלושה בנים").

ו,כא: מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה: מאכל צריך להיות אכיל כפי דרך גידולו ובלי הכנות מיוחדות ("כי לימים עוד שבעה"; ז,ד), ושניתן לצבירה למשך זמן רב (ואספת), ומתאים לזה שאוכל מאכל זה (לך ולהם לאכלה).

ו,כב: וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה: יש לבצע את דבר ה' בדיוק נמרץ. "כן עשה".

ז,יאּ: בִִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ: אירועים חשובים ומכוננים, ראוי לתארך אותם בנפרד מלוח השנה הרציף הרגיל. למעשה העולם התחיל מחדש את תולדות האדם בו, מלידת נוח, ולכן ראוי אירוע כזה להיות מתוארך בפני עצמו.

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: מותר לאכול כל רמש חי, לאחר שהומת ונשפך כל דמו (ד).

ט,ה: מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ: קרובי אדם הנטרף על ידי חיה יכולים להתנחם בכך שה' ידרוש את דמו של הנטרף מידי אותה חיה.

ט,טז: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם: טוב לעשות סימן כדי לזכור דבר חשוב. כך עשה ה' כאשר נתן קשת בענן כדי לזכור את בריתו עם האדם, וכך ראוי לנו לעשות.

ט,כה: אָרוּר כְּנָעַן: אל לאדם החוטא לחנך את בניו לעשות חטאים. חם מוצג כאן כ"אבי כנען" (ט,כב) וכנראה כנען למד ממעשי אביו, ולכן נח מקלל את בנו של חם, כנען.