בחז"ל מובאות שני טעמים לקביעת יוה"כ כיום סליחה. טעם ראשון בגמ': 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב) 'שניתנו בו לוחות אחרונות - שבי"ז בתמוז ירד משה מן ההר תחלה ושיבר את הלוחות.. ובוקר יום כפור ירד, שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי. כך שמעתי' (רש”י). טעם שני בפרקי דר"א: 'רבן גמליאל אומר: שלח וקרא לשם בן נח ומל, את בשר ערלתו. ובשר ערלת ישמעאל בנו, שנאמר (בראשית יז, כו): "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ". מה הוא בעצם היום הזה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכיפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"' . (פרקי דר"א כט). לכאורה אין הבדל ביניהם, אלא זה שני דברים שקרו ביוה"כ. ואולי אפילו זה השורש של זה, שמילת אברהם היתה השורש למעלת היום, שבעקבותיו זכו לסליחה ביוה"כ בסיני. אולם ניראה שיש הבדל ביניהם, שהנה ישנה מחלוקת בין בבבלי ליר': בבבלי מובא: '..דלא הוה יממא דלכפר ליה' וכו' (כריתות ז,א), שיוה"כ מכפר רק ביום. ('יום הכפורים אינו מכפר אלא היום, כדכתיב (ויקרא טז) "כי ביום הזה"'. רש”י). לעומת זאת מובא ביר': '… אם אין שעיר, היום מכפר. כיצד הוא מכפר? ר"ז אמר: כל שהוא. רבי חנניה אומר: בסוף' (יר' יומא ח,ז). הרי שחלקו מתי מכפר מהלילה או סוף היום. ובפשטות אפשר לומר שמה שאמר ר"ז כל שהוא, הכוונה כל שהוא ביום, כיון שנאמר על 'היום מכפר', כך שאולי היה ברור להם שמדובר דווקא על היום, ולכן דעת ר"ז הוא כבבלי. או שאפשר שהיר' דיבר על דעת חכמים: '...הא כיצד? עבר על מ"ע ושב מיד, אינו זז ממקומו עד שימחול לו, עליו הכתוב אומ' "שובו בנים שובבים". העובר על מצוה בל"ת ושב מיד, התשובה תולה ויוה"כ מכפר, עליו הכתוב אומ' "כי ביום הזה יכפר עליכם". העובר על כריתות ומיתות ב"ד במזיד, התשובה ויה"כ מכפרין מחצה, והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצ', עליו הכתוב אומר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". אבל מי שנתחללו בו ש"ש, אין כח לא בתשובה לתלות, ולא ביה"כ לכפר, ולא בייסורין למרק. אלא תשוב' ויה"כ מכפרין שליש, והייסורין מכפרין שליש, והמיתה ממרקת בייסורין, עליו הכתוב אומר "אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון", הא למדנו שהמיתה ממרקת. א"ר יוחנן: זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור"ע. אבל דברי חכמים: שעיר המשתלח מכפר' וכו'. מימלא אפשר שהבבלי סובר כשאר התנאים שיש מדרגות, ולכן צריך את היום עצמו כדי שיכפר, ואילו ביר' זה לחכמים שיוה"כ מכפר על הכל, ולכן יש מעלה חזקה ליוה"כ. ועל זה חלקו ביר' האם כיון שהיום מכפר זה סימן יש בו מעלה חזקה כ"ך, ומימלא מתחילתו מכפר (ר"ז). או שכיון שמכפר על הכל צריך הרבה כח של יוה"כ, ולכן זה רק בסופו. אי נמי, אפשר שביר' זה שיטת כלל החכמים, ואילו בבבלי זה מדובר לשיטת רבי (שעליו דובר בסוגיא תמי יחול הכפרה), ולכן צריך את היום, כיון שסובר שמכפר על הכל בלי תשובה, ולכן צריך את עצמותו של היום, וזהו ביום עצמו (“ביום הזה יכפר עליכם"), אבל כשיש גם תשובה (לשיטת שאר החכמים) אז אין דגש על הכפרה של היום כדיוקו המחמיר של רבי, ולכן אף מהלילה עם התשובה מכפר (או רק בסופו כי אין מספיק כח ביוה"כ כשיטת רבי, ולכן צריך את כל היום). אבל אפשר להעמיד שמחלוקת הבבלי והיר' תלויה בסיבת הסליחה ביוה"כ, שבבבלי מובאת הסיבה של הסליחה ביוה"כ בלוחות השניים, והביא רש"י שמשה ירד ב- 'ובוקר יום כפור ירד שהוא עשרה בתשרי', מימלא בבוקר הוא הזמן של כח הסליחה של יוה"כ, שאז ירד משה, ולכן סוברים שזה מכפר בתחילת היום. לעומתו ביר' (לא נאמר במסכת תענית על סליחה במתן תורה, אלא רק: 'ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל' (יר' תענית ד,ז). כך שאפשר ש)אולי למדו כפרקי דר"א שהטעם הוא משום הברית של אברהם, וזה היה 'בגבורת השמש בחצי היום' כך שקרוב לזמן של השעיר המשתלח, שהוא זמן הכפרה המקורית, וכשאין שעיר משתלח אז זה מכפר בעצם היום שהוא היום של מילת אברהם (כי אין משהו באמצע היום כדי להחשיבו כזמן הכפרה, כשאין שעיר המשתלח) ולכן אז זהו מצד שהוא היום בו נימול אברהם, ולכן זה חל כבר מהלילה, שהוא חלק מאותו יום (אע"פ שאין מילה בלילה, אין זה מצד המילה עצמה שהיא בחצי היום, אלא ממעלת היום שבו נימול) או מסוף היום, שכיון שאין זמן באמצע אז אפשר לתת זמן ע"פ היום, בתחילתו או סופו (ולבבלי אפשר בבוקר כיון שהוא זמן שבו מתחיל זמן מצוות מילה). או שחלקו ביר' ע"פ הפרקי דר"א, שמצד אחד יש ג"ש (שבה למדו שהברית היה ביוה”כ) "וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,כח) ומצד שני מובא שרואה את הדם ומכפר, ומביא את הפס' “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" (ויקרא טז,ל). מימלא ע"פ הג"ש משמע שזה כל היום, שהרי נאמר "וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה” ואיסור מלאכה הוא כבר מהלילה, וכן סתם “יום כפורים הוא” משמע שהוא זמן של כפרה בכל היום, וזהו גם מהלילה. ואילו מהפס' “כי ביום הזה" אפשר שבסופו מכפר, "ביום" ע"י שיש את כל היום. והנה אפשר שבפס' אחד נאמר "כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם" ומפס' אחר נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", שיש הבדל בניהם, שבראשון נאמר "ה' אלקיכם" שאלוקים זה שם של דין, ובשני נאמר רק ה' (מדת הרחמים). וכן בראשון נאמר רק "לכפר עליכם", שיש כפרה, ובשני נאמר "יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" שמכפר וגם מטהר וזה על הכל (“מכל חטאתיכם") כך שניראה שבא לרמוז שיש עניין של רמות, שבכל חלק מהזמן באה כפרה יותר ויותר, ולכן בעצם לא חלקו כל הדעות, אלא יש כפרה שמתחילה בלילה (מצד מהות היום, ושצמים), אבל היא ממש פחותה, ולכן יש שלא רואים בכך כ"ך כפרה (בפרט שלא ככפרת השעיר שהוא כפרה מלאה). ויש התחזקות הכפרה ביום (שברית מילה ביום, ומשה ירד ביום) שזה מתחילת היום (אבל עדיין אינו ככפרת השעיר), ובסופו יש מחילה וכפרה גמורה, שאנו כמלאכים ממש. ואולי לכן ביוה"כ ישנם שלושה קרבנות מיוחדים, והם פר ושני שעירים, שהם כנגד שלושת השלבים של הכפרה. שיש שעיר לעזאזל שהוא כנגד ההתחלה שעדיין אנו קשורים לעוונות (ולכן מושלח עם החטאים). ויש שעיר לה', כנגד שאנו באים לפני ה' ביוה"כ, עם ריחוק מהעוונות (שנישלחו על השעיר השני). ויש פר לכפר על וכה"ג ושאר הכהנים, שזה כנגד הסוף שאנו קדושים כמלאכים (כעין הכה"ג, וכן כמעלת הכהנים שהופרשו לעבודת ה'). וכן, שעיר לעזאזל זה כנגד עזאל שעדיין מחטיא בבגדי נשים: 'תנא דבי ר' ישמעאל: עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל' (יומא סז,ב) 'עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר "ויראו בני האלהים את בנות האדם" (בראשית ו) כלומר על העריות מכפר' (רש"י) [ראה ילקו”ש רמז מד]. ולכן כעין מכפר גם מהלילה, שאז זמן אישות. השעיר לה' בא לכפר על מעשינו בעולם (שחוטאים במקום לתקן) ולכן נחשב עם תחילת היום (שביום ערים ופועלים). ופר כנגד הכהונה שזה הקדושה, ולכן בסוף היום, כנגד שאז אנו כמלאכים, וכן שלעתיד כל העולם יתקדש ויראה בגלוי כי אנו "ממלכת כהנים". וכן ניראה ששלושת אלו כנגד האבות: פר כנגד אברהם, שהביא למלאכים "ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם" (בראשית יח,ח), שזהו מעלתו של אברהם (חסדים) וזה גילוי של מעלת נשמתו, שלכן ניבחר (שניבחר בשל הנשמה הקדושה, וגילויה בחסד) וזהו ככהנים שניבחרו כקדושים, וכן "והוא עומד" כעין מלאך, שכך אנו במוצאי יוה"כ כמלאכים. ושני שעירים כנגד יצחק ויעקב, שליצחק נולדו שניים, ויעקב הוא הניבחר מבין השנים (מעשו). לכן אחד ניזרק לעזאזל כנגד עשו, וזה כנגד יצחק, שצד הטומאה בטלה ממנו (ולכן ניזרק בהרים בא”י, כיצחק הקשור לא"י) ואחד לה', שהוא הניבחר לה', כיעקב. ובקה"ק ועל הפרוכת נותנים מפר הפר ומדם השעיר, לומר שהם הבחירה, האבות (מאברהם עד יעקב), ולבסוף מערבבים ונותנים משניהם, לומר שהם בחירה אחת- אבותינו. ובנתיים עדיין לא ישלח השעיר למדבר, כעין שגם יצחק יהיה בנתיים. וכן רומז שיצחק הוא שלוקח את עוונות ישראל עליו לעתיד (שבת פט,ב). וניראה שרומז לאבות, כיון שיוה"כ כגד הסליחה שניתנה בלוחות השניים, והסליחה באה בעקבות תפילת משה, שהזכיר בה את האבות (שמות לב,יג) ולכן ביוה"כ יש רמז להם לכפרה. (וגם שאנו בעלי נשמת ישראל כהמשכם, ולכן ראוי לכפר בזה). ולכן אחרי השעיר המשתלח (שהוא קרבן יוה"כ האחרון), אז הושלם לרמז על האבות, ולכן אז הכפרה (כדעת היר'). ואולי אפשר שיש דעה שהעקידה היתה ביוה"כ (ריקנאטי), וההליכה לשם היתה שלושה ימים, ומימלא יוצא שחלק מנסיון העקידה הוא גם בלילות (שלא יחזור בו) ולכן לדעה זו הכפרה מתחילה מהלילה (ר”ז ביר'), אבל לשאר הדעות העקידה היתה בר"ה, ולכן זה רק ביום, מצד ברית המילה (שבאמצע היום, ולכן רומז לקראת סוף היום, כשאין שעיר בכאמצע היום) או תחילת היום, מצד הלוחות השניים שבאו בתחילת היום. אולי כנגד 3 המצות שביוה”כ: צום מהערב, ולכן מאז מתחיל קצת, ותשובה רובה ביום, ולכן תחילת היום, וקרבנות במשך היום ולכן סוף היום.