"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א,א) המילה "ויקרא" מופיעה בא' קטנה, מסביר בעל הטורים: 'א' דויקרא זעירא, שמשה לא רצה לכתוב אלא "ויקר" כדרך שנא' בבלעם, כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה. ואמר לו הקב''ה לכתוב גם באל''ף, וכתבה קטנה'. לכאורה איך רצה משה לדמות לנאמר אצל בלעם, הרי זה ביזוי לבנ"י שיאמר במשה רבינו כמו שנאמר בבלעם הרשע?- בפשטות לא חשש שיראה כבזיון (כיון שבשאר מקומות מופיע כרגיל, אז מובן שזה רק לומר את רצונו מענוותנותו). אולי זה להיפך, הדימוי לנאמר אצל בלעם יוצר את ההבדל למעלתם של בנ"י, שבלעם היה בדרגת הנבואה של משה: '"ולא קם נביא בישראל כמשה"- אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור' (ספרי דברים לד,י [פסקא שנז,י]) לכן רומז משה שדרגת נבואתם דומה, אולם מה עשה משה ומה עשה בלעם: 'ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים: נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות, שנאמר (יחזקאל ג): "ואתה בן אדם צופה נתתיך" וגו'. ונביא שעמד מן הגויים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם. ולא עוד, אלא שכל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל עובדי כוכבים, שכן ירמיה אומר (ירמיה מח): "לבי למואב כחלילים יהמה”. וכן יחזקאל (יחזקאל כז) "בן אדם שא על צור קינה”, וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם, על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מעובדי כוכבים, שזה עמד מהם וראה מה עשה' (במדבר רבה כ,א). ומדוע ההבדל?- אלא שבנ"י קשורים לקדושה ולכן צדיקים, והגוים לא כך ולכן פועלים לרעה: 'זה שאמר הכתוב: (דברים לב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט”, לא הניח הקב"ה לעובדי כוכבים פתחון פה לעתיד לבוא, לומר: שאתה רחקתנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים' (שם). בלעם בא להוכיח את ההבדל שבין בנ"י לגוים (בעניין הנביא). לכן כאן בפתיחה לענייני הקרבנות, נאמר לשון שמזכירה את בלעם, לומר את ההבדל כדי להעלות את זכותם של ישראל שקשורים במהותם לקדושה ולכן ראויים לעשיית הקרבנות, שזה ההיפך ממעשי הטומאה של הגוים הדבוקים בע"ז. ואולי "ויקר" זה לשון יוקרה, שבא לרמז על גדולתו של משה כאן, כמו שמובא במדרש: '.. "ויקרא אל משה”, ולא כאברהם, באברהם כתיב: "ויקרא מלאך ה' אל אברהם” המלאך קורא והדבור מדבר. ברם הכא, אמר ר' אבין: אמר הקב"ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר (ישעיה מח): "אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו”' (ויקרא רבה א,ט). ואולי בא "ויקר" לדמות לבלעם, אבל הא' עושה ל-"ויקרא", כדי ללמד שאע"פ שניראה שמשה ובלעם נבואתם שווה (ספרי הנ”ל), בכ"ז יש הבדל גדול בניהם, כמו שמובא במדרש: 'מה בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי. רבי חמא בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אוה"ע, אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (שם כג): ויקר אלקים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה. ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן? אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג): "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה”, אבל נביאי ישראל: בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה. כמה דתימר (ישעיה ו):”וקרא זה אל זה ואמר”' (ויק"ר א,יג). לכן נאמר "ויקרא" עם א' קטנה שניראה כ"ויקר” כבלעם, לומר שכשלא שמים לב לפרטים אז ניראה ששווים בנבואתם, אבל כששמים לב לפרטים הקטנים רואים שזה לשון טומאה וזה לשון מלאכים (או דיבור וחצי דיבור). אולי בא לרמז שמתן תורה היה לא שלם בשל כפיית ההר כגיגית: '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא' (שבת פח,א). וזה הושלם בימי אחשוורוש, 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שם). ובפורים נאמר "ויקר" (אסתר ח,טז) שרומז: '..אמר רב יהודה:.. "ויקר" אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). שיש שני עניינים שהיו בעייתים במתן תורה, כפיית ההר כגיגית, וחטא העגל מריחוקם של בנ"י מהקדושה, ובפורים קיבלו ברצון את התורה מרצון לקדושה. המשכן נעשה בעקבות חטא בעגל (ראה 'תורת המקרא' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א על פרשתנו) ומשה בא לכפר לבנ"י ע"י הקשרם של בנ"י לקדושה וגילוי ה' בעולם (כמו שנאמר "ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך (שמות לב,יא-יב) שיהיה חילול השם אם ימיתם) ולאחר שנתכפר (ולפני שהצטווה על הלוחות השניים) ממשיך משה ומבקש "ויאמר הראני נא את כבדך" (שמות לג,יח) כהמשך לכפרה בשל עניין גילוי ה' בעולם של ישראל. בתגובה ה' עונה "והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו" (שם,כג) ומובא בגמ': '"והסרותי את כפי וראית את אחורי" אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא: מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין' (מנחות לה,ב). לכן ניראה שהתורה מרמזת כאן על הכפרה על העגל, שבעקבותיו המשכן, שזה קשור עם גילוי שם שמים של בנ"י ושיאו בהראות ה' את תפילין של ראש למשה, וזהו "ויקר" שמרמז על תפילין. וכן בהמשך בזמן פורים ממשיכים את העניין הזה, ולכן נאמר שלבנ"י היה "ויקר" שאלו תפילין, שבאים להמשיך את התיקון לפגמים שהיו במעמד הר סיני. ואולי עוד אפשר, שבא לרמז על בלעם, שמשה עשה ההיפך מבלעם, שבלעם רצה להחליף את בנ"י, שלכן הקריב קרבנות כנגד קרבנות האבות, ושם נאמר בלשון "ויקר”: “ויקר אלקים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח" (במדבר כג,ד) ופרש"י: '"את שבעת המזבחת" - שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" "ויעתק משם ההרה" וגו' "ויאהל אברהם" וגו' ואחד בהר המוריה, ויצחק בנה אחד "ויבן שם מזבח" וגו' "ויכרו שם עבדי יצחק באר" ויעקב בנה שתים אחד בשכם ואחד בבית אל'. ואילו משה לא הסכים לה' להחליף את בנ"י איתו: “ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב,י). לכן א' קטנה, כעין יחיד, שהיו מתים כולם ורק משה היה נישאר וממנו יוצאים בנ"י מחדש, והוא לא הסכים לכך (מענוותנותו- שזה גם קשור לאות קטנה) ולכן במקום הנאמר אצל בלעם "ויקר" נעשה ל"ויקרא" למשכן, שזה בעקבות הכפרה על העגל. גם בלעם התעסק עם עניין עגל, שבפעם השלישית נירמז שרצה לפגוע בבנ"י ע"י שחטאו בעגל: 'וְשַׁוִי לָקָבֵיל עֶגְלָא דַעֲבָדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי'. תרגום אונקלוס, במדבר כד,א. בלעם רצה לפגוע ע”י העגל, ומשה כיפר על העגל. ואולי, בגמ' למדו מכאן (יומא ד,ב) '"ויקרא אל משה וידבר" למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א"כ קורהו' לכן נירמז בלשון "ויקר" שמרמז על יוקרה, שזהו דרך ארץ, שכך מכובד לקרוא לאדם ואח"כ לדבר איתו. ועוד, קריאה לפני דיבור נאמר גם מאדם הראשון: 'אל יכנס אדם פתאום לבית חברו, וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם, שנאמר: "ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה”.' (ילקו"ש בראשית רמז כז) אדם הראשון לא חזר בתשובה ולכן העולם הדרדר לחטא (שאולי לו היה מבקש סליחה מיד היה נימחל לו) וגם כאן חטאו בעגל ודרדרו את העולם (ע"ז ה,א) רק שכאן משה ביקש בשבילם תשובה (וגם בנ"י עשו) ולכן זכו למשכן לכפרה. לכן כאן מודגש קריאה לפני דיבור, כמו אצל אדם הראשון, אבל כאן נעשה אחרת, ולכן א' קטנה כרומז לאדם הראשון, שזהו ההבדל בניהם, ולכן כאן זכו למשכן (שכאן זהו הקריאה מהמשכן) שהוא מתקן את העולם, והוא עם ניסים וקדושה מעין עוה"ב לאחר התיקון, וגם מקום לגילוי ה', להיפך מאדם הראשון שפעל ותרץ דבריו כאילו אין מעלה לה' ח"ו. וכן אדם הראשון מגאוותו לא חזר בתשובה, ואילו משה מענוותנותו כיפר לבנ"י. עוד ניראה, שהמשכן הוא המשך ממתן תורה, והוא כולל עניין של תיקון העגל שפגע במעמד מתן תורה. לכן כאן נירמז א' קטנה, כעין לומר שיש בו עשיה קטנה, כעין מעמד מתן תורה שבו ניתנו הלוחות שבהם נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ,ב). שבנ"י חטאו בזה ועשו את העגל במקום להאמין בה' ולפרוש מהעגל, ואת שתי הדברותך כל בנ"י שמעו (ראה ב'תורת מועדים' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק“ל זיע"א), ובכ”ז חטאו. כאן במשכן באים לכפר על זה, ולכן כתיקון השלמה למה ששמעו "אנכי" וגו', וזהו כעין מעמד מתן תורה קטן, ולכן א' קטנה. ועוד ששם כולם שמעו וחטאו, לכן כאן רק משה שמע '"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" -הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין' (רש"י. ויקרא א,א) ולכן א' קטנה לרמז שרק הוא השומע. ועוד ניראה שמרמז שהקול היה חזק אבל לא יצא אחוצה (רש”י שם ד”ה 'מאוה”מ') , ולכן אותיות גדולות מול אות קטנה, לרמז על קריאה בקול, אבל נעצר ולא יצא מאוהל מועד, וזהו א' קטנה, שרק שם במקום היחיד ההוא נישמע.