'היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים' (תפילת ר”ה). ר"ה הוא יום בריאת העולם ולכן הוא יום הדין. והנה נחלקו התנאים מתי ניברא העולם: 'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם... ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). משמע שאנו פוסקים בזה כר"א. וכן נאמר: 'א"ר שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון? כמאן, כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם' (ר"ה כז,א). וזה תמוה שפוסקים כר"א, שהרי ר"י ור"א הלכה כר"י? והנה הגמ' אומרת יותר מזה: 'ת"ר: חכמי ישראל מונין למבול כר"א, ולתקופה כר' יהושע' (ר"ה יב,א) והרי זה מחלוקת אז איך קבעו כשניהם?- מסביר ר”ת: 'אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלקים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות, ולא נברא עד ניסן. ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין, גבי אדם, שעלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד' (תוס' ד"ה 'כמאן'. ר"ה כז,א). והנה זה הסבר יפה אולם מדוע זה כך? מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר (ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם..') שזה משום שיש שני חלקים בבריאה, יש את המאמרות ויש את הבריאה הפיזית. המאמרות היו בתשרי, והבריאה בפועל בניסן (וראה שם בהרחבה). ניראה שלכן ר"א ור"י שניהם דברי אלקים חיים, אלא שכל אחד התחבר למעלתו. שהנה מדוע הלכה כר"י?- זה משום שר"א 'שמותי' (נידה ז,ב) ולכן לא ניפסק כמותו. ומהו 'שמותי' לרש"י זה: 'שמותי - לשון שמתא שהרי ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט:)'. ולתוס' זה: 'ופירש ר"ת ורשב"ם: דשמותי הוא, היינו דהוה מתלמידי שמאי. וכן איתא בירושלמי' וכו' (ד"ה 'שמותי'). וניראה שאין בניהם כ"ך הבדל, שמה שנידוהו (בעקבות תנורו של עכנאי) זה משום שלא הסכים לפסקם של האחרים. וניראה שזה משום שסבר שככה הדין, כמו שהובא לו מרבותיו ולכן לא הסכים להם, ואילו הם קיבלו אחרת כיון שלמדו כעין ב"ה. שהנה ידוע שב"ש היו חריפים יותר, וב"ה מרובים יותר, לכן הוא לא הסכים לדעתם כיון שבחריפותו ובמסורת שלו לא קיבל כך, והם למדו כמסורת שלהם והם היו הרוב, כך שאולי ההבדל במסורות נבע מדעת ב"ש וב"ה, ולכן הרוב סברו שלא כר"א, כיון שהועבר אליהם כב"ה ע"פ רוב רבותיהם. ולכן מה שנידוהו אולי זה משום שדעתו כב"ש. לכן המחלוקת היתה בין ר"י לר"א, שזה מתלמידי ב"ה וזה מב"ש. בכ"א ר"א היה חריף ועקשן, ובזה היה כתלמידי ב"ש, ולכן מעלותיו מתאימות לב"ש, ואילו ר"י היה עם רוב הת"ח, ולכן במעלת ב"ה, והלכה כמותם שהיו הרוב (מה שנקבע בבת קול זה שלא להתייחס שב"ש היו חריפים ויותר). ולכן ר"א שסובר בתשרי ניברא העולם זה משום שהוא במעמד של ב"ש, שהם חריפים, שדומה למידת הדין בחריפות, ולכן אין הלכה כמותם בעוה"ז שהוא בנוי על מידת הרחמים (ולכן יש דעה שלעתיד הלכה כב"ש, שאז זה יהיה במידת הדין). לכן בריאת העולם בפועל ע"י שיתוף הרחמים נעשתה בניסן, ולכן ר"י שהולך בדרך ב"ה מתחבר לזה, כמו שרוב האנשים כב"ה, שזה קשור לעולם המציאותי (ריבוי האנשים בפועל בעולם), וכן כניראה ב"ה היו מסבירי פנים כמו הלל, שלא כשמאי שלא היה כ"ך מסביר פנים בשל חריפותו (כדוגמה עם הגרים שבאו לשמאי והלל [שבת לא,א]). לכן מידת הרחמים קשורה להלל וההולכים בעקבותיו, שלכן הרבה הצטרפו בשל הסברת הפנים, ולכן זה כניסן שיש שותפות גדולה של הרחמים, ולכן יצאנו אז ממצרים ברחמי ה' עלינו. לעומתו ר"א כשיטת שמאי וההולכים בעקבותיו הם כמידת הדין החמורה (ולכן מעטים עומדים בה, ולכן ב"ש היו מועטים) ולכן אין הלכה כמותו בעוה"ז שיסודו ברחמים, שלא ראוי להעמיד ע"פ דין שאין העולם עומד בזה (שבכך אולי לא כ"ך מתקנו כיון שרחוק ממנו, בכ"א לא ראוי ע"פ מידת הדין בעולם שקיים מרחמים). אולם בעניין מניין שנות העולם, שזה ע"פ מתי נחשב תחילת השנה, זה מתשרי, כיון שבו נידון ולכן בו נחשב שמתחיל. והנה הדין לעולם מתאים לעניינו של ר"א וב"ש, כיון שזהו עניין דין, ולכן בזה כן הלכה כמותו. וניראה שזה רמוז בשמותיהם, שר"א מזכיר דין, שבשמו יש רמז ל'אלהים' שזה דיינים, וכן 'אלקים' שזה מידת הדין (ששניהם אותו עקרון של דין), 'א-לי עזר', ולכן הוא שייך למידת הדין. לעומתו ר"י בשמו מרומז שם הויה, י-ה-ו שע' שזה מידת הרחמים. שהשם מורה על פנימיותו ושייכותו. ומה שהדין בתשרי, זה משום שהוא קרוב ליוה"כ, שבו ניתנה סליחה לבנ"י, ולכן ה' רצה להוציאנו זכאים בדין, לכן נתן את הדין שיהיה בתשרי בסמיכות ליוה"כ. ואף ניראה שזה לקראת החורף, שבו סגריר, ואנשים קצת בדכאון, שזהו כמידת הדין, ואילו בניסן זה לקראת הקיץ שאז זה פריחה ושמחה, ולכן זה כמידת הרחמים. וניראה שכל זה רמוז ב'היום הרת עולם', לשון הריון, שבתשרי זהו ההריון של העולם, כניסתר בבטן (כמחשבה), ואילו בניסן זהו ההולדה לניגלה.