מה כתוב בתורה – פרשת אמור

פרק כ"א: טומאת הכהנים

ה' ציווה את משה, אמור לבני אהרן הכהנים

אל תטמאו למתים, וזאת עליכם להפנים:

רק לקרובים אליכם תטמאו, כגון אב ואם

בן, בת , אח ואחות  בתולה, רק להם.

גם באבלכם לא תגזימו בגינונים

הרי אתם וצאצאיכם משרתים ככהנים,

מן המקדש אסור לכם לצאת

כי שמן אלוהים עליכם - בכל עת.

אם כהן יהיה בו מום או שבר

לעולם לא יעבוד במקדש, עד הקבר,

כהן עם מום – את הקודש מחלל,

אמר משה לכהנים בפני בני ישראל.

פרק כ"ב: עבודת כהן טמא

אם כהן יטמא והוא צרוע או זב

ינזר מן הקדשים ואת עבודתו עזב,

בערב יטהר, במים ירחץ, ישוב לעצמו

יחזור לאכול מן הקודש את לחמו.

זר מן הקודש לא יאכל, לבלתי חטוא

אלא אם הוא עבד קנוי או יליד ביתו,

ואם אכל בשוגג – קנס עליו ישית

יתן לכהן מאכלו, בתוספת חמישית.

קרבן נדר ונדבה

קרבן נדר או נדבה יהיה תמים וזכר

ללא מום, לרצונכם ומן המובחר,

כך בעולה, ובזבח השלמים

תמיד הקרבנות יהיו תמימים.

ולד בהמה יזכה מאמו לשבעת ימי חום ,

לא תשחטו שור או שה ובנו באותו יום,

אם נשחט לזבח תודה יֵאָכל מיד

ובכך נקדש ה' בתוך בני ישראל לעד.

פרק כ"ג: מועדי ה'

ה' ציווה למשה לומר לבני ישראל

'אלה הם מועדי' – מקראי קודש קבע האל,

ששה ימים יעבדו ובשביעי – שבת

כל מלאכה לא תעשו, כל בן וכל בת.

בחודש הראשון – פסח, שבעה ימים אוכלים  מצות

מקצירת העומר – יש לספור שבעה שבועות,

בו ביום תביאו לחם חמץ, בלי איחורים

זהו חג השבועות, הוא חג הביכורים.

בחודש השביעי, מיד בראש חודש

זכרון תרועה - מקרא קודש,

גם בעשירי בו – יום הכיפורים,

יום תענית לכל, בו חטאינו מתכפרים.

בחמישה עשר בו – חג סוכות לתפארת

ביום הראשון חג ובשמיני – עצרת,

שבעה ימים שמחים עם ארבעת המינים

כך יֵדעו ישראל כי ה' אתנו היום ולפנים.

פרק כ"ד: המנורה והחלות

בני ישראל צוו להביא שמן זית זך

אותו הכהן מדי ערב במנורה ערך,

שתים עשרה חלות יאפה כל שבוע

אותם יאכלו הכהנים באופן קבוע.

דין מקלל השם

שני אנשים רבו, האחד צעק מגרונו

הוא קילל את השם ולא ידעו מה דינו,

ה' ציווה שכל העדה בו אבן תשַגר

משפט אחד יהיה לאזרח ולגר.