בפורים שולחים משלוחי מנות כנגד האמירה של המן שבנ"י מפורדים. ניראה שאף שאר ההלכות של פורים נובעים מאותו פס', כיון שזהו מהותו של כל העניין שהיה פורים, שהמן רצה להשמיד, ולכן כנגדו נתקנו ההלכות: “ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" (אסתר ג,ח). כנגד "מפוזר" שהכוונה שהוא מפוזר בין המקומות, ומימלא אין קשר בין בנ"י, כנגד זה תיקנו משלוח מנות להראות את החיבור והאחדות שבין בנ"י. כנגד "מפורד" שזה יותר מדגיש את ההפרדה שבבנ"י, בא כנגדו מתנות לעניים, שאף לאותם שאין אנו מכירים, בכ"ז אנו דואגים לתת להם ולדאוג לפרנסתם. כנגד "דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים" אנו מחזקים עוד הלכות בדת, שזהו כלל קביעת חג פורים, שזהו הדת מול שאר העמים, וניתקן קריאת המגילה כנגד דת המלך, שכאן בא לידי ביטוי (במגילה) את המעשה שנעשה בהקשר למלך אחשורוש. או שכנגד זה שיש בו שני חלקים (דת מול שאר העמים ומול המלך) יש בקריאת המגילה, שהיא כחלק מהתנ"ך שבו חוקי ה' (דת), גם שני חלקים, שקריאת המגילה היא פעמיים, פעם בלילה ופעם ביום. כנגד "למלך אין שוה להניחם" יש את סעודת פורים שמראה את החשיבות של בנ"י, מעין סעודת המלך שנעשתה ע"י אסתר לכבודו של אחשורוש, והוא נעשה בשביל בנ"י, ולכן נחשב חשיבות למלך ע"י בנ"י, ובפרט שבו התגלה כמה באמת בנ"י חשובים לו ע"י הקשר שאסתר יהודיה. והנה נאמר כשבאה הבשורה על שבנ"י יעמדו על נפשם: “ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז) ודרשו חז"ל: '"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" אמר רב יהודה: "אורה" זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". "שמחה" זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז, יד) "ושמחת בחגך". "ששון" זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) "שש אנכי על אמרתך". "ויקר" אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). שההלכות קשורות גם בזה (וזה קשור גם לתוצאה כהפך מדברי המן, שכאן בא לידי גילוי בפס' הזה, ולכן קשור בהלכות שיוצא משניהם) שהתורה זה כנגד המגילה שנקראת כעין תורה, ונימצאת בתנ"ך. ואף מובא בחז"ל ששורשה של מגילת אסתר נעוצה עוד מהר סיני. יו"ט זה קביעת חג פורים והשמחה בו כחג, וסעודה כמו סעודת חג. מילה זה כנגד משלוח מנות, שהמילה מדגישה את עניינם של בנ"י, שזה בכל בנ"י יחד כאחד. תפילין זה "שם ה' נקרא עליך" ולכן מרמז על מתנות לאביונים שגם בו יש את שם ה' עלינו: 'אבא שאול אומר: "ואנוהו" הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום' (שבת קלג,ב) כך שדומים לה' ולכן זהו כעין ששם ה' עלינו מחיבור אליו, ולכן זה בא לידי ביטוי במתנות לעניים ברחמים וחנינה. והנה בנ"י קיבלו את התורה פעם נוספת בפורים: 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א) ניראה שזה כהשפעה מדברי המן:'אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה: תא ניכלינהו. אמר ליה: מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי. אמר ליה: ישנו מן המצות. אמר ליה: אית בהו רבנן. אמר ליה: עם אחד הן' (מגילה יג,ב) לכן קיבלו על עצמם שוב את התורה להראות את דבקותם בתורה, שלא כדברי המן. ואף יש קריאת מגילה שהיא לא מדאורייתא אבל לא כרבנן גמור, כדי לרמז על כך שערב גם את רבנן בהקשר לניתוק מהתורה בשל שאר בנ"י, ולכן כנגד זה באו רבנן ותיקנו את המגילה שכעין דאורייתא (גם במעלתה שהיא בין דרבנן לדאורייתא, וגם בכתיבתה:'...אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה' [מגילה טז,ב]). לכן חז"ל ראו במגילה קשר לנתינה מסיני, כיון שקשור בחיבור לנתינת התורה מסיני, שמחוברת המגילה כעין דאורייתא (ואף בזמן פורים הושלמה מתן תורה מרצון). ניראה שהריחוק מהתורה מרומז ב"ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" (ג,ח) שהמלך הוא הקב"ה (כעין '"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם'. מגילה טו,ב. ובמפורש באסתר רבה ג,י), שכעין שלא עושים את התורה ולכן לא שוה לה' קיום בנ"י. והמן טען שאנו מפוזרים בכל העמים והמדינות, לכן הדגישו את א"י ע"י מוקפות חומה מימי יהושע בן נון, שבאמת מקומם של בנ"י הוא בא"י ולא בשאר העולם, ועוד שהמן רצה להשמידנו בהיותו מעמלק, ואנו מצווים להשמיד את עמלק שרדפנו, ומצוה זו היא מכניסתנו לארץ: 'וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ... ולהכרית זרעו של עמלק' וכו' (סנהדרין כ,ב) לכן נתנו כבוד לא"י בהקשר לעניין פורים ששורשו מחיית עמלק (והמוקף חומה היחיד שברור לנו שזה מיהושע זה ירושלים, כרמז למלך שמעמידים לפני מלחמת עמלק). והמגילה נקראת כאגרת להראות שאע"פ שה' כביכול לא ניראה בכל חלק בניפרד, אם יאחדו את הכל יראו שה' מסתתר בין החלקים, שכך היה בסיפור שניראה שהכל טבעי ורגיל, כאילו אין יד מכוונת, לכן נקרא כאגרת שכשכל חלק ניראה בניפרד לא רואים את יד ה', אבל בסה"כ מי שיביט בהכל יראה את יד ה', ולכן ניקרא מתחילה ועד סוף ולא למפריע, כדי להראות שהיה כאן יד ה' שגלגלה את הסיפור ולא מקרים שקרו במקרה וכך חצרו הכל, אלא הכל מתוכנן מראש שכך ילך ויתפתח. וכן אולי כנגד דברי המן: '...שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך- מפוזרין הם בין העמים. שמא תאמר אית הנאה מינייהו- מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות. ושמא תאמר איכא מדינתא מינייהו- ת"ל "בכל מדינות מלכותך" (מגילה יג,ב) לכן כנגדו המגילה היא אחת, ומקופלת כמחולקת, ובסה"כ מוליד את גילוי ה' הנסתר.