הרב שלמה גורונצ'יק / הרב הראשי לצבא הגנה לישראל

בליל‏ זה

(פתח דבר)

מאורﬠות הדמים והחורבן שעברו ﬠל ﬠם ישראל, ארצו ותורתו מדור דור,
בימי "בין המצרים", הצרות הרבות שארﬠו בתקופה זו מאז ראשית היות הﬠם
לגוי ועד לגלותו הראשונה והשניה, הטביﬠו את חותמם על שלשת השבוﬠות הללו
וקבעום לימי בכיה לדורות ולזמנים המוכנים לפורﬠנות.
מאותו הלילה, ליל דור המדבר שקבﬠ את גורל הﬠם לדורות, מאותו הלילה
ליל המרגלים שהוציאו את דבת הארץ רﬠה, הפך הﬠם להיות לעם המדבר, לﬠם
הנודד, ואין מנוח לכף רגלו. הﬠם הנושא ﬠל שכמו משא של בכי ויאוש מזה, אמונה
ﬠוז רוח והﬠפלה מזה. כמו שדרשו חז׳׳ל ויבכו הﬠם בלילה הזה (במדבר י"ב)
"אותו לילה ליל תשﬠה באב היה, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכי של חנם
ואני קובﬠ לכם לדורות". כי באותו לילה ביטא הﬠם את חוסר אמונתו ואת ספקנותו
הפנימית בקיום יﬠודי ה' והבטחתו ביד נביאו נאמן ביתו ביום ﬠלותו מארץ מצרים
“והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליﬠקב
ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'”.
חוסר אמונה זה קיפל בתוכו חוסר נכונות להקרבה ﬠצמית ﬠל תקומת
האומה, ﬠל חרותה, וﬠל שחרורה מﬠול השﬠבוד, למלחמה בﬠד ארץ האבות
היﬠודה.
ההשליה האיומה של דור המדבר היתה בזה שראה את דרך הגאולה כדרך
קלה סוגה בשושנים, ואשר קוה לתקומת ישראל מתוך נסים גלויים בלבד, ונסים
שהם למﬠלה מן הטבﬠ, ולא יחייבו את הﬠם לאזור חלציו ולﬠמוד במערכת
האיתנים ﬠל פדותו ועל גאולתו, והיא שגרמה לאכזבה הגדולה ולחטא הנורא של
המרגלים.
הﬠם אשר שמﬠ מפי הגבורה במלחמת מצרים ׳׳ה׳ ילחם לכם ואתם
תחרישון" מצא את ﬠצמו לפתﬠ, בהגיﬠו אל שﬠרי הגאולה, ﬠומד מול מכשולים
טבﬠיים בדרך תקומתו ואשר לפי דﬠתו לא יוכל להתגבר ﬠליהם בלי הקרבה
ומסירות נפש.
המדבר הגדול והנורא בו נדדו רגלי בני ישראל, המלחמות הקשות שנתשו
להם מנגד, קבﬠו את נפש הﬠם בין יאוש לתקוה, בין נכונות, ורפיון ידים, בין
אמונה בחזון הגאולה לספקנות נפשית. בכיתו של עם שלם בהדרש ממנו הקרבה
ﬠל חרותו, ופחדו מפני ההתמודדות להשלטת תורת ה׳ בארץ מכורתו, היא באמת
בכיה לדורות, ומעוות לא יוכל לתקון. דורות רבים לא יוכלו לתקן את אשר עוותו
באות לילה ליל המדבר והשממה.
אך מתוך הבכי והצﬠר של הדורות, נולדה מחדש נפש הﬠם. חושל מחדש
כחו ונתעצמה רוחו לﬠלות ולרשת, ללחום ולהקריב, למסור את הנפש ﬠל קידוש
שמו של הּקב"ה. מיד אחרי הבכי של הﬠם למשפחותיו, קמה בו רוח הגבורה,
“וישכימו בבקר ויﬠלו אל ראש ההר לאמור הננו וﬠלינו אל המקום אשר אמר ה',
כי חטאנו". “ויﬠפילו אל ראש ההר”. הכירו בגודל המﬠװת אשר ﬠשו ואזרו חיל
לתקנו ואם כי לא כוונה השעה וההﬠפלה נכשלה “וארון ברית ה' ומשה לא משו
מקרב המחנה", והוכח מחדש ﬠוז רוחו של הﬠם ויﬠודו לדורות והכרתו כי מדרך
של הקרבה ואמונה גם יחד תכון גאולתו.
כך שמשה גזירת דור המדבר מפנה בחיי האומה, והיא שיצרה וחישלה את
גאולת הדורות. מתוך להבות של חורבן, את ﬠוז הרוח, ומתוך נדודים וסבל, את
ההקרבה הﬠצמית.
בגלות הﬠם מﬠל אדמתו, גלות ראשונה ושניה, שוב אינו מתיאש. כאשר
נשללה ﬠצמאותו, בימי גלות בבל, ידﬠ והכיר כי יש תקוה לאחריתו, וכי מחדש
יפרחו שתילי חייו על אדמת הקודש. במחשכי בבל נשא ברמה את קרן התורה
מתוך אמונה כי ישובו לבצרון אסירי התקוה. וכאשר מגף קלגסי רומא החניק
שנית בשלהבת החורבן את ﬠצמאותו, החריב ביתו והגלה את ﬠם ה׳ מארצו בטא
העם שנית בכל עוזו את אמונת האומן של הדורות בנצחון האור ﬠל החושך נצחון
הצדק ﬠל הרשﬠ, ובחירוף נפש מתוך שמחה של מסירות נפש ﬠלה ﬠל מוקד החרות
בזמן החורבן השני.
ואם כי נפלה מלכות יהודה בשלהבות החורבן ולא יספה קום במשך אלפי
שנה, הרי האש הפנימית שבﬠרה בזמן החורבן בלב כל יהודי המשיכה להאיר לﬠם
במחשבי הגלות, אותו ﬠוז הרוח ובטחון בﬠתידו אפשרו לו לﬠמוד בכל הנסיונות
הקשים שנתנסה בהם. מתוך אותה מסירות ﬠילאית של קדוש השם שנגלתה ﬠל
חומות יהודה הנופלות, המשיך הﬠם את קיומו. אגדות החורבן שנקראו ונשנו מדי
שנה בשנה בצום החמישי, שמרו ﬠל גחלת הקודש של גבורת ישראל שלא תכבה.
בשבתבו מדי שנה בשנה אל סף-האבל בליל-איכה נצבת לﬠינינו דמות
הפאר של מקדש ה׳ הבנוי ﬠל תלו, של מדינת יהודה עטורת הגבורה והעוז. ונצבות
לﬠינינו דמויות של גבורי ישראל קדושי ﬠליון שﬠלו ﬠל מוקד חרותו ותורתו של
הﬠם. רבי ﬠקיבא ותלמידיו, בר כוכבא וחילותיו חײם בלב כל אחד מאתנו, ומתוך
דמות מﬠשיה ומסירות נפשם נתחשל רצון העם לתחיה ולתקומה נצחית.
ﬠל רקﬠ זה מצטייר לפנינו רוח הגבורה והﬠוז שׁהפﬠים מחדש את בני הדור
שלנו, דור האחרון לשﬠבוד וראשון לגאולה, מתוך שתין אלו נחצבה גבורת הנפש
של לוחמי צבא הגנה לישראל, גדלה וﬠלתה מסירות נפשם של בנינו בכיבוש
השלישי של גואלי ישראל.
אמנם הוקמה המלכות, קמה לתחיה מדינת ישראל, אבל כל עוד ﬠיר
האלוקים נתונה תחת מגף קלגסי האויב, כל ﬠוד לא חזר גאון הקודש והמקדש
ﬠטרת תפארת ישראל, כל ﬠוד שוﬠלים מתהלכים ﬠל הר הבית השמם, מצװים אנו
לצום להתאבל ולקונן את קינת הדורות ﬠל פאר ישראל שחרב, ועל ﬠם ה' כי נפל
בחרב. ﬠד אשר נזכה לחזות בבנין בית הבחירה, ולקיום חזון הגאולה השלימה.

וממﬠמקי הלב פורצת תפלה:

השׁיבני ה' ונשובה, חדש ימינו כקדם.

-דברי מרן פאר הדור שר התורה הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א פורסמו בבטאון "מחניים" ה (תש"ט), עא (תשכ"ב) [בו מופיע בתחילה "הרב שלמה גורן הרב הראשי לצה"ל" והכותרת היא "בין המצרים" (במקום "בליל זה")].