"וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יאכַל בָּשָׂר"

אכילת בשר הותרה לבני נח אחר המבול. לישראל הותרה אכילת בשר, אך בהגבלות רבות: רק מינים מסוימים, לא טריפות, לאחר שחיטה כהלכה ונטרול הדם (מליחה), בהפרדה מחלב, ובתקופת המדבר רק ע"י הבאתו כקרבן שלמים. אבל אין להסיק מכאן ש"בקושי הותרה אכילת בשר" כי ידוע שברגל ובמועד "אין שמחה (במקדש) אלא בבשר" (פסחים,ק"ט,א) והרמב"ם הבין שזה תקף גם בזמן הזה למרות שמדובר בבשר חולין (יו"ט,ו,י"ז). וכן בסעודת פורים סוברים רוב הפוסקים שיש מצווה לאכול בשר, ואולי אף חובה (ראו ערוה"ש,תרצ"ה,א)

בברייתא (פסחים מט,ב) אומר רבי: "כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר..."  -האם אכילת בשר רצויה אפוא בעיני הקב"ה?

חסידי הצמחונות הדוגלים בהינזרות מאכילת בשר מביאים טיעונים לשיטתם: 1.לא מוסרי להרוג בע"ח 2.אכילת בשר גורמת להשפעה שלילית-בהמית על האופי 3.תזונה לא בריאה –עודף כולסטרול ושומנים 4.יש ערך בסיגוף התאווה.

ויש תשובות על כל אחת מהטענות הללו: 1.הקב"ה קבע לנו בתורתו מה מוסרי ומה לא. ביסוד הבריאה עומדת שליטת האדם על כל הרמש הרומש, כולל שחיטתם ואכילתם, ולכך נוצרו. כאשר הכול נעשה לפי הדרכת התורה –אין כל בעיה. 2.זה אכן אחד ההסברים שכתבו המפרשים לאיסור לאכול מיני חיה בהמה ועוף האסורים, שטבעם קשה ומליד תכונות רעות. אולם מה שהתירה תורה –אין לחשוש 3.אכן אין להפריז באכילת בשר אבל יש ערכים תזונתיים גם בבשר –כגון B12 ושומנים הנצרכים לגוף. 4.הסגפנות אינה דרך לרבים, ובפרט בעידן המודרני. עינינו הרואות שהדרך להגיע לדבקות בה' ולרוממות הנפש ושמחה אינה בד"כ דרך סיגוף ושבירת התאוות, אלא מתוך זיכוך וקידוש החומר.

המקובלים, ובעיקר האר"י וע"פ הזוהר, ראו באכילת הבשר תיקון והעלאת ניצוצות. לכן דווקא מי שעוסק בתורה ראוי לאכול בשר, ולא מי שאכילתו באה רק מתוך תאווה. הרב קוק זצ"ל ב"חזון הצמחונות והשלום" הסביר שבשל ירידת הדורות והיצרים שבאדם התירה התורה אכילת בשר כדי לעדן את התאוות השפלות. לסיכום: מותר להיות צמחוני אך אין לראות בכך המלצה גורפת. "עבדו את ה' בשמחה"!