מהו ההבדל בין הבבלי והירושלמי?

מיד ﬠם חתימת המשנה ﬠ"י ר' יהודה הנשיא, המכונה בפי התלמוד רבנו הקדוש, החל להתרקם אצל האמוראים מבין תלמידיו של ר' יהודה הנשיא המשך ופירוש למשנה הנקרא "תלמוד“ או “גמרא”, מאחר ונוכחו לדﬠת שאין המשנה דיה בכדי לקבוﬠ ﬠל פיה את ההלכה בתורה שבע”פ. כתוצאה מכך נוצרו שני תלמודים. האחד והראשון שבהם נתחבר בא"י ﬠ"י ר' יוחנן והוא הנקרא אצל הראשונים ,,התלמוד הירושלמי" אע"פ שלמﬠשה לא נתחבר כנראה בירושלים ﬠצמה שהיתה חרבה בתקופה זו, כי אם בטבריה, בקיסרין ובמקומות שונים בארץ. בפי הגאונים נקרא תלמוד זה תלמוד א"י או "גמרא דבני מﬠרבא”, וכן: "התלמוד המﬠרבי". התלמוד הירושלמי שבידינו הנו ﬠל ארבﬠה סדרי משנה בלבד והם: זרעים, מוﬠד, נשים ונזיקין וחלק ממסכת נדה מסדר טהרות. חסרים ממנו גמרא ﬠל סדר קדשים וטהרות. לאחריו נתחבר התלמוד הבבלי ﬠ"י רבינא ורב אשי, מהאמוראים שבבבלְ. גם הוא ישנו ﬠל ארבﬠה סדרים שלימים בלבד אם כי לא כל אותם הסדרים של המשנה, והם: מועד, נשים, נזיקים וקדשים. מסדר זרﬠים ישנה מסכת ברכות בלבד ומסכת נדה מסדר טהרות.

סוגיות הירושלמי הן ﬠ"פ רוב קצרות וממצות, לעומת סוגיות הבבלי שהן נרחבות ומקיפות
יותר. בﬠקבות הנדידה המתמדת של תלמידי החכמים מבבל לא”י וﬠקב בריחת היהודים מא”י לבבל בימי השמד בתקופות שלאחר חתימת המשנה, הוﬠברו דברי האמוראים של א"י לבבל, ושל בבל לא”י. כך שחלק מדברי האמוראים הן של א"י והן של בבל, מובאים בתלמוד הבבלי ובירושלמי גם יחד, אבל תוך שינויים גדולים הן בתוכן והן בצורה.

מﬠנין לציין את הﬠובדה שﬠל אף זאת ששפת שני התלמודים היא ארמית, הרי הארמית
של התלמוד הירושלמי קשה יותר, מקורית וקרובה יותר לדיאלקט הסורי מאשר זו של הבבלי. כמו כן מכיל הירושלמי אחוז גבוה של מילים, ואפילו משפטים יוניים, משום שהיונית שימשה בשפת הדיבור של יהודים בא"י באותה תקופה.

הפרשנות הקימת של הירושלמי

בניגוד לתלמוד הבבלי שיש לו פרשנות מוסמכת ביותר שׂהוﬠברה מפי האמוראים, הסבוראים, הגאונים והראשׁונים, כפי שׁמשׁתתף מן הפרשן הגדול, רש“י ז”ל, וממפרשׁים ראשוניים אחרים בעלי סמכות ﬠליונה לקביﬠת הנוסח והפרושׁ של התלמוד הבבלי, הרי התלמוד הירושלמי נשאר ללא פרוש מוסמך של הגאונים והראשׁונים. אם כי בידנו עדות נאמנה של שנים מחכמי צרפת, מבין תלמידיו של הראב"ד שׁבמאה ה־12 ניסו לחבר פרוש על התלמוד הירושלמי, לא נשאר זכר מפרושם זה ואין אנו יודﬠים עליו מאומה. כך יצא כי הפרשנות הﬠיקרית שלנו ﬠל הירושלמי היא מפי חכמי ישׂראל המאוחרים ביותר, מראשית המאה הקודמת. יש אמנם להﬠריך מאוד את יצירתם המופלאה והראשׁונית של שלושת הפרשנים הﬠיקריים של הירושלמי, והם הרב ר' אליהו מפילדא שחיבר את פרושׁו ﬠל סדר זרﬠים, מסכת שקלים ושלושת הבבות מסדר נזיקין. בידנו ﬠדות כי גם הגר"א מוילנא למד את הירושלמי ﬠל פי פרוש זה וﬠליו הגיה את הגהותיו הרבות. פרושו של הרב ר' דוד פרנקל בעל ה"קרבן ﬠדה" ו"שירי קרבן", שחיבר על שלשה סדרים: מוﬠד, נשים ונזיקין. והאחרון משובח פרושו שׁל הרב ר' משה מרגלית בעל "פני משה" "מראה פנים" שהקיף בפרושו הנרחב את כל התלמוד הירושלמי. ﬠליהם יש להוסיף פרושׁו של הרא"ש מסיריליאו על סדר זרעים שחלקים ממנו יצאו לאור בתקופה האחרונה ובעל "שדה יהושﬠ" עליהם יש להרחיב את הדיבור בנפרד.

הנוסח של הירושלמי

בﬠית הנוסח של הירושלמי היא אולי הקשׁה ביותר בלימוד תלמוד זה, כי ﬠקב הזנחת
התלמור הירושׁלמי במרוצת הדורות, משום שלא קבﬠו על פיו את ההלכה אלא על פי הבבלי, נשתבש הירושלמי מאוד, וﬠלו בו כמשונים, ﬠד שלﬠתים קשה למצוא את המפתח להבנת סוגיות שלמות. כבר בימי הראשונים היה נחשב הירושלמי כספר חתום, ולא היה מצוי בידי חכמי ישראל, אלא אצל יחידי סגולה בלבד. אפשר לעמוד ﬠל הבדלי הנוסחאות והשיבושים הרבים שׁבתלמוד הירושלמי מן הקטﬠים הפזורים בספרות הגאונים והראשונים ומכתבי היד הﬠתיקים, לפני כ-700 שנה, שנותרו בידינו ואשר הם המפתח הﬠיקרי לקביﬠת הנוסח הנכון והמדויק. ישנן מסכתות שלמות שׂהסתום מרובה בהן ﬠל המפורש והמובן, בﬠיקר בסדר נזיקין שׁנשתבש יותר מאשר כל יתר הסדרים.

מתוך שיחה של הרב הראשי לצה"ל ב"קול ישראל”.

-דברי מרן בעל ספר "הירושלמי המפורש" הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, הובא ב"מחניים" נז (תשכ"א).