הקטורת (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי יניב, 19/9/2016
"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה, ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש, ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם" (שמות ל,לד-לו). 'א"ר יוחנן: י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא: מאי קראה? (שמות ל, לד) "קח לך סמים" תרי, "נטף ושחלת וחלבנה" הא חמשה, "וסמים" אחריני חמשה, הא עשרה. "ולבונה זכה" חד, הא חד סרי' (כריתות ו,ב). 'תני ר' חנניא: למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ותנא דבי ר' ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע. יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי' (יומא מד,א) 'על לשון הרע - כי ההיא דקרח לשון הרע הוה דכתיב "אתם המיתם את עם ה'" וסתם לשון הרע בחשאי הוא'. ניראה שלא במקרה הקטורת מכפרת על לשוה"ר, אלא שהמיוחד בקטורת היא: 'אמר מר: כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב. מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר"י: כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים' (כריתות שם), מימלא לכן כיון שיש קשר לדיבור, לכן הקטורת מכפרת על הדיבור- לשוה"ר. אולי לכן ביוה"כ נאמר שמכפר על כלל ישראל: '...אמר רבא, וכן א"ר יצחק בר אבדימי, וכן א"ר אלעזר: אמר קרא (ויקרא טז, יז) "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל". איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל? הוי אומר זה הקטרת הקטורת' (יומא שם). שנירמז הכפרה ביוה"כ, כיון שיוה"כ הוא כנגד הסליחה שניתנה עם הלוחות השנים: 'בשלמא יום הכפורים, משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב), שזה סליחה על העגל. והעגל נעשה בעקבות: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש, אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום, אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש, ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן: (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א) כך שיש כאן הקשר לדיבור, שהיסוד זה שמשה אמר שירד בשעה שישית, השטן בא וטען.. העם בא לאהרן וטען.. וגם האמירה: "ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד) זה באמירה שהערב רב טען והטעה ("אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו. מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו'. רש”י). לכן ביוה"כ שהוא זמן הכפרה על העגל, מודגשת הכפרה של הקטורת, שהוא על הדיבור, שככה מכפר על העגל שקשור בדיבור (ולכן פס' הקטורת הובאו קרוב לעגל). לכן ביוה"כ 3 מנים נוספים: 'ת"ר: קטרת היתה נעשית שס"ח מנה. שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים' (כריתות ו,א). כעין חזקה (3) לרמז על עניין גדול שיש ביוה"כ, שזה כמו שאמרנו, ואף בו עשוי יותר בהידור: 'ושלש מנין יתירין שמהן כ"ג מכניס מלא חפניו ביוה"כ, נותן אותה למכתשת בערב יוה"כ, ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה. כדתניא (ויקרא טז, יב) "דקה" מה ת"ל, והלא כבר נאמר (שמות ל, לו) "ושחקת ממנו הדק" מה ת"ל "דקה"? כדי שתהא דקה מן הדקה' (שם,ב) בשל הקשר הפנימי של הדיבור הקטורת ויוה"כ. וניראה גם שבמיוחד בקטורת של יוה"כ שאיתה ניכנס לקה"ק היא דקה במיוחד, להדר בדיבור, כיון שזהו הקשר של מעלת האדם עם ה', הנשמה, שהדיבור מהדעת. לכן צריך להיות טהור בזה כשנכנס לקה"ק, ולכן אם לא עשה כראוי: 'חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה' (כריתות ו,א) 'חייב מיתה - כי עייל ביוה"כ. דכתיב (שם טז) "ואל יבא בכל עת אל הקודש" וגו' "ולא ימות" וגו' "בזאת יבא אהרן" וגו'. וכי מעייל קטרת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה' (רש"י). וזה במיוחד ביוה"כ, שבו מכפר על העגל ביסודו בדיבור, שבעקבות העגל באה מיתה לעולם: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א) לכן יש כאן עניין של סכנת מוות. ומצד שני, בשל הסכנה יש כאן בהיפוכו מעלה לחיים, שלכן 'רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטרת עוצר המגפה' (רש"י. במדבר יז,יא). ולכן אולי עיקר מעלת הקטורת היא ביוה"כ, ותיקונה נימשך לכל שאר השנה, שכל העולם נפגם בחטא העגל, ולכן ביוה"כ (בסליחה) הוא שיאו, ולכן דק במיוחד ועם תוספת של 3 מנים, וזה משפיע לכל שאר ימות השנה, ולכן 'ת"ר קטרת היתה נעשית שס"ח מנה. שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים' (כריתות שם) שהכל נימנה יחד, של כל השנה ושל יוה"כ. (ואולי נחשב שסה לכל הימים, כנגד מצוות הל"ת שהם שסה, לרמז על חטא העגל שהיה איסור ל"ת. ובא יוה"כ ומביא כפרה לכל שאר הימים שניפגמו מהאיסור). ובפרט ביוה"כ שאז דנים את כל העולם כזמן החתימה, אז ראוי במיוחד לכפר על העגל שמביא רעה לעולם. ואולי הקטורת מכפרת על הדיבור, כיון שהיא מעלה עשן, ולכן מזכיר את הדיבור שהוא נעשה ע"י האויר שאדם מוציא מפיו. ואולי לכן בתורה נאמר בסממני הקטורת5 שמות: סמים, נטף, שחלת, חלבנה ולבנה (סמים מופיע פעמיים, אבל זה אותה מילה) כנגד 5 סוגי האותיות (גרוניות, חיך, לשוניות, שיניות ושפתיות), לרמז על תיקונו ללשוה"ר שמספרים. ואולי לכן בקטורת יש 11 סממנים, כנגד חלומו של יוסף שראה את אחיו כאחד עשר כוכבים (בראשית לז,ט) שבסיפורו פגע בהם (כך שזה חטא בדיבור) ואף מראה את ראיתו, שאחיו משתחווים לו, שהוא חשוב מהם, שתפיסתו זו גרמה לו גם להלשין על אחיו "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (שם לז,ב) כך שקשור בלשוה"ר. וגם בעקבות חלומותיו ודבריו (שמן הסתם הדיבה עליהם גם הכעיסה אותם) מכרוהו, וירדו למצרים, וכך עבדו ע"ז במצרים ולכן בעקבותיו עשו את העגל (או הערב רב שעלו ממצרים) כך שקשור העגל שהתגלגל מלשוה"ר. והנה בקטורת ישנם אחד עשר סימנים, ניראה שזה כנגד 10 המאמרות שהם הקדושה (דבר ה') שעל בסיסה הוקם העולם (ולכן קשור הקטורת לתיקון הדיבור- כעין המאמרות שהם “ויאמר ה'”) ובנוסף אחד שהוא כנגד העולם המעשי שיכול לחטוא, שיש בו ניסיון לאדם כעולם בהסתר של ה'. שלכן 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית. שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר מהכא: (עמוס ט, ו) "ואגודתו על ארץ יסדה"' (כריתות ו,ב). הרי שאחד הסממנים הוא רע, שלא כשאר שהם ריח טוב, וזהו מרמז על החוטאים, כמו שאמרנו. ואביי לומד מהפס' שאומר "ארץ" אולי מרמז כדברינו, שזה מלמד גם על הקטורת שזה כנגד הארץ, ושיש בה חיבור לחוטאים, וזהו כמו שאמרנו, שקשור לעולם (המאמרות ברוחני והיכולת לחטוא בעולם הפיזי). וכן ניראה שזה כנגד עשרת הדברות, שפגמנו בקבלת התורה, ולכן צריכים לכפר, ולכן רומזים לפעמיים עשרת הדברות (שניתנו שוב בלוחות השניים) אבל לא במפורש כדי שלא להזכיר את חטא העגל, ולכן רומזים ב-יא שבסדר האותיות הוא כ', לרמז על פעמיים עשרת הדברות, שבשניים ניתנו סליחה על העגל, ובקבלת התורה קיבלנו את התורה (שכולה שמות ה') שהיא רשומה באותיות, ולכן בא לכפר בכך. (וכן יא זה עשר ואחד, שעשר בגימטריה קטנה זה אחד, לרמז על פעמיים נתינת הלוחות, כשהראשון היה במעמד גדול יותר [כמלאכים] והשני בקטן יותר [כאנוש], וכן השני חמור יותר שלכן לא יצא מהמשכן, והראשון נישבר וכן יצא מהמשכן במדבר ובמלחמות. וכן בשני רשום עשרת הדברות- והוא עשר, ובראשון כיון שנישבר לא רשום, ולכן הוא כאחד, שברי הלוחות). וכן ניראה שזה כנגד בנ"י שאנו 12 שבטים, אלא שלוי הופרד ולכן זה 11 (ולכן מובן גם שכשבאו להתווכח במחלוקת קרח ועדתו על הכהונה, נתן להם להקריב את הקטורת, וכן במגיפה שאח"כ שהתלוננו על שהרגם, ניפסק ע"י הקטורת, כיון שהקטורת היא מסמלת את קדושת לוי ובראשם הכהנים). וזהו 'תני בר קפרא: הפטמין שבירושלים היו אומרים: אילו היה נותן לתוכה מעט דבש, לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה' (יר' יומא ד,ה) הרי שמצד עצמו הוא היה ראוי עד שאין העולם יכול לעמוד בזה, אלא שהתורה אסרה 'ואם נתן בה דבש פסלה' (כריתות ו,א) 'פסלה - דכתיב כי כל שאור וכל דבש' (רש"י). הרי שזה כעין לוי שהיה ראוי להיות בתוך בנ"י, והיה מעלה את קדושת בנ"י. אלא שהופרד כי לא תקין שיעורב בבנ"י, כניראה שכיון שמעלתו גבוה, אז מצד אחד יתגברו על יצרם בלי כ”ך מאמץ הראוי לילחם ביצר (ולתקנו), ומצד שני יבוא לפעמים כנגדו יצה"ר קשה לבנ"י שלא יעמדו בו (כמו שהרגו הוא ושמעון את בני שכם שלא ברצון יעקב), לכן יש להפרידם, כשלוי משרת בקודש בשם ישראל, ומופרד מהם. כך שדומה לדבש שמצד אחד מאוד ראוי, שריחו יוצא מעולה, אולם מצד טובו הוא גם אסור, שלא יכולים לעמוד בו ויחטאו בלהריחו להנאה. (וכך יוצא 11 ולוי קדוש מעליהם, שבנ"י תחתיו, כעין חלום יוסף כמלך, שה11 תחתיו). עוד ניראה שאחד עשר כנגד שבעה ועוד ארבע, ששבעה זהו כשבעת האושפזין בסוכות, שהם שורשי מעלות בבנ"י שמתקנים את העולם (כסוכה שמרמז על תיקון העולם לקדושה, תחת כנפי השכינה) ועוד ארבע אמהות, שהיהדות (שאנו מתקני העולם כיהודים) עוברת דרך האמא (ואף בסוכה כנגד הבית, ועיקר הבית היא האשה). כך שרומז לתיקון העולם כולו. וכן לשבעת האושפיזין שמתקנים כל העולם, ועוד ארבע כנגד העולם לו ארבעה צדדים. או שזה כנגד שבעת ימי השבוע, שבכל יום אנו מתקנים את העולם (4). ולכן ביוה"כ מקטיר עוד 3 מנים כנגד חזקה (3) לומר שככה העולם צריך ליקבע, בקדושה, כיום הקדוש הזה, ולכן זה בכניסה לקה"ק ע"י הכה"ג, האדם הקדוש במקום הקדוש, לקדש את כל העולם על ידנו. ובכל יום מנה אחד, לתקן את העולם בכל יום, וחציו בבוקר וחציו בין ערבים, כנגד הבריאה "ויהי ערב יהי בוקר" ואין קרבן בלילה, אז לקראתו. וכן, לב"ש וב"ה מעשה בריאת העולם היה ביום, ולרשב"י המעשה בדמדומי חמה (בראשית רבה יב,יד) שניראה שבכל הדעות יש אמת, ולכן כנגד ביום זה חציו בבוקר, וכנגד דמדומים זה חציו בין הערביים. וניראה שכיון שזה בא כנגד תיקון כל העולם, ואף 11 כנגד הכוכבים שבנ"י נימשלו (בחלום יוסף) כשפרושו שהוא מלך (ואף כוכבים מרמזים על גבוה למעלה, כמעלה גבוה), לכן מי שהקטיר את הקטורת היה מתעשר בגללה: 'תנא, מעולם לא שנה אדם בה. מ"ט? א"ר חנינא: מפני שמעשרת' וכו' (יומא כו,א) [והנה גם בקטורת לא שנה בה אדם, כעין רמז שכל אדם יש לו תיקון מיוחד שלו]. עוד ניראה שזה כנגד שלמות התורה, שהיא בכתב 5 חומשים, ובע"פ 6 סדרים (אמנם היו פעם יותר, אבל כיון שכשניקבע כמשניות היו 6, סימן שזה קשור) שסה"כ זהו 11 (וכך בתורה כעין רשום 5 סוגים [פעמיים "סמים" יחשב אחד] וע"פ התושב"ע מוסיפים ל11 שיוצא עוד 6). ואולי זה רמוז שבגמ' על הקטורת שמעשרת, ממשיכה הגמ': 'אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי' וכו'). ואולי זה גם מרמז על א"י, שהיא ארץ שבעת העממין, ודרכה מתקנים את כל העולם, לארבע רוחותיו (ולכן הקטורת הדקה במיוחד היא ביוה"כ בקה"ק שהוא פסגת קדושת א"י, ומשפיע משם קדושה לכל העולם). והקטורת היא מעלת ריח, ניראה שרומז כנגד נשמת האדם, שניכנסה באף, “ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז), לרמז על הנשמה בגוף האדם, שבאה לתקן את האדם והעולם, ע"י התורה שבה מתקנים את העולם (שכל אלו קשורים לקטורת כמו שאמרנו).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
יניב (19/9/2016)
נ.ב. ואפשר אולי ש-יא הסממנים הם כנגד 11 השבטים שחטאו בעגל (שבט לוי לא השתתף) לכפר להם (ורק סממן אחד רע, לומר שבנ"י ככלל טובים וכשרים).
