כפי הראוי ליום חגה של תורת הנסתר, יש להתחקות אחר הנקודה הפנימית של היום שכל הגילויים נובעים ממנה.

מובא בספרים הקדושים שיש רמז לל"ג בעומר בתורה מדברי יעקב אבינו בזמן כריתת הברית עם לבן (בראשית לא, נא-נב):

את הרמז למדו מהמילים: "עֵד הַגַּל הַזֶּה" - גַּל הוא רמז לל"ג בעומר, וצריך להבין מה הקשר בין פסוק זה ובין ל"ג בעומר. ברור הוא שאין כוונת הדברים רק לרמז בעלמא, אלא שטיבו ומשמעותו של ל"ג בעומר טמון בפסוק זה.

וכדי להבין עניין זה יש תחילה להבין את משמעותה של ספירת העומר בכלל. כתב בספר החינוך (מצוה שו):

"משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה... והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם, יותר מן החירות מעבדות... ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו".

מבואר בספר החינוך שספירת העומר מבטאת את העלייה וההתקדמות מיציאת מצרים ועד מתן תורה שהיא העיקר החשוב. והנה ברור הוא שאין מדובר בסתם מעבר אלא בעלייה הדרגתית שאותה עוברים בני ישראל מהדרגה שבה יצאו ממצרים ועד לדרגת עם ולדרגת נבואה, אליהן הגיעו במתן תורה. אם כן כל יום ויום בספירה הוא בעצם ציון להתקדמות והתעלות.

אך אין מדובר בסתם התקדמות. ספירת העומר בנויה על יסוד של שבעה שבועות שמקבילה לשבעת ימי בראשית. בשבעה ימי בראשית יש עלייה והתקדמות מהתוהו ובוהו ועד מדרגת השבת, שהיא מעין עולם הבא. שבעת ימי בראשית בנויים בעליות מדרגה:

יום ראשון: אור וחושך - הדברים הגולמיים ביותר.

יום שני: שמים וארץ – דומם.

יום שלישי: עשב השדה – צומח.

יום רביעי: שמש, ירח וכוכבים - דברים גשמיים נעלים יותר.

יום חמישי: דגים ועופות - בעלי הנפש החיה הנחותים בדרגותיהם.

יום ששי: חיה, בהמה, ועל כולם האדם - נפש החיה במדרגה הגבוהה יותר.

שבת: הרוחניות השמורה לאדם ולעליונים, לצד הרוחני שבאדם.

כנגד ימי הבריאה גם בעם ישראל תחילת הבריאה היא בהופעה א-להית מופלאה המקבילה ל"ויהי אור" ביום הראשון של הבריאה - הפרדת האור מהחשך היא הפרדה פיסית של ישראל ממצרים.

היום החמישי בבריאת העולם הוא התחלת בריאת נפש החיה, דהיינו התחלת בריאת הרוחניות ששיאה הוא בבריאת האדם ביום השישי. ובאור זה צריכים אנו לראות את ימי ספירת העומר שהם בריאת עם ישראל, כאשר כל שבוע הוא מקביל לימי הבריאה, הווי אומר שבשבוע החמישי לספירה אז מתחילה בעם ישראל הרוחניות, הנפש חיה שבו, הוא השבוע החמישי שבו חל ל"ג בעומר.

ה"שם משמואל" מסביר שלאחר יציאת מצרים - השפעתה הרעה של מצרים על עם ישראל הלכה ופחתה, ובל"ג בעומר פסקה לחלוטין, ומאז מתחילה העלייה וההתקדמות במדרגות הטוב בלבד עד שבועות.

הרב צבי הבר, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il

הרב יוסי שטרן, ראש ישיבת ההסדר עכו, מתוך האתר: www.yakko.co.il