מידי שנה מופיעות חוברות עדכנית של תרופות כשרות לפסח הנערכות ע"י צוות של רוקחים וכימאים יראי שמים. האם יש להתייחס אליהן כרשימת מוצרי מזון? ומה עושים כאשר התרופה הנחוצה איננה מופיעה ברשימה?

עקרונית, כל דבר הנכנס לפה צריך להיות כשר כל השנה ובפרט בפסח בו מתווספים איסורי חמץ. הנחה זו נכונה ומוסכמת לגבי תרופות שיש להן טעם, כגון סירופ או גלולות מציצה – שאם יש בהן תערובת חמץ הריהן אסורות, ורק לחולה שבסכנת חיים, והתרופה מצילה אותו ואין לה אלטרנטיבה – מותר. ברם, רוב התרופות ניטלות בבליעה והן חסרות טעם ואף מרות: כדורים, קפסולות וטיפות, וכן משחות וחומרים חיצוניים שאינן ניטלות בבליעה. ברובם המוחלט של התרופות, אין בחומר הריפוי שום מרכיב ממיני הדגן, אולם לעתים רחוקות עלולה להיות בעיה במרכיב הציפוי המגבש את החומרים, המופק מעמילן. באלה העלו הפוסקים סברות להיתר גם ללא שלילת חשש חמץ:  א.העמילן, גם אם עשוי מדגן, נפסל מאכילת כלב במהלך הייצור ובכך פקע ממנו שם של חמץ ומותר אפוא גם בהנאה ב."אחשביה"? -ה"חשיבות" הניתנת לתרופה אינה על החמץ שבה, שכן תפקיד העמילן רק בגיבוש החומר לגלולה, וזה הטפל (חזו"א, אג"מ) ג.העמילן מופק מקמח שלא הספיק כלל לתפוח והריהו "חמץ נוקשה" שאין בו איסור דאורייתא לרוב הפוסקים  ד.גלולה העומדת לבליעה ואינה ראויה ללעיסה, איננה נחשבת כאוכל וכדרך אכילה אלא כהכנסת חומר כלשהו לגוף באופן הקל -דרך הפה (הגרשז"א).

לאור כל זאת יש לפקפק בצורך ברשימת תרופות שאין בהן טעם. אך בשל הזהירות היתירה הננקטת ע"י ישראל קדושים בהלכות הפסח, נוהגים רבים לחשוש לשיטות מחמירות ולהקפיד, ורצוי הדבר בעיני ה'. אולם, בחולה ממש, אף שאינו בסכנה, והתרופה נחוצה לו ואין לה אלטרנטיבה, אין צורך ולהימנע מליטול תרופה גם  אם אינה מופיעה ברשימה. ובתרופות טעימות שאינן מופיעות ברשימה אסור להשתמש (למעט פיקוח נפש) ויש לבערם או למכרם לגוי, שהרי חל עליהם גם איסור "בל יראה ובל ימצא". בשטר המכירה, יש סעיף המציין שהגוי מרשה לזקוקים לכך ליטול מהתרופות הנמכרות לו.