מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא ב"לזמן הזה" שיש למצוא מקור וסמך למנהג להתחפש בפורים, כיון שגם בנס פורים היתה התחפשות: אסתר התחפשה (שלא אמרה עמה, והתחפשה כאילו היא ידידתו של המן שלכן הזמינה אותו למשתה) אליהו התחפש (חרבונה) עם ישראל התחפשו (שלא השתחוו לצלם אלא לפנים) והקב"ה התחפש (שכביכול בנ"י בסכנת השמדה, וכן מתחבא במגילה- שלא מוזכר) [ראה שם]. אולי אפשר להוסיף שישנם מסיבות תחפושות גם בשאר העמים, ולכן גם אצלנו כשבאו לבטא את השמחה הגדולה בפורים, עשו זאת ע"י תחפושות. אבל עם דגש, שלהבדיל מהגוים שעשו זאת בשביל פריצות ועוללות (שיוכלו לזנות) אצלנו עשו זאת בצניעות, ולכן היו שהתחפשו לנשים, אולי להראות שאנו מרוחקים מזנות ולכן אין חשש לפריצות (שזהו הטעם של "לא ילבש", שכאן לא חל בשל הטעמים המובאים בהלכה, אבל זה מזכיר את "לא ילבש" כדי להראות שאנו גדורים מזנות ולכן לא חוששים). וזהו כהבדל המובא בגמ' (מגילה יב,ב) על ההבדל ביננו לגוים כמו שהתגלה במשתה אחשורוש, שמזה (הריגת ושתי) החל להתגלגל שאסתר תעלה למלוכה. עוד ניראה שבכל מקום שנאמר "מלך" הכוונה לה' ולאחשורוש (אסתר רבה ג,י) ומימלא זהו כאילו שה' התחפש והתגלה דרך אחשורוש. ועוד שבפורים זה נס דרך הטבע, ולכן זהו כעין התחפשות של ה' בתחפושת של הטבע, ואותו דבר גם אנחנו, בכל יהודי גם אם כלפי חוץ הוא חוטא בכ"ז בתוכנו אנו קשורים לקב"ה, וזהו כמו התגלות ה' בטבע (שחטאינו נובעים מהגשמי-הטבעי), וגם מרדכי נקרא יהודי ע"ש דבקותו בה' (מגילה יג,א) וגם שבא מיהודה, כך גם אנחנו נקראים כלפי חוץ יהודים בשל שבאים מיהודה, אבל בעצם תוכנו מגלה שאנו יהודים כי אנו מייחדים את שמו של ה' בעולם, וכן בא לידי ביטוי גם בפורים, שבעקבות משעה פורים הורד המסכה של "לפנים" שעבדו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש, והתגלה בנ"י שקיבלו עליהם את התורה מרצון (שבת פח,א), שזהו בנ"י האמיתיים.