גאולה וישוﬠה

ימי הפורים הנזכרים ונﬠשים בכל דור ודור, מהווים אחד הגלויים
הבולטים ביותר לרﬠיון שלילת הגלות בכל צורותיה. נס פורים הנו
המחשה ברורה לסכנה התמידית של השמדה כללית ופרטית, גופנית
ורוחנית המרחפת ﬠל האומה המשוﬠבדת ומפוזרת ביו הﬠמים והמדינות.
השתלשלות המאורעות הנסית של פורים אופיינית היא לדרך הישוﬠה
בגלות. בדרך ההשתדלות וההכנﬠה שבשﬠבוד באמצﬠות האחות שהיתה
לנו בבית המלך, במﬠברות תהום יסורי הגלות וﬠנות מלחמת הקיום,
זכו אמנם ישראל ברוח והצלה, בימי מרדכי ואסתר. ואם כי היה נס זה
לסמל ולדוגמא למאבק השמימי הנצחי שבין האור והחושך, ביו ﬠמלק
וישראל, איו נס פורים מסמל את הגאולה ﬠטורת הוד הנצחון של ﬠם
גאולים. נס פורים אינו נס גאולה, נס פורים - נס ישוﬠה הוא, ישוﬠת
גלות לעם משוﬠבד בנכר, פדות מגזרות מלך שוטה מבלי שתבוא אחריה
תקומה מדינית והתחדשות מבחינה רוחנית ומדינית.
כל שרשרת המאורﬠות וכל מﬠרכת דיני ומנהגי חג פורים נובﬠים
מﬠובדת יסוד זו, כל ﬠצומו של חג הפורים אינו בא אלא ללמדנו ﬠל שורה
ארוכה של ﬠלילות וגזירות, ישוﬠות וניסי פורים שחזרו ונשנו בכל דור
ודור, בכל גלות וגלות, בכל קצוי תבל, יום זה מבטא את המאבק
המתמיד של האומה עם האויבים הקמים עליה לכלותה. ועל כן חג זה
אינו חג גאולה אם כי מסמל הוא את נצח ישראל כפרט וכﬠם החי וקיים
עד סוף כל הגזירות בישוﬠת ה׳ המופיﬠ כהרף עין. ובכל צרתם לו צר.
חג הפורים נקבﬠ כימי משתה ושמחה, בקריאת המגילה, בהודיה,
במשלוח מנות איש לרﬠהו ומתנות לאביונים. כל מצוותיו דיניו ומנהגיו
חדורים משמﬠות מיוחדת ומלמדים הם ﬠל דרך האומה בכל דורות
גלותה וﬠל דרכי הישוﬠה. במגילה לא נזכר שם שמים. הישועה באה
בהסתר פנים, באתכסיא ולא באתגליא, לא היתה שם התגלות השכינה
הגואלת בﬠליל, נגד כל באי הﬠולם, כי אם ישוﬠה ופורקן זמני ומקומי.
ומצוותיו באו ללמד ﬠל ההכרח בלכוד ובאחוד בני הﬠם אשר גלה מﬠל
שולחן אביו. לﬠמוד איתנים מול כל צר ואויב גלוי ונסתר.
משלוח מנות איש לרﬠהו סמל הוא, לאחדות הﬠם ולריּﬠות בניו
לפלגותיהם, ומשפחותיהם, ואות להתקרבות-אמת בין איש לרעהו
לﬠמוד כﬠיר מבצר וכחומה בצורה, ולהוציא את ההגדרה השטנית של
אויבי הדורות ﬠל ישראל שהוא מפוזר ומפורד בין הﬠמים בלתי מלוכד
ובלתי מגובש, וחג זה הנו הבטוי הנמרץ ביותר ביחס לﬠמנו, שלמרות
פזורו ופירודו בין הﬠמים, אהבת רﬠים משמשת כבריח התיכון לעם קדוש
זה. מתנות לאביונים - סמל הצדקה והחסד בישראל שהם הדבק לשברי
האומה הפזורה והכרחים לגיבוש חיי עם בגלותו כחטיבה ﬠצמאית
החותרת לגאולה.
אין אומרים הלל בפורים כי אין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ
(מגילה י"ד, ﬠרכין י“ז) אין המקום ראוי לרוח שמחה והשראה ﬠליונה
של חגי ישראל, לידﬠ ולהודיﬠ שגם אחרי נס פורים ﬠדיין ﬠבדי אחשורוש
אנו ולא בני חורין. לא ראו חז"ל בנס פורים אלא קיום ההבטחה של
ההשגחה הﬠליונה בתורתנו הקדושה: ,,ואף גם זאת בהיותם בארץ
אויביהם לא מאסתים ולא גﬠלתים לכלותם" - ודרשו חז"ל: ,,לא מאסתים בימי יונים, “ולא גﬠלתים" בימי נבוכדנצר, "לכלותם" - בימי המן
שהﬠמדתי להם מרדכי ואסתר "להפר בריתי אתם“ - בימי פרסיים,
,,כי אני ה' אלוקיכם” - לﬠתיד לבוא, שאין כל אומה יכולה לשלוט בהם.

גם בקביﬠת ימי הפורים ותאריכיהם באה לידי בטוי כמיהת הגאולה
המדינית ואי ההסתפקות בישוﬠה הגלותית. מצינו בתלמוד ירושלמי -
,,כרכים המוקפים חומה מימות יהושﬠ בן נון קוראים בחמשת ﬠשר
באדר - חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים ותלו
אותה בימות יהושﬠ בן נון“. מלחמת הכבוש של יהושﬠ בן נון שר צבא
ה' ונצחונו על שבﬠת הﬠמים שימשה כסמל גאולתו ושאיפתו של הﬠם,
ולכן לא ראה לפניו שום מבצר מוגן בפני צר ואויב אלא אלו ﬠרי ארץ
ישראל שנבקﬠו על ידי יהושﬠ בן נון והﬠרים הבצורות ביותר בגלות,
איו בכוחן להגן ﬠל ישראל.
מדינת ישראל תחוג מﬠתה את נס הפורים במבצר הﬠוז של מדינתו
המוגנת כבימי יהושﬠ בן נון ﬠל ידי צבא ה' בגבורים. הוא יחוג את נס
קיום האומה כל שנות גלותה. "שלא אחד בלבד ﬠמד ﬠלינו לכלותינו"...
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. יקבﬠ החג הזה במדינת ישראל
המשוחררת כחג הגאולה והישוﬠה גם יחד. יחשל זכרון ימי הפורים את
לבנו לבטחון בה', לאחוד הלבבות ולאהבת רﬠים לטהרת המלחמה
הנצחית של ישראל הנלחם ﬠל צפור נפשו ומשﬠבד את לבו וידיו לשמים,
“ובבזה לא שלחו ידם“. ונדﬠ לשמור ﬠל צוואת אנשי כנסת הגדולה בימי
מרדכי ואסתר לחלק כבוד לארץ ישראל.
"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", "וימי הפורים
האלה לא יﬠברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרﬠם".

פורסם ב"מחניים" בטאון ע"ט [בשנת תשכ"ג])