הקול של מתן תורה, הי' קול חזק מאוד, עד שאמרו חז"ל "כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו" (זבחים קטז, א), ומ"מ מצינו שאחרי מתן תורה נפסק הקול, וכמו שנאמר "במשוך היובל המה יעלו בהר" (יתרו יט, יג) ופירש רש"י "כשימשוך היובל הוא סימן סילוק שכינה והפסקתהקול".

בעת מתן תורה, כאשר דיבר ה' אל כל קהל ישראל, הרי ברור וודאי שלא הי' מקום כלל שיעבור יהודי על רצון השי"ת באותה שעה. שכאשר שומע יהודי איך שהקב"ה נגלה אליו ואומר לו "אנכי ה' אלקיך" (יתרו כ, ב) שהשי"ת הוא כוחו וחיותו של יהודי (ראה לקוטי תורה במדבר טז, ד ועוד), ממילא ברור ופשוט בדעתו שכל מהותו ומציאותו הוא רק לעבדו ית'.

והנה, התורה לא ניתנה למלאכים כי אם לבני אדם. וטעם הדבר משום שנחת רוח לפניו ית' בעבודתם דווקא. שהמלאכים אינם בעלי בחירה ומוכרחים לעשות שליחותם, אבל לאדם ניתן כח הבחירה בחיים או במוות, בטוב או ברע. וכאשר הוא בוחר בחיים רוחניים אמתיים, על אף הפיתויים והניסיונות, הרי גדלה מאוד החביבות והתענוג לפניו ית'.

וזהו הטעם מה שהקול דמתן תורה הפסיק לאחר סיום מעמד הר סיני, כי אילו הי' הקול ממשיך להישמע, הרי לא הייתה ליהודי האפשריות לבחור ברע, שהרי שומע באזניו קול השי"ת מצווהו לבחור בחיים. ועל כן, "כשימשוך היובל הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול" (פרש"י יתרו יט, יג), בכדי שיכול יהודי לעבוד עבודתו על ידי בחירה עצמית, ולעשות נחת רוח לבורא ית"ש.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 22 ואילך)