"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה" (במדבר ח,א-ד). 'דתניא: "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). '"בהעלתך" - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י [וכן בבמדבר רבה טו,ו]). פרשת ההדלקה באה אחרי קרבנות הנשיאים, ורש"י מביא טעם לזה. נראה שיש עומק, שבא לומר לא רק שבזה הרגיעו, אלא שבהדלקת הנרות יש עניין כמו של קרבנות הנשיאים. בסוף קרבנות הנשיאים נאמר: “ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו" (ז,פט). שזהו כסיום לקרבנות הנשיאים, לומר שקרבנותיהם לחנוכת המזבח קשורים לקשר בין כל בנ"י (שהנשיאים ראשיהם) לקב"ה, דרך המשכן. שזה מתבטא בדיבור ה' עם משה בשביל בנ"י (ולכן יש השפעה בין מעמדם של בנ"י לדיבור עם משה [תענית ל,ב]). לכן לאחריו מובא הדלקת הנרות שהם כלפי נר מערבי שכלפי שכינה, ז"א כלפי קודש הקודשים, ששם הארון עם הדברות. ממילא כל פעם שמדליק את הנרות יש בזה מעמד כעין קרבנות הנשיאים, לחיבור בין בנ"י והתורה. שהנר מרמז לאדם "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז). והנה התורה חלה ע"י כל בנ"י, שלכל אחד מבנ"י יש ייחוד בתורה (כעין אות בתורה), ולכן כלל התורה חלה ע"י כלל בנ"י (שמרכיבים את כל אותיות התורה) לכן התורה ניתנה דווקא כשהיו באחדות ובשלום (ויקרא רבה ט,ט). עניין השלום והאחדות זהו מהותו של אהרן: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א,יב). לכן הוא המקשר לתורה, הוא זה שמדליק את הנרות כנגד בנ"י בחיבור לתורה. וכמו שחנוכת המזבח היתה קשורה להתחלת המשכן, והמשכן בא בעקבות שנפלו ממעמדם שהיו במתן תורה, בשל העגל (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כך גם בהדלקת הנרות, בא אהרן שהיה איש האחדות והשלום, ומחבר את בנ"י לתורה, כמו שהיה הבסיס למתן תורה. לכן מודגש כאן שהמנורה "מקשה היא" לרמז על אחדות, ומודגש מעלתו של אהרן: 'ויעש כן אהרן- להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה' (ספרי), שאהרן עשה את האחדות בצורה מושלמת, וזה דבר קשה מאוד לחבר בין כל בנ"י, ולכן זהו שבחו שהעלאת הנרות היתה בקשר לאחדות שלמה בבנ"י, עד לחיבור עמוק עם מתן תורה. והנה התורה תמיד מחברת אותנו עם השכינה, בשל מעלת התורה בדבקותה בה'. לכן הנר המערבי רומז לשכינה. וכן נראה שגם רומז לכותל מערבי שלעולם לא זזה שכינה ממנו ('אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי' וכו'. שמו"ר ב,ב), והוא 'נר מערבי' (שבת כב,ב) שלא נכבה אלא מאיר לעולם (אמנם היו זמנים שנכבה, אבל היה בו יכולת גם שלא ליכבות, ולכן במהותו מרמז על האור התמידי) שתמיד קשור לשכינה שלא זזה מהמקדש. נראה שמדליקים בשמן, שהוא מרמז על הר המשחה, שהיונה הביאה לנח משם את עלה הזית: 'מהיכן הביאה אותו? רבי אבא בר כהנא אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו... רב ביבי אמר: נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו' וכו' (ב"ר לג,ו). נראה שבא לומר שנח כשירד מהתיבה קיבל על העולם את שבע מצוות בני נח, ובזה העלה את העולם בקשר תמידי לקדושה (ראה ב'תורת המקרא' “נח" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). כך גם תמיד התורה מעלתה היא בא"י 'שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד) והמצוות עיקרם בא"י (ספרי "עקב" מג). כך שהקדושה ותיקון העולם הם מא"י, לכן הביאה מא"י. ופסגת א"י היא ירושלים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג) ולכן מהר המשחה. וע"י הקדושה מעלים את כל העולם להיות כגן עדן (ובפרט א"י היא כגן עדן) ולכן הביאה מגן עדן. כך גם במנורה, מירושלים משפיעים קדושה לכל א"י ומא"י לעולם כולו. וזה קשור לתורה מירושלים. והנר המערבי הוא באמצע המנורה, כנגד 'ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל' וכו' (תנחומא קדושים סימן י) לכן בזה יש דימוי להשפעת הקדושה בעולם, שיוצא ממרכזו- בארון, ומתפשט הלאה להיכל וממנו למקדש, וממנו לירושלים, וממנה לא"י וממנה לכל העולם לקדשו. שמאיר את כל העולם באור תורה. והנה ישנה גם דעה שנר המערבי הוא השני ממזרח ויש דעה שהוא הכי מערבי, נראה שרומז לא"י, שהיא מערבית לירדן, לעומת המזרח שהוא בבל. אולי ההבדל שלמ"ד הכי מערבי זה מדגיש רק את א"י, ואילו למ"ד מערבי ממזרחי כעין קרוב למזרח כדי לתת לו כבוד, לתת כבוד גם לבבל, בשל היותה מקום חשוב לתורה, שמשם יצא התלמוד הבבלי. והנה לעתיד יושפע שפע מכח המנורה להאיר בכל העולם: 'ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני, אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, לכך נאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי כי בא אורך והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"' (במדבר רבה טו,ב). ונראה שזהו הקשר של קדושה גדולה לעתיד, ובזמננו שהוא ההתחלה שלעתיד (שנזכה בבי"א) כיון שלפני מעל שבעים שנה לא רצו לעלות לארץ, בשל פירוד מיהודים (החילונים), אז בזה סטו מרצון התורה, ולכן נענשנו ובאה השואה האיומה. שנזכה להאיר באור תורת אמת בא"י יחד עם כל בנ"י.

לע"נ משפחת סבי ז"ל שנרצחו בשואה באושויץ-יא סיון תש"ד. הי"ד.