"...וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" וגו' (ויקרא כה,י). שנת היובל נקראת "יובל", מדוע?- '"יובל הוא" - שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה, ומה שמה? יובל שמה, על שם תקיעת שופר' (רש"י). הרי שיובל נקרא ע"ש תקיעת השופר. '..ולפי דעתי לא קראו הכתוב יובל על התקיעה...אבל אמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה שיהיו כולם בני חורין לדור בכל מקום שירצו. ואמר "יובל היא" שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו יובילוהו רגליו מרחוק לגור' וכו' (רמב"ן). הרי שיובל נקרא ע"ש שמובל ברגליו לביתו. ועוד מביא הרמב"ן: '...ועל דרך האמת "דרור" מלשון "דור הולך ודור בא", וכן "יובל" שישוב אל היובל אשר שם שרשיו והיא תהיה לכם', ופירט רבנו בחיי: 'יובל היא - ועל דרך הקבלה מלשון "ועל יובל ישלח שרשיו”, וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסיבה הראשונה. ולכך נקרא היובל בשם "דרור" כי הוא היובל אשר שם שורשי הדורות והנבראים כולם, כי משם נאצלו בבריאת עולם, שנאמר "בראשית ברא אלקים”', שיובל הכוונה מקורו בבריאת העולם, שכל הבריאה חוזרת למהותה. (וראה ב'הקדושה והטהרה' - "בהר". למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). והנה ההבדל בין רש"י והרמב"ן ניראה שהוא כבר נעוץ בחז"ל: 'ת"ר "יובל היא" אע"פ שלא שמטו, אע"פ שלא תקעו. יכול אע"פ שלא שלחו? ת"ל "היא", דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: "יובל היא" אע"פ שלא שמטו, אע"פ שלא שלחו. יכול אע"פ שלא תקעו? ת"ל "היא"... אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: זו דברי ר' יהודה ור' יוסי, אבל חכמים אומרים: שלשתן מעכבות בו. קסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו' וכו' (ר"ה ט,ב). אמנם להלכה הכל מעכבים (כחכמים), אבל מזה שחלקו ר' יהודה ור' יוסי על מה מעכב ומה לא, סימן שראו בזה את עיקר היובל. מימלא רש"י יסודו בדומה לר' יוסי, והרמב"ן יסודו בדומה לר' יהודה. ודברי הקבלה ניראה שיסודם לגמרי כחכמים, שאין מקום לחשוב מטעם המצוות שביובל. אולי אפשר לומר שיובל הוא מלשון יובל מים, כפס' (שהביא רבנו בחיי מהקבלה) “והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו" (ירמיהו יז,ח) שהיובל הוא כמו ערוץ מים, ו'אין מים אלא תורה' (ב"ק פב,א). שזהו שהפס' בירמיהו מזכיר את הפס' בתהלים: “והיה כעץ שתול על פלגי מים" (א,ג) שמדבר על "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (א-ב). שהיובל מרמז על הקשר לתורה, שכך הוא לומד תורה ומתרחק מרשעים, ויחד עם זה הוא עם אמונה בה' ולא חושש מה יקרה בדרך הטבע, בזמן שלא עובד, ומשלח עבדיו וקרקעותיו, שזהו פס' קודם בירמיהו "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". שזה מעלת הקדושה ביובל, שהתורה מתגלה במלאה בעולם ביובל. וכך נירמז בזמן מתן תורה "במשך היבל המה יעלו בהר" (שמות יט,יג) '"במשוך היבל" - כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול וכיון שאסתלק הם רשאין לעלות. "היבל" - הוא שופר של איל שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה' (רש"י). שבמתן תורה היו קולות שופר שרמזו על התורה '..אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר" וגו' "ויהי קול השופר" וגו' "והאלקים יעננו בקול”.' (ברכות ו,ב). הרי שהחשיבו את התורה, ודבר ה' ("יענהו בקול") יחד עם הקולות שופר, שקשורים לתורה במהותם, שזהו שופר אילו של יצחק, שמסר עצמו על רצון ה', ויסוד זה קיים בפנימיותנו, ואנו באים לתקן את העולם ע"פ רצון ה' שמתגלה בתורה. כך באה שנת היובל ומגלה את מסירותנו המושלמת לה' ולתורתו, ואת בטחוננו בעשיית ה' בעולם. וזהו מעלת היובל שמתחברים למעלת התורה בשלמות בהתגלותה בעולם כמו שהיה בזמן מתן תורה (לפני העגל). שאנו מתחברים לתורה שנימשלה למים בחיבור ישיר כמו יובל מים שמגיע עד אלינו. לכן "יובל" בגימטריה 48, כנגד 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' (אבות ו,ו) שביובל אנחנו מתחברים לתורה בשלמותה, כמו שקיימנו בשלמות את קנייני התורה, ועוד ניראה שמתוך מעלת וקדושת היובל אנו נעשים בעלי קנייני התורה כמובא באבות (שמידותינו נתקנות ומשתלמות לאותם מח קנייני התורה שבאבות). לכן אחרי עניין היובל נאמר "ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח" (כה,יח) שכיון שנעשה מצוות היבול בשלמות כראוי, מתחברים לתורה בשלמות, ואז מגיעים ל"ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם" וזוכים ל"וישבתם על הארץ לבטח, ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע" וגו', שכיון שמכח הארץ הגעתם למעלה זו לכן השכר מתגלה בארץ.