בר"ה אנו מזכירים כמה פעמים את עקידת יצחק. בתפילת מוסף (ברכת זכרונות), קריאת התורה ביום השני, וכמובן השופר: 'זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה? בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ר"ה טז,א). בפשטות בר"ה שאנו צריכים זכויות כדי שיצא דיננו לטובה, אנו מזכירים את העקידה, כדי שיעלה זכותינו. ומצינו במדרש יותר מזה, שבר"ה היתה העקידה: '… כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה, ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם, כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא תשים להם. "ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום" וגו'. מהו "היום”? כהיום, מפני שר"ה היה. אמר לו הקב"ה וכך אני עושה. אמר לו אברהם: השבע לי. מיד "בי נשבעתי נאם ה'”. הוי "בחדש השביעי" אמר רבי ברכיה: בירחא דשבועתא' וכו' (פסיקתא רבתי מ). הרי שהעקידה נעשתה בר"ה, ולכן בה יש קשר עמוק לזכותינו במיוחד בר"ה. ע"פ זה אפשר להבין שהעקידה נעשתה בר"ה, בשביל זכויותינו. אולם אפשר שלעקידה היה עניין מיוחד בר"ה, בלי קשר לזכויותינו, אלא מצד מהות היום. שהנה ר"ה מיוחד שהוא הזמן שבו ניברא העולם מהצד המחשבתי, שהוא המאמרות, כמו שהעמיד מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל' 'תשרי וניסן..'). והנה אברהם התנסה עשרה ניסיונות (אבות ה,ג) כשהעקידה היתה הניסיון האחרון, כך שבו הושלמו עשרת הנסיונות, שהם בדומה לעשרת המאמרות שבהם ניברא העולם, כך שעשרת המאמרות מתקשרות לעשרת הניסיונות כשהושלמו, ולכן זה נעשה בר"ה שהוא זמנם. ולכן בפס' של העקידה נאמר "והאלקים נסה את אברהם, ויאמר אליו" וגו' (בראשית כב,א), שיש כאן מצד אחד את השם אלקים, כמו במאמרות, שהם נאמרו בשם אלקים בלבד (שהובאו בפרק א, בלי שם הויה), וכן הם 'מאמרות' כלשון התורה "ויאמר".., וכך גם אצל אברהם "ויאמר אליו". והנה מבוא בראשונים כמה דעות מהו לשון "נסה" שנאמר אצל אברהם (ראה את הדעות והקישור לדברי חז"ל, ב'לזמן הזה' תשרי, “והאלקים נסה את אברהם". למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) א. חילוף אותיות- ש\ס א\ה, ככה ש"נסה" זהו "נשא"- העלהו למעלה גבוה יותר. ב. מלשון "נס" דבר גבוה, להראות לכולם את צדקותו. ג. מלשון התנסות- התרגלות בדבר, להוציא מהכח אל הפועל את מעלת אהבתו את ה', שבזה מעלתו גדולה יותר (ממי שרק חושב ולא עושה). ד. ניסיון ממש, כי מצד אברהם הוא התנסה (שיכל גם לסרב). והרמב"ם מביא שבכלל ניסיונות הם כדי שאנו נילמד איך להתנהג. וניראה שכל אלו קשורים עם ר"ה. שע"י מעשהו שהוציא לפועל את מעלת אהבתו ודבקותו הגדולה בה', הוא קבע בעולם את היסוד הזה. זה מראה לכולם את צדקותו, ושעלינו לנהוג כמותו, שאפשר להגיע רחוק באהבת ה' (שהוא אבינו ולכן יש בנו כח זה, ובכלל בכוחות האדם). וכיון שמצידו זה היה נסיון אז קבע בכך בעולם שכאשר האדם יהיה בנסיון, זה יהיה לו פתח למקור כח. ולכן יש אפשרות של שינוי באותיות, שדומות (האותיות) שאנו דומים לו (שאנו צאצאיו) ולכן יש בנו כח זה, ובכלל זה מלמד עד יסוד הנשמה הגדולה באדם, ולכן מעשהו מרמז על קדושת ה' הנימצאת באדם בנשמתו. מימלא אנו מביטים בו ולומדים ממנו, ונעזרים ביסוד שהחיל בעולם. ולכן זה מתאים לר"ה שבו אנו נידונים על מעשנו לשעבר ומה מצופה מאיתנו, בו ראוי שנהיה קשורים לכל דברים אלו שנעשו בעקידה, לכן זה נעשה בר"ה, שיפיץ כוחו במיוחד אז. וכמובן שבאלו יש שורש גדול מאוד לתיקון העולם, ולכן ראוי בזמן שנחשב לבריאת העולם. ובפרט בתשרי שהוא זמן המחשבה, כמו שאצל אברהם בא להוציא את המחשבה הטובה למעשה בפועל (כדעה ג). והמאמרות הם בדין, ועדיין לא ראוי כך העולם להתקיים (עד ששותף מידת הרחמים, בניסן) לכן באה העקידה ומראה את הצדקות של אברהם, שעמד בדין והוציא מהמחשבה למעשה, וכך מעלה את מידת הרחמים שאומרת שראוי להוציא את המחשבה (מהדין) למעשה בפועל (ברחמים), ולכן שינתן עולם טוב, ע"י מידת הרחמים בדין ר"ה. וכן מזכירים 'מלכויות זכרונות ושופרות', שמלכות ה' על ידנו באה ע"י שבעקידה (זכרונות) נקבע הכח לתיקוננו, ואנו תוקעים בשופר, כלומר שזה קשור אלינו. וקוראים את העקידה ביום השני של ר"ה, שהוא ניקבע על ידנו (מדרבנן), לומר את הקשר למעלתינו הגדולה לקדושה בעולם. ולכן '"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' (רש"י. בראשית כב,יד) שמעשה העקידה קשור לשכינה ולקרבנות, שהוא יסוד לתיקוננו בעולם ולקדושה (ולכן הוא בזמן בריאת העולם, ר”ה, ובמקום בריאת העולם, בהר הבית).