"לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן" (דברים לב,יא). בספרי על הפס' מובא כמה סיבות מדוע המקדש נבנה בחלקו של בנימין. אחת הסיבות היא: 'ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י'. בתרגום שני למגילת אסתר יש הסבר אחר: '...ובהשתחוות יעקב לפני עשו בנימין לא היה נולד, ומימיו לא השתחוה לפני איש. על זאת צור העולמים שמר אותו במעי אימו עד אשר יעלו בניו לא"י ויבנה בית המקדש בחלקו וישכון שכינתו בגבולו וכל בית ישראל ישמחו שם, וכל גויי הארץ כורעים ומשתחוים לארצו, ואני איני כורע ומשתחוה לפני המן הרשע הצורר והאויב הזה' (ע"פ תרגום 'פתשגן הכתב'). הרי שכאן הסיבה היא מצד שלא נכנע לפני אדם. אמנם אלו שתי סיבות, אולם מהעובדה שהתרגום הביא גם את הקשר לא"י ('עד אשר יעלו בניו לא"י' וכו') סימן שמרמז על הדעה הזו שבספרי. לכן נראה שהם קשורים זה בזה, שאמנם א"י מקודשת, ולכן מי שנולד בא הוא שראוי שבחלקו תהא השכינה. אולם הקשר לא"י ולקדושה נובע גם מצד העובדה שא"י היא של בנ"י, כאן אנו בני חורין ולא תחת שלטון זר (ברמה עקרונית. אמנם יכולים לשלוט בנו גוים כאן כמו בזמן היונים, אולם זה מצב חריג, מהצד העקרוני הארץ היא שלנו ואנו השולטים בה). יש קשר בין עצמאות בנ"י לקדושה (ראה פסיקתא רבתי פיסקא ב [שאומרים הלל על מפלתה של מלכות שאז אנו עבדי ה']) ממילא לכן הקשר של בנימין לא"י הקדושה קשור גם בעניין שלא השתחווה לפני איש. אולי זה רמוז בדעה נוספת בספרי: 'ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נאמר "ובין כתיפיו שכן”'. בפשטות הכוונה היא שכיון שיעקב הצדיק היה סמוך עליו, ראוי להשרות בחלקו שכינה. אולם אולי בא לומר יותר מזה שבנימין היה תחת יעקב, ולא תחת אדם זר. שעצמיותו היתה קשורה לקשר לקדושה-ליעקב. זהו כמו שלא השתחווה לעשו, אלא דווקא כעין נכנע תחת יעקב, שזהו עצמאות משלטון זר (עשו), וקשר לשלטון הקודש (יעקב). ואולי בזה גם עומק הסבר נוסף בספרי: 'ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם'. נוסף על הפשט כמו שמובא, מצד התפילה, יש בזה גם קשר למהות המקדש שהוא להשראת השכינה, שכיון שמכרו את יוסף, בעצם העבירוהו לשלטון אדם, שהם ביטלו את עצמאותו להיות עבד לאדם, ולכן אצלם לא ראוי להשרות שכינה. (ואולי גם לדעה בספרי: 'מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים' בפשטות זה מטעם קשר לשפלות רוח-ענוה הראוי למקום המקדש. אולם אולי רומז לחוסר חשיבות על עצמו, כרמז לחוסר חשיבות לאדם). אולי לכן המקדש נמצא בחלק בנימין וצמוד ליהודה: 'מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנאמר "ובין כתיפיו שכן”' (ספרי בפס'). שדומה ליהודה, שמצד אחד יהודה הוא מלך, כך שמדגיש את הצד העצמאי, שהוא מלכנו ולא זר (שלא כורעים לאחרים), ומצד שני המלך מייצג את ה' מלך העולם, כך שקשור לקדושה. אולי שמו של בנימין רומז לזה: "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין" (בראשית לה,יח). '"בן אוני" - בן צערי. "בנימין" - נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר בנגב בארץ כנען הלוך ונסוע הנגבה' (רש"י). ממילא אם בנימין נקרא ע"ש א"י (שהיא מימין כשאדם הולך דרומה בירדן) זהו הקשר של מהות בנימין לא"י. בן אוני מפרש המלבי"ם 'בן כחי', שיש בו כח (בנוסף לכך שמתה בתת כוחה) נראה רומז לכח וחוזק, שלא השתחווה לעשו. שכך גם קשור לצערה, שמכך מתה, והסיבה שמתה אז זה משום שגנבה את התרפים, ויעקב אמר שמי שגנב ימות (פרקי דר"א. לו) ממילא קשור לקדושה (שלא יעבוד ע"ז), וקשור לכוחה והיפך ההשתחויה לעשו, ששולטת על אביה, ומונעת ממנו לעבוד בהשתחות לאלוהיו.