בהגדה אומרים: 'ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא. שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ, לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול”.' מביא על זה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'הגדה של פסח- לזמן הזה' (עמ' 86-89) הסבר מה העניין שה' מבקש ממשה בלשון בקשה שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב: '(שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם" וגו' אמרי דבי ר' ינאי: אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם" וכו' (ברכות ט,א) ראה שם בהרחבה. על השאלה מה העניין שבגלל אברהם חשוב לקחת את הרכוש, וכי בלי זה לא היה ה' מוציא את בנ”י עם ממון כמו שהבטיח? מביא את 'הכתב והקבלה' שמעמיד שאין הכוונה לרכוש גשמי, ממוני, אלא לרכוש רוחני: 'ומוכרחים אנו לומר כי אחת דיבר אלוקים שתים זו שמענו, ואף שדברים כפשטן בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היה תכלית המכוון בשעבוד'. מימלא לא על זה היתה ההבטחה, אלא שכיון שאדם יכול לטעות ולחשוב שמדובר על רכוש פיזי לכן מבקש שיקחו את ממון מצרים. אולם לכאורה זה קצת דחוק, שהרי פשט 'לא קיים בהם' משמע שזהו ההבטחה עצמה ולא טעות של אנשים, שאחרת יאמר 'שלא יאמרו' שיתפרש על טעות של אנשים? וגם פשט הפס' משמעו ממון?- לכן ניראה לומר את הטעם שמובא בחסידות בשם היהודי הקדוש (מפשיסחא) שהממון קשור לקדושת האדם, ולכן היה חשוב לאברהם שיצאו ברכוש גדול שזה היה הממון המגיע להם, לכן קשור לקדושתם ולא ראוי להשאירו במצרים. מימלא יכלו בנ"י לוותר על ממונם, כמו שממשיכה הגמ' 'אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין, ונותנין לך ממון הרבה. ואומר להם: בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום' (שם) מימלא כיון שלא רוצים כרגע לחשוב על הממון יכלו לוותר על ממונם, והיו יוצאים עם ממון מרובה ע"י מי שהיה רוצה לקחת. לכן אומר ה' שלאברהם חשוב שיצאו ברכוש גדול, שדורש את מלא הסכום הממוני הראוי על שנות העבדות (שלכן מדגיש 'ועבדום..קיים בהם, ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם' שלא מוכן לוותר על שום ממון הראוי להיות קשור לקודש, שמגיע להם על עבדותם) שאת זה מצד ההבטחה לא היה חייב לקיים, אלא רק שיקחו מי שירצה וכך יקחו הרבה ממון "רכוש גדול", אלא שמצד 'אותו צדיק' מעלתו של אברהם שדורש את הקדושה כולה (בהיותו צדיק) ע"פ מה שמגיע על כל העבודה (צדיק מלשון צדק- הממון המגיע להם בצדק מעבודתם) שלזה צריך חדרבן שיקחו כמה שיותר, ולכן על ההפרש של הממון שיקחו הרבה יותר (רכוש גדול מול רכוש עוד יותר גדול) זה נעשה בשל דרישת אברהם. ואולי אפשר לומר טעם נוסף, שביציאת מצרים הצטוו על שחרור עבדים: 'דא"ר שמואל בר רב יצחק: (שמות ו) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים' (יר' ר"ה ג,ה) ומסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “משפטים") שבזכות מצוה זו זכו לצאת ממצרים, והיא קשורה עם הדיבור הראשון בדברות "אנכי ה' אלקיך" שאנו עבדי ה' בלבד, ראה בדבריו. מימלא ע"פ זה אולי אפשר לומר שזה מה שהיה חשוב לאברהם, שמביא מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א (שם) מדוע היה חשוב שיקחו את ממון המצרים: 'לא תלכו ריקם- כאן רמז ה' משפט עבד עברי דכתיב בו לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו' (אור החיים [שמות ג,כא]. וכן פרשו החזקוני ורבנו בחיי). ע"פ זה לכן בא אברהם וטוען שכיון שיש קשר בין יציאת בנ"י ושחרור עבד עברי,שמתדבקים במצוות שחרור עבד עברי וזה יסוד גאולתם ומתקשרים בזה לתורה ואמונה, אז יש חשיבות שהשחרור יהיה ע"פ הדין כמה שיותר קשור בדיני עבד עברי, ולכן שישתחררו עם הממון כמו בדיני עבד. וזהו שהגמ' מקשרת בין הבקשה שישאלו ממון לדרישת אברהם שיתקיים שיצאו ברכוש גדול, שטוען "ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם' שהיציאה ברכוש קשורה לעבדות, שטעמו שחרור כעבד, וצ"ל שעניינו בקישור לקדושה בכך (ולכן קורא לאברהם 'אותו צדיק' לשון צדקות, שמצד הצדק מגיע להם הכסף כמו כשמשחררים עבד, וגם לשון צדקות הקשור לקדושה). מימלא ע"פ זה אמנם היו יוצאים ברכוש גדול של מה שהיו לוקחים, אבל בשחרור עבד יש מצווה לתת בשפע כשבזכותו התרבה ברכה: '...אם כן מה ת"ל "אשר ברכך"? הכל לפי ברכה תן לו' (קידושין יז,ב) 'אם נתברך הבית בשבילו הרבה תוסיף על הענקו' (רש"י). מימלא היה מתקיים שהיו יוצאים ברכוש גדול ע"י שהיו בנ"י לוקחים מי שרוצה, אבל בא אברהם ורוצה שיקחו הרבה כמו בשחרור עבד, שע"פ ברכתו צריך להעניק ומימלא כיון שמצרים העבידו את בנ"י ודאי שהתרבה מאוד ממונם, ולכן ראוי לתת הרבה מאוד כמה שאפשר, ולכן על טענה זו של אברהם מצד מעלת שחרור עבד ביקש ה' שיקחו כמה שיותר, ולכן מעמיד ה' שיבקש מצד טענת אברהם שרואה בכך קשר לדימוי מלא לשחרור עבד (ולא מסתפק בעצם היציאה ברכוש גדול היחסי, או שיהיה דומה להענקת עבד שיקחו ממון, אלא דורש דיומי מלא לדיניו ולכן כולל גם את החלק של ריבוי הענקה לעבד ע"פ ברכתו). עוד ניראה לומר שה' בא להרגיע את משה, שהנה ה' אומר 'שלא יאמר אותו צדיק' מה פתאום מתבטא כאן בלשון צדקות, ולא רק 'שלא יאמר אברהם'?- אלא שמשה קצת נירתע מלקחת את ממון מצרים שניראה כמעשה שלילי- כגזל (כמובא ב'עין יעקב') שלכן היה צריך לצוותו בלשון בקשה. לכן מדגיש ה' למשה שיבקש מבנ"י שיקחו כדי שאברהם 'אותו צדיק' לא יתלונן שלא יצאו ברכוש גדול, שבא לומר למשה שאין זה כאן מעשה שלילי, אלא מצד הדין והצדק זה מה שראוי להעשות, שכך אברהם ראה זאת, שלכן לא אמר כלום כשנאמר לו שיצאו ברכוש גדול, כך שמוכח שסובר שזה דבר ראוי לקחת את הממון (מהטעמים שמובאים ברבותינו כמו שמביא מרן הגרח"ד שליט"א) וזהו שאומר שאברהם לא יתלונן, לא שבלי זה לא היה ראוי שיצאו ברכוש גדול כמו שהבטיח לאברהם, אלא שבא להרגיע את משה ולזרזו לצוות את בנ"י שיקחו כמה שיותר ממון ויראו זאת בצורה חיובית, שכך ראוי וחובה לעשות, שבלעדי זה אפילו יש לאברהם הצדיק מקום ליתרעם על כך. אולי אפשר לומר בנוסף שבא לרמוז למשה על עניין ההוצאה עם ממון, שזה קשור באברהם אבינו הצדיק. שאבותינו (ובפרט אברהם) ראו את מטרת חייהם בהפצת שם ה' בעולם (כמו שמביא מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "וירא" אות א. ועוד..) מימלא מה שעומד לנגד עיני אברהם זהו הפצת שם ה' בעולם, וזהו צדקותו בעולם, והנה בנוהג שבעולם הוא שכשאדם הוא עני או בזוי אז האנשים לא רואים בו חשיבות ומקור לחיקוי. ולכן בא אברהם וטוען שבנ"י יהיו במעמד שפל מאוד של "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" ומימלא באותו זמן יהיה ריחוק גדול מקידוש שם ה' בעולם. כנגד זה בא "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" שהדין שנעשה במצרים, במכות מצרים, היה קידוש שם שמים גדול, שבו התגלה ה' בעולם, ובפרט ניסתרו הדעות הכופרות בה' (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' 'דצ"כ..' למרן הגר"ח דרוקמן שליט"א) שזה היה כעין תיקון לחילול ה' שהיה בזמן גלות מצרים, שהתגלה שהוכו כנגד מה ששיעבדו את בנ"י (ראה בילקו"ש רמז קפ"ב). בנוסף לזה גם יציאת הרכוש גורמת לקידוש השם, שבנ"י הוציאו כנגד מה ששיעבדום, שלא ברחו כמסכנים אלא יצאו ברכוש כ"ך גדול עד ש'"וינצלו את מצרים" א"ר אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור"ל אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים' (ברכות ט,ב) שניצלום כ"ך עד שראו בזה את מעלת בנ"י שכעין הכו בכך את מצרים בחזרה, ניראה שלכן התבטאו במצודה ומצולה, שזה לעוף וזה לדג, כרמז שזה גרם שיתפרסם בעולם שבנ"י רוקנו את מצרים, זהו כמו עוף "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י,כ) ובכך יסתם טענותיהם של הגוים, שדיברו וחיללו בדבריהם את השם על היות בנ"י במצרים, שעכשיו ניסתמו טענותיהם כדג ששותק. מימלא לכן היה חשוב שבנ"י יקחו את הרכוש הגדול כדי להראות לעולם את הכאתם הגדולה של המצרים, ובכך לעשות קידוש השם גדול. ויחד עם זה בהיות לבנ"י ממון רב באופן טבעי האנשים יראו בבנ"י עם מכובד, ובזה תהא שורש להפצת שם ה' בעולם, להיפך מהחילול שהיה בהיותנו עבדים עניים מרודים ומעונים. לכן היה חשוב מאוד לאברהם שבנ"י יצאו ברכוש גדול, שתיקון לזמן הגדול. מימלא ע"פ זה מובן מה ההבדל בין סתם יציאת בנ"י עם ממון רב, לבין טענת אברהם, שלעניין יציאה ברכוש רב, גם הרבה רכוש יספיק כדי להחשב יציאה עם כסף כראוי ברכוש גדול, אבל לשיטת אברהם שרוצה בקידוש השם והפצתו כמה שיותר, צריך להגיע עד מעמד של ריקון מלא של מצרים (ולכן בגמ' מופיע זה לאחר זה). ועוד שיש עניין: '"וישאלום" א"ר אמי: מלמד שהשאילום בעל כרחם. איכא דאמרי: בעל כרחם דמצרים. וא"ד: בעל כרחם דישראל. מ"ד בעל כרחם דמצרים.. מ"ד בעל כרחם דישראל, משום משוי' (ברכות שם) שמראה כמה מצרים פחדו מבנ"י שנתנו בעל כורחם (של המצרים) ונתנו כמה שיותר (שמקשה על בנ"י) שזה מראה את כניעתם הגמורה של האומה שהיתה מעצמת כח הע"ז בעולם, ולכן בזה נעשה קידוש השם אדיר, בלקיחת הממון עד עשייתם כמצולה ריקה.