"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" ר' ישמעאל אומר: מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים שנ' "עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" (ישעיה נב) ואומר "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים" (שם נא)' (מכילתא שמות יד,טו). אמנם ר"י מביא זאת על קריעת ים סוף, אבל בנוסף ל"הלא את היא המחרבת ים מי תהום" נאמר גם "לבשי עוז זרוע ה'.. המחצבת רהב מחולל תנין" ופרש"י:"רהב" – מצרים שכתוב בה "רהב הם". "מחוללת" - לשון הרג חלל. "תנין" – פרעה', שאפשר לפרשו על קריעת ים סוף שמתו שם המצרים (ומימלא המשך הפס' הוא הסבר לנאמר לפניו). אולם ניראה יותר שהכוונה על מכת בכורות, כיון שנאמר "זרוע" וזהו כמו "והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך ה' אלקיך" (דברים ז,יט), ופרש"י: "והזרוע הנטויה" - זה החרב של מכת בכורות'. וכן בהגדה של פסח: 'ובזרוע נטויה- זו החרב, כמה שנאמר "וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים”' משמע חרב של מכת בכורות, וכן מווכח מההמשך: 'ד"א-.. ובזרוע נטויה- שתים.. אלו עשר מכות' וכו', הרי שהזרוע מתייחס למכות מצרים (ולא לקריעת ים סוף). ובמדרש הגדול מובא שניהם: 'בזרע נטויה זו החרב, שנאמר "וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים”. דבר אחר- בזרוע נטויה זו קריעת ים סוף, שנאמר "מוליך לימין משה זרוע תפארתו" (שמות ו,ו). הרי שזרוע נטויה מלמד על שניהם, כאשר הקשר למכת בכורות מתקשר עם ירושלים. ובכ"א זה מתקשר גם לקריעת ים סוף, כיון שאף היא קשורה לירושלים. ירושלים היא המביאה כח זה של יציאה מהיותנו תחת יד הגוים, שמשפיעה כח להכות את הגוים כדי להצילנו מידם. מרן גדול הדור מסביר ('לזמן הזה' “והנצח") שקריעת ים סוף נעשתה בזכות ירושלים, כיון שירושלים מרמזת על ייעדונו בעולם, שבשבילו ה' מסלק מאיתנו את המעכבים מעשיית יעודנו. וניראה שאולי אפשר לומר שעניין זה של הצלתינו קשור לירושלים מעוד עניין, שהנה נאמר "עורי כימי קדם דרות עולמים" (ישעיהו נא,ט), שהיה מספיק לומר "כימי קדם" כזמן יציאת מצרים, מהו "דורות עולמים"?- אולי זה בא לרמז על 'ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם,... וחכמים אומרים: מציון נברא שנאמר (תהלים נ, א) "מזמור לאסף א-ל אלקים ה'" ואומר "מציון מכלל יופי" ממנו מוכלל יפיו של עולם' (יומא נד,ב) מימלא מירושלים החל העולם ליברא, והנה כל העולם עומד על המאמרות שבכל רגע ורגע מקיימות את העולם, כמו שמובא בחסידות על הפס' "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט,פד) שהכוונה על האמרות שהם מקיימות את העולם. מימלא ניראה גם שכל הזמן יוצא כח לחיות העולם מכח המאמרות דרך ירושלים, ולכן מובן שאבן השתיה נאמרה בחז"ל בהקשר למשנה 'משניטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן' (משנה יומא ה,ב) שכשלא היה ארון הברית אז היה ניתן עליה, וגם ארון הברית מייצג את התורה ומתן תורה, שכך העולם נעמד ע"י מתן תורה 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) הרי שבריאת העולם ("יום השישי") היה עם קשר למתן תורה, ואף במשך הדורות העולם מתקיים ע"י התורה: 'א"ר אלעזר: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי"' (פסחים סח,ב). כך גם אבן השתיה מרמזת על ההשפעה כמו הארון שהוא נעוץ בבריאה ותמידי, ההשפעה של התורה, כך גם אבן השתיה משפיעה קדושה דרך שם מהבריאה ותמידי, ולכן במקום הארון שמו על האבן, ששניהם מרמזים על ההשפעה של התורה והקדושה לכל העולם כל הזמן (ולכן נותנים ביוה"כ לכפר על העולם). וניראה שזהו '"ולא שמע אליה" - אמר רבי: שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס, נטל הקב"ה אבן שתיה, א"ל: אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם, הדא הוא דכתיב: "ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל”' (ילקו"ש רמז קמה) ניראה שבא לרמוז שע"י אבן השתיה כל העולם עומד, לכן אם משליכו כל העולם מתבטל ונחרב. מימלא לכן כיון שירושלים משפיעה על העולם לקיומו כל הזמן, לכן ממנה יוצא הכח לשנות את העולם כקריעת ים סוף, ולהשפיע על הצלת בנ"י והכאת אויבנו שבכל דור, וזהו '"והנצח" זו ירושלים' (ברכות נח,א) שממנה בא הנצחון על האויבים וניצחיותינו בעולם, (לכן גם נידרש שם '"והנצח" זו מפלתה של רומי' שהם הגלות הקשה מכולם, והם עד לעתיד לבא, שהם הגלות האחרונה, ובסוף ננצחם ונישאר בנצחיות, שלא נאבדנו אצלם) וזהו שהפס' אומר "דורות עולמים", שזה שייך מהקשר לבריאה, שהיתה מאז העולם קיים, שהושתת מירושלים, ולכן היא הגורמת לנצחון על מצרים ע"י הכאת מצרים וקריעת ים סוף. וגם בדורותינו, במלחמת ששת הימים זכינו עם שחרור ירושלים גם לנצחון גדול על אויבנו, להראות את זכות ירושלים לנצחון על אויבינו. והנה יום ירושלים יוצא בכח אייר, 'כח' בחודש שכולו בזמן ספירת העומר בה אנו מתעלים ומתקדשים להעלות את כל העולם (וזה קשור עם קרבן העומר שמוקרב בארץ, “דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן" וגו' [ויקרא כג,י] וירושלים קשורה לקדושת כל הארץ שכעין תחתיה). ויוצא בספירה 'חסד שבמלכות' שהמלכות בירושלים והיא משפיעה חסד לקיום העולם (ברחמים).