"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו,ג) '"מדו בד" מדו כמדתו, "מכנסי בד" לכדתניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים, שנאמר (ויקרא ו, ג) "ומכנסי בד ילבש על בשרו"' (יומא כג,ב). 'ילבש על בשרו - משמע שלובש בעודו ערום שאין עליו אלא בשרו, דאי לא תימא הכי על בשרו למאי כתביה?' (רש"י). 'מניין שלא יהא דבר קודם כו'- אף על גב דגבי כהן גדול נמי כתיב בפרשת אחרי מות "ומכנסי בד ילבש על בשרו", איצטריך למיהדר ולמיכתביה בכהן הדיוט, דלא הוה ילפינן להו מהדדי כיון דחלוקים הם לכמה ענינים' (תוס' ד"ה מניין). הת"ת הקשה שבשאר מקומות בגמ' מופיע הפס' שמובא בכה"ג ולא הפס' הזה. ועוד, בתו"כ (על הפס') נאמר: '"ומכנסי בד ילבש על בשרו"- ולא רטיה על בשרו. כשהוא אומר להלן (ויקרא טז, ד) "מכנסי בד יהיו על בשרו"- שלא יהיה שום דבר קודם למכנסים' הרי שהלימוד הוא מהפס' של הכה"ג? ועוד, שגם בגמ' לומדים שלא יהיה דבר חוצץ לבשרו מהפס' "על בשרו" אז איך ילמדו לדין שהמכנס קודם לכל?- לכן הת"ת מעמיד שזה טעות סופר וצריך להיות הפס' שנאמר בכה"ג. אולם ניראה שעדיף להעמיד כגירסתנו כיון שבגמ' מופיע אחרי "מדו בד" שזה הפס' אצלנו, וכל העניין בגמ' מדובר על הנאמר כאן (שעל זה שאלו למה נאמרו במפורש) ולכן התרוץ הוא צורך הלימוד מהפס', ולכן עדיף לומר שמביא מהמשך הפס' ולא מפס' אחר. וניראה שמה שבעמ' כה,א הביא את הדרשה (שמכנס ראשון) מהפס' בכה"ג זה משום שבו זה יותר מדוייק (ש"יהיו על בשרו" משמע שרק הם יהיו ולא אחרים ולכן מדוקדק יותר) אבל זה לאו דווקא משם בעיקרו אלא העיקר בכהן הדיוט מהפס' שאצלנו, כמו שנאמר בעמ' כג. ומה שלמדו שני לימודים מאותו פס', ניראה שיכל להאמר "לבשרו" מזה שנאמר "על בשרו" למדו לרבות עוד לימוד, והברייתא לומדת מהריבוי והתו"כ מהפס' בכה"ג). או שלתו"כ היה קשה ללמוד מהריבוי הזה לבד (שהלשון "על בשרו" עדיף) ולכן הביא מכה"ג, וכיוון שמצאנו דין כזה בכה"ג אז גם כאן למדים מריבוי קל. או שהלימוד (גם לגמ' וגם לתו"כ) עיקרו הוא מהנאמר בכה"ג, ולכן גם בשאר מקומות מביאים מהפס' בכה"ג, אולם כיון שיש הפרש בין כה"ג וכהן הדיוט אז לא היינו למדים זה מזה, לכן למדו גם מזה שנאמר "ילבש על בשרו" נישמע קצת שרק זה על בשרו [שלכן הוסמכו "ילבש" ל"על בשרו" שבכל אחד מהם יש לימוד, אבל בסמיכתם בא לבטא שכשילבש רק זה יהיה על בשרו] (וגם דומה ללשון שבכה"ג), ולכן למדו שיש כעין גילוי מילתא שדין הכהן ההדיוט והכה"ג דומה (כיון שדומים בהיותם לובשים בגדי כהונה) שזה לא לימוד גמור אלא רק גילוי מילתא גם לכהן הדיוט. עוד למדו מהפס' כאן, מהמילה "ילבש" (לרבי [שהלכה כמותו מול החולקים שם]): '... אלא מה תלמוד לומר ילבש?- לרבות את השחקין' (יומא יב,ב). 'את השחקין - שאף השחקין כשרים לעבודה. ואני שמעתי להביא שחקים דוקא משום בגדים שבשל בהן קדרה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו. ואין נראה בעיני, דבשלמא גבי הוצאת הדשן אמרינן לקמן הכי מפני שהבגדים מתבזים ומתלכלכין בהן, אבל תרומת הדשן שאינו אלא מלא מחתה ליום כדאמרינן במסכת תמיד ואין שם לכלוך בגדים' (רש"י). 'ילבש לרבות השחקין- ואיצטריך קרא, דלא תימא כי היכי דמטושטשין או מקורעין פסולין בפ' שני דזבחים דכתב בהו "לכבוד ולתפארת", ה"נ שחקים ליפסלו דאין עניות במקום עשירות, וסלקא דעתך אמינא דבכל שנה יעשו בגדים חדשים, קא משמע לן. ובפרק ב' דזבחים תניא משוחקין כשירים, וזה משמע כגירסת רש"י דאיצטריך לאשמועינן דאפילו שחקים כשירים' (תוס'). והנה בין לרש"י (מטעם שהבגד נישחק עם הזמן) ובין לתוס' (שהכוונה לבגד שיותר משנה) מדוע זה כשר?- בפשטות הטעם הוא שאין זה נחשב בזיון כלל בהיותו שחוק או ישן, ולכן התורה לא הקפידה על זה. ועוד, שזה יעלה הרבה כסף וזה דבר שאינו ממש רחוק מכבוד, ולכן חל בזה הכלל: 'אמר רבי אלעזר: התורה חסה על ממונן של ישראל' וכו' (מנחות עו,ב). עוד ניראה שבא לרמז בזה: לשיטת רש"י (שזה שחוק בשל העבודה שעבד איתם) באה בזה התורה לרמז על אדם שקשה לו לעבוד את ה', שיצרו גדול והוא מתאמץ לעבוד את ה', שאינו כמו הצדיק שעובד את ה' בגדולה, ומוכח במעשיו כבוד ה', שזהו כבגדים המושלמים, שהבגד מסמל את האדם (שהוא עוטפו כלפי חוץ, וגם אדם בלבושו מראה על עצמו כמה דברים) ובגדי כהונה הם לתפארת וכבוד ה'. באה ההלכה לומר שאפילו הבגדים השחוקים שפחות בעלי מעלה וכבוד, כאותם אנשים שקשה להם בקיום המצוות שלא מוכח בהם הצדקות לכבוד ה', ויצרם הגשמי התאוותי קשה עליהם כשחיקת הבגד מהגשמי, גם הם אהובים ויקרים לה' ובמעשיהם פועלים לתיקון עולם במלכות ה', כעין עבודה במקדש. ועוד, אולי המקדש קשור להמשך מסיני, ממתן תורה, ולכן מרמז לת"ח הפועלים בעולם (ולכן סנהדרין-הת"ח אצל המזבח-המקדש) ויש כלל: 'דתנן ר"י אומר.. והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון' (ברכות ח,ב). לכך באה ההלכה שגם בגדים שחוקין, שירדה מהם שלמות מעלתם כאותו ת"ח ששכח תלמודו מאונס, בכ"ז הם עדיין במעלתם ומשמשים במקדש, שכך הת"ח הזה עדיין קדושתו בו (ובקרועים או מטושטשים פסולים כי זה כבר חמור ולא ראוי למעלה, ולכן דומה לת"ח ששכח בכוונה או שסרח ובמקום קדושה מפיץ ארס, כבגדים שכבר לא מביאים כבוד אלא ביזוי). ועוד, אולי זה רמז ל"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט,קכו), שהפרו תורתך אבל בעצם זהו רצון התורה שכך יהיה בשל צורך השעה, כך הבגדים שחוקים ואינם ניראים כמושלמים, אבל בכ"ז הם עדיין הכבוד, זה עדיין רצון ה'. ולשיטת תוס' (שזה בגד ישן) ניראה שיש קשר לכך שהמכנס ראשון (שלכן נילמד באותו משפט) שמדוע הוא ראשון?- ניראה שזה בא לתקן את ראשית החטא, חטא אדם הראשון, שחטא עץ הדעת הביא לו את יצר העריות שלכן הבין שהוא עירום, לכן המכנס שמכסה את הערוה (“ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה". שמות כח,מב) הוא הבגד הראשון (לכן כאן נירמז “ילבש על בשרו” כרמז לכסות בשר ערוה) כיון שמעניין זה החלו כל החטאים, ולכן בו מתחילים את תיקון העולם (שהבגד מתקן ומכפר בעולם: 'מכנסים מכפרת על גילוי עריות' וכו'. זבחים פח,ב). אף חטא העגל היה קשור לחטא עריות 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (סנהדרין סג,ב) שהוא היה הבסיס של חטא העגל, ולכן קודם מכפרים עליו. ולכן עיקר הלימוד שמכנס ראשון הוא מכה"ג (להסבר שאמרנו) כי אהרן הוא שעשה את העגל והוא היה הכה"ג. ומחשבתו של אהרן היתה: '.."וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א) לכן כיון שסיבתו היתה הכהונה במקדש אז דין זה שייך בכל הכהנים שבמקדש. לכן "ומכנסי בד" ש"בד" בגימטריה 6, כנגד 6 שעות שטעו בנ"י בירידת משה מהר סיני (וגם עבדו את העגל בפועל 6 שעות כי החלו בבוקר "וישכימו ממחרת" [שמות לב,ו] עד שמשה הגיע בשעה השישית). לבוש המכנס מכפר להם לשורש העגל ולכן ראשון, וכלל הבגדים מכפרים לעגל (ולחטא האדם הראשון שהוצרך לבגדים) לכן מותר ישן כרמז על עניין הזמן, שבזה טעו שחישבו לפני הזמן ובעקבותיו הלכו לעבוד ע"ז במקום שימשיכו לחכות למשה, ולכן מותר גם ישן שמתקן בזה, וכן מתקן לחטא הדעת שהיה קודם לחטאים, לכן בישן מרמז שממשיך תיקון וקדושה אף לזה. אולי גם ישן מותר כיון שמרמז על כך ש"יצר לב האדם רע מנעריו" (בראשית ח,כא) שהוא מצעירותו, ולכן בא לתקנו בכך, או בדומה, יצר הרע בא לפני יצר טוב (קהלת רבה ד,יג) ולכן ישן יותר, ובזה בא לתקנו בחיבור למקדש, כיון שגם יצה"ר מטרתו היא להתגבר עליו כדי לזכות בקדושה. ואולי הבגדים מרמזים לתיקון עץ הדעת (שממנו ידע שצריך בגדים) וראשיתו מכנסיים שהוא העיקרי (שבו מכסה הערוה), והנה הבגד הראשון נעשה מתאנה “ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת” (בראשית ג,ז) הרי שהבגד הראשון הוא כיסוי כמכנס (חגורה) ולכן גם המכנס בכהנים הוא הראשון, שהבגד היה כדי לתקן את החטא שגרם בפרט ליצה"ר לערוה ולכן היו צריכים לתקן ע"י כיסוי כדי שלא לתת לו כח, ניראה שזהו: 'רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה"' (ברכות מ,א), שמעבר לפשט שהכוונה בקלקלו שהם התביישו, ונתקנו זה שכיסו ולכן לא התביישו, ניראה גם שרומז שתקנו קצת את היצר הרע ע"י כיסוי ערוותם, וזהו קלקלו ותיקנו. לכן גם בכהנים יש קשר לתיקון מעץ הדעת ע"י הבגד, וכשהוא קרוע ומטושטש אז זהו ביזוי לה' כמו עשיית החטא באכילה מהעץ, וכשמשמש בכבוד זהו כתיקון מהעץ (שלא היה אסור ללבוש). ואולי ישן מותר כעין רמז שהשימוש בעץ מותר, כמו שנאמר בתחילה ע"י ה' “לא תאכל ממנו" (בראשית ב,יז), ולא כדברי חוה אח"כ "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו" (שם ג,ג) שכך הנחש הכשילה: '"ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו”, הדא הוא דכתיב (משלי ל) "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת”. תני ר' חייא: שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו וגו'. והיא לא אמרה כן, אלא: "אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". כיון שראה אותו עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו. אמר לה: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה' וכו' (ברשאית רבה יט,ג), לכן ישן מותר רמז לנאמר בתחילה שנגיעה מותר, שלו היתה עומדת על האמת ולא מוסיפה לא היו נכשלים, ואף בסוף אחרי שנכשלו עשו שימוש בעץ הדעת כדי להפחית מהיצר-מחטאם. אולי לכן לכה"ג יש שמונה בגדים, כנגד זמן ברית המילה (לשמונה ימים) שעניינו של הברית הוא להפחית את כח הערוה, כדי להפחית מלחטוא ביצה"ר של ערוה, לכן בגדי הכה"ג שהוא שיא עובדי המקדש, שיא הקדושה (ולכן נכנס ביוה"כ לקה"ק), הוא מסמל בבגדיו שכנגד תיקון חטא עץ הדעת, רמז לברית המילה שקשורה בהפחתת יצה"ר של עריות, וחיבורנו בכך בברית לה', להיפך מהריחוק שגרם עץ הדעת (וכהן הדיוט הוא פחות מהכה"ג, הוא כשני לו, ולכן חצי ממנו, שמשמש בארבעה בגדים, וגם רומז לעונשים מחטא עץ הדעת, שנענשו ארבעה: אדם, חוה, הנחש והאדמה).