מובא בשם היהודי הקדוש מפשיסחא שאמר שכל העולם סופר את ספירת העומר, גם הגוים. והראה לתלמידיו גוי שעשה לעצמו חשבון ותוך כדי כך הזכיר את המספר שהיה אותו היום לעומר, כהוכחה לדבריו. והנה מדוע זה כך? אמנם ספירת העומר היא מעלה גדולה אבל מה המיוחד בה שגם הגוים (בלא ידיעתם) סופרים?- ניראה שבכל שנה בימי הספירה אנו מתחדשים כמו בהתעלות לקראת מתן תורה שהיה ביציאת מצרים, אולי זהו מהותה המיוחדת של התורה '..שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו' (רש"י. שמות יט,א) וכן 'בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם' (רש"י. דברים כו,טז). אולי נרמז פעמיים (בשמות ובדברים) לומר שיש התחדשות של מתן תורה כל הזמן, ויש גם התחדשות מיוחדת בא"י בקשרה לתורה. לכן כיון שיש התחדשות בקשר לתורה, אז זה משפיע גם על ההכנה לקבלת תורה מחדש ע"י ימי הספירה כאילו ממש אנו קשורים למעמד ההוא. לכן חל מצד העולם 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) לכן אולי יש בעולם יראה בקשר להתחדשות עם התורה בזמן זה (ולכן אולי זהו זמן של דין [ולכן מתו בו תלמידי ר"ע ושאר צרות שהיו בו]) ולכן כל הבריאה מחכה ביראה לחיבור בנ"י עם התורה, ולכן סופרים כולם את ספירת העומר, שהיא הספירה לקראת קבלת תורה (בזמנם ובכל דור) שכולם מצפים לזה כדי קיום העולם. שגם אחרי מתן תורה 'והא"ר אלעזר: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי"' (פסחים סח,ב) שההתחדשות בקשר לתורה היא תמידית, (ולכן מתחדשים חידושי תורה) ולכן אותו קיום של העולם בסיני חל תמיד בקשר לתורה (ולא שכיון שקיבלו אז בזה ניגמר). והנה דוד המלך ניפטר בשבועות 'א"ר יוסי בי רבי בון: דוד מת בעצרת' (יר' חגיגה ב,ג) [וראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', שמשמע שלבבלי לא מת בעצרת]. ניראה שדוד נולד וניפטר בשבועות, כיון שיש בו חיבור מיוחד לתורה, שזהו שדוד ביקש '..אמות בערב שבת. אמר לו: (תהלים פד, יא) "כי טוב יום בחצריך מאלף" טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח' (שבת ל,א) שלכאורה מה הקשר בין הקרבנות לתורתו של דוד (הרי מדובר כאן על שימות ושלמה ימלוך, ועדיין המקדש לא קיים)?- ניראה שזה מטעם ש'"האתה תבנה לי בית" וכתיב: "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת" כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא!... דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני" ואין "לפני" אלא קורבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמרו לו: והרי יפה? א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו”.' (ילקו"ש נ"ך רמז קמ"ה). הרי שמלחמותיו כקרבנות, וידוע בשם החיד"א שר"ע היה בשער החמישים, יותר ממשה שבשער מ"ט, כיון שר"ע מסר נפשו על התורה. מימלא ניראה שאף דוד היה כעין זה, ולכן תורתו היתה גדולה יותר משל שלמה, ולכן משווה הקב"ה בין תורתו של דוד לקרבנות שלמה, שתורת דוד כעין קשור בקרבנות, ומעלתו גדולה יותר בתורתו. וזה אולי ההבדל בין משה שהיה מוסר התורה שבכתב, שהיא עליונה, לבין ר"ע שהיה עיקר תורה שבע"פ, שהיא התחתונה, שמחוברת לעולם, ולכן שייך בה מסירות נפש בהקרבת הגוף, כמו שהתגלה אצל ר"ע. כך דוד היה מלך ישראל שמלך ברחבי העולם ע"י כיבושיו, שמלחמותיו משפיעים לקדושתו, ובכך קישר את כל העולם לקדושה שתחתיו (כמלך). ולכן גם כשיבוא המשיח '..בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב) שכמו דוד גם המשיח קשור למלחמות, שבכך כופה קדושה גדולה בעולם. לפי זה יובן שיש מעלה מיוחדת בתורה בהקשר לדוד ולא"י (שמצוות מלך זה מהכניסה לארץ, וכאן מולך. ומא”י מתקנים כל העולם) לכן הוא נולד וניפטר בשבועות שיש בו מעלה מיוחדת בהתחדשות התורה ותיקונה בעולם. לכן אדם הראשון נתן מחייו לדוד: '"כי שמחתני ה' בפעלך" - אמר אדם: שמחני הקב"ה והכניסני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר: "ימים על ימי מלך תוסיף" (ילקו"ש תהלים צב. [רמז תתמג]) שמרומז כאן עניין המלכויות, ומלכות דוד, וחיים מאדם הראשון, וגן עדן. כיון שאדם הראשון הוא שורש הבריאה, והעולם לעתיד יתוקן כגן עדן, וזה ע"י מלכות דוד (להבדיל משאר המלכויות בעוה"ז) שימלוך בסוף. לכן חייו מאדם הראשון, כשורש תיקון העולם, וזה קשור למלכותו והפלת מלכות הגוים שבעולם, שזה במלחמה לעתיד לפני בא המשיח (ואצל דוד היה כעין זה ולכן כבש את העולם). אולי לכן יש בתורה פעמיים עניין התחדשות בתורה, כמו שאמרנו שאחד על כלל התורה, כאצל משה, ואחד בקשרה לא"י (שמשה לא נכנס לא"י) [שמובא בפס' הביכורים שאומרים בארץ] כתורה בשלמות מעלתה בשער החמישים כר"ע בא"י, שאולי גם התגלה כך אצל דוד. ולכן כל הבריאה כולה קשורה לספירה כמצפה להתחדשות הבריאה בחיבורה לתורה, בשלמותה, כמתגלה אצל דוד (אם כר"ע) שזה מתקן את כל העולם הזה התחתון הגשמי, וכל הבריאה מייחלת לזה, גם הגוים בשורשם (בלא שידעו זאת) ולכן גם אצלם מתגלה הספירה מטבעם בלא ידיעתם, בצפיה לתיקון כל הבריאה כולה, שאז היא תהיה כמו שעיקר בריאתה להגיעה לשלמות, שלזה ניבראה.